פקיעת רישיון בגין אי תשלום אגרה או מגבלה

" מיום 16.5.2009 תיקון מס' 29 ס"ח תשס"ט מס' 2188 מיום 16.11.2008 עמ' 53 (ה"ח 260) הוספת סעיף 66א מיום 1.1.2019 תיקון מס' 59 ס"ח תשע"ח מס' 2710 מיום 18.3.2018 עמ' 438 (ה"ח 945) (4) (א) הגבלת החייב מעשות שימוש בכרטיס חיוב, כמשמעותו בחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986; לעניין זה, דין הגבלה כדין סיום חוזה כרטיס החיוב בהודעת החייב; הודעה על כך תנתן למנפיק בדרך שתקבע, ויראו במועד קבלת ההודעה את מועד סיום החוזה; מיום 14.10.2020 תיקון מס' 64 ס"ח תשע"ט מס' 2778 מיום 9.1.2019 עמ' 221 (ה"ח 1246) תיקון מס' 64 (תיקון) ס"ח תש"ף מס' 2790 מיום 18.2.2020 עמ' 14 (ה"ח 1291) (4) (א) הגבלת החייב מעשות שימוש בכרטיס חיוב; לעניין זה, דין הגבלה כדין סיום חוזה כרטיס החיוב בהודעת החייב כדין סיום חוזה שירותי התשלום, כהגדרתו בחוק שירותי תשלום, התשע"ט-2019, לעניין הנפקת כרטיס החיוב, בהודעת החייב; הודעה על כך תנתן למנפיק בדרך שתקבע, ויראו במועד קבלת ההודעה את מועד סיום החוזה על אף הוראות סעיף 6(א)(1) לחוק האמור; סעיף זה התווסף לחוק ההוצאה לפועל במסגרת תיקון מס' 29 משנת תשס"ט 2008 ובמקביל תוקן סעיף 7(3) חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: חוק הפיצויים ) כאשר נוסחו כיום הוא כדלקמן: "מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו, למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה או מחמת הגבלה שהוטלה לפי פרק ו'1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967." בטרם אצלול לפרשנות שיש לתת לסעיפים 66א לחוק ההוצאה לפועל ו- 7(3) לחוק הפיצויים, אקדים מספר מילים בכל הקשור לשלילת כסוי בטוחי עקב שלילת רישיונו של הנוהג ברכב.

...

ביום 10/5/21 סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה. הכרעה ודיון לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

ביום 24/2/2015 הגיש התובע תגובה לבקשת הנושה בה כתב "אבקש את כבודו לא לענות בחיוב לבקשת הזוכה היות והנני עובד כאיש אחזקה.....". אני קובע כי תגובה זו מתייחסת לבקשה שהוגשה והיא באה בתגובה אליה כאשר היא אינה מתייחסת להחלטה שניתנה בעקבותיה.

לכן אני דוחה את הטענה.

סיכום לסיכום יש לפסוק לתובע את הסכומים כדלקמן: כאב וסבל 186,088 ₪ הפסדי שכר לעבר 473,350 ₪ עזרה והוצאות לעבר 130,000 ₪ הפסד כושר השתכרות לעתיד 690,806 ₪ הוצאות ועזרה לעתיד 870,000 ₪ הפסד תנאים סוציאליים 145,570 ₪ סה"כ 2,495,814 ₪ התובע קיבל ומקבל קצבת נכות כללית ושירותים מיוחדים.

לכן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,743,041 ₪.

    נפגעים אלה אינם זכאים לפי חוק זה: (1)        מי שגרם לתאונה במתכוון; (2)        מי שנהג ברכב תוך הפרת החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות), תשכ"ד-1964), וכן מי שהיה מצוי ברכב ביודעו שהנוהגים בו כאמור; (3)        מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו, למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה או מחמת הגבלה שהוטלה לפי פרק ו'1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967; (4)        מי שהרכב שימש לו, או סייע בידו, לבצוע פשע; (5)        מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב; (6)        בעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה ושנפגע בתאונת דרכים שארעה באותה נהיגה, בין בהיותו ברכב ובין מחוצה לו." (הדגשות לא במקור)

...

גריעת שכר בעתיד היות שמדובר במי שהיה קטין בעת התאונה (17.5) וכל עתידו לפניו, נהוג לקבוע את הנכות התפקודית כזהה לזו הרפואית (למעט צלקות), ולכן אני קובעת כי נכותו התפקודית של התובע עומדת על 10%.

סוף דבר אני מחייבת את נתבע 1 בלבד לשלם לתובע סך של  225,800 ₪.

אני דוחה את התביעה נגד קרנית ומחייבת את התובע לשאת בהוצאות משפט בסך 10,000 ₪.

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים סע' 7(3) ו-7(5) לחוק הפלת"ד קובעים מי אינו זכאי לפצוי לפי חוק זה, כדלקמן: "(3) מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו, למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה או מחמת הגבלה שהוטלה לפי פרק ו'1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967;....

...

בנסיבות אלו, אין מנוס מלקבוע כי נטל ההוכחה שלעניין מוטל על המבטחת ועליה להרימו.

משכך, קובע ביהמ"ש שם כי דין טענת המבטחת להעדר כיסוי ביטוחי במועד אירוע התאונה, להידחות.

דבריה אלו של כב' השופטת גולומב יפים מקל וחומר ענייננו, מקום שבו לא הוכח כי מכתב ההתליה נמסר לנהג, מכתב ההתליה עצמו לא הומצא לעיוני, ותעודות עובדי הציבור שהוצגו לפניי סותרות זו את זו. אין מדובר באי בהירות אלא בפגם היורד לשורשו של עניין, ומשכך אין מנוס מלקבוע כי הנתבעת לא הרימה את נטל הראיה המוטל עליה.

סוף דבר ותוצאה המסקנה העולה, אפוא, היא שלא הוכח בענייננו כי יש לשלול כיסוי ביטוחי מהנתבע, ועל הנתבעת לשפות את התובעת בגין הנזקים שגרמו לרכב התובעת ע"י מבוטחה של הנתבעת, הנתבע 1.

נפגעים אלה אינם זכאים לפי חוק זה: (1) מי שגרם לתאונה במתכוון; (2) מי שנהג ברכב תוך הפרת החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות), תשכ"ד-1964, וכן מי שהיה מצוי ברכב ביודעו שהנוהגים בו כאמור; (3) מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו, למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה או מחמת הגבלה שהוטלה לפי פרק ו'1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967; (4) מי שהרכב שימש לו, או סייע בידו, לבצוע פשע; (5) מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב; (6) בעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה ושנפגע בתאונת דרכים שארעה באותה נהיגה, בין בהיותו ברכב ובין מחוצה לו".

...

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששמעתי את הסבריו של מומחה בית המשפט, שוכנעתי כי אין מקום להתערב בקביעותיו, לפיהן בתאונה נשוא התביעה נגרמו לתובעת נכות של 4% בגין שברי כף רגל שמאל וכן 10% בגין צלקות.

סיכומו של דבר- לא מצאתי פגם בהתנהלותה של קרנית במסגרת ההליך המשפטי שלפניי.

לאור כל האמור לעיל אני מחייבת את צד ג' לשלם לקרנית את סכום הפיצוי ששולם על ידה לתובעת.

.(3)מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו, למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה או מחמת הגבלה שהוטלה לפי פרק ו'1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967;.

...

לפיכך, דין התביעה להתקבל והנתבעת תפצה את התובע בגין נזקיו הנובעים מהתאונה.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות הליך זה בסך של 5,000 ₪.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים בדואר רשום ותודיע להם טלפונית על מתן החלטתי זו. ההחלטה מותרת לפרסום ללא פרטים מזהים של התובע.