פקיעת זכאות לקצבת שאירים עקב נישואין מענק פקיעה

סעיף 255(א) לחוק דן בזכאות לקבל מענק לאחר שפקעה הזכאות לקבלת קצבת שאירים וכך נקבע: "(א) אלמנה שלא מלאו לה עדיין 40 שנים ואינה זכאית לקיצבה, או אלמנה שפקעה זכותה לקיצבה שלא עקב נישואיה, ישלם לה המוסד מענק בסכום השווה לקיצבת שאירים לפי שיעור הקצבה כאמור בסעיף 252(א)(1) כפול שלושים ושש". סעיף 260(2) הדן בזכאות לחידוש קצבה קובע כי:" אלמנה או אלמן, שאחד התנאים האמורים בפסקת משנה (א) או (ב) שלהלן מיתקיים בילד שעימם אחרי מותו של המבוטח, יהיו זכאים לקיצבה החל ביום שבו נתקיים בילד אותו תנאי, והמענק ששולם להם ייזקף על חשבון הקצבה המגיעה להם:

...

בנסיבות מקרה זה , וכעולה מוצגי התיק הקצבה שולמה לתובע עד למועד בו פקעה זכאות התובע לקבלת הקצבה עת חדל להתקיים התנאי הקבוע בסעיף 238 לחוק "כל עוד יש עמו ילד". ממועד שחרור בנו משירות צבאי פקעה הזכאות לקצבת שאירים מכוח מבחן זה על כן , שולם לו מענק בסך של 67,895 ש"ח. מאחר ובמועד זה הכנסת התובע עלתה על 'ההכנסה הקובעת' ומאחר והתנאי הראשון על פיו "עמו ילד" חדל להתקיים בתובע ומשלא ענה אף על התנאי השני בעניין מבחן ההכנסות, התוצאה היא כי בדין פעל הנתבע עת דחה את התביעה לתשלום קצבת שאירים הן בהעדר קיום התנאי של "עמו ילד" והן משלא עמד התובע במבחן ההכנסות.

לאור האמור לעיל, התביעה נדחית.

וזו לשון הסעיף:- "(א) אלמנה שלא מלאו לה עדיין 40 שנים ואינה זכאית לקיצבה, או אלמנה שפקעה זכותה לקיצבה שלא עקב נישואיה, ישלם לה המוסד מענק בסכום השווה לקיצבת שאירים לפי שיעור הקצבה כאמור בסעיף 252(א)(1) כפול שלושים ושש.

...

כיום עומדת הצעת חוק נוספת והיא "הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – אי תלות קצבת ילדים בעת גביית חוב) התשס"ב-2002, שמטרתה לבטל באופן מפורש את אפשרות קיזוז קצבת הילדים מחובותיו של ההורה המבוטח, אולם הצעה זו טרם נתקבלה. עצם קיומה של הצעה זו מלמד על המצב החוקי דהיום, שלפיו ניתן לקזז את קצבת הילדים מחובו של המבוטח ונכון לעכשיו זהו רצונו של המחוקק.סוף דבר – לו תשמע דעתי המצב החוקי דהיום מאפשר למוסד לביטוח לאומי לקזז את קצבאות הילדים בשיעור הקבוע בחוק מחובות ההורה המבוטח ועל כן דין הערעור להידחות. " משקבענו כי יש לראות בתובעת ובמר מיאלי צחי כידועים בציבור החל מחודש 7/16 הרי שיש לראותם כתא משפחתי אחד הן לזכויות והן לחובות.

משכך התביעה מתקבלת בחלקה.

משהתביעה התקבלה באופן חלקי בלבד, לא שוכנענו כי יש לחייב בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד. נציג ציבור עובדים, מר חגי שפר אסנת רובוביץ – ברכש, שופטת ניתן היום, ג' אייר תש"פ, (27 אפריל 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

ובלשון הסעיף: "(א) אלמנה הזכאית למענק לפי סימן זה עקב נישואיה, זכותה לקיצבה תיפקע, ואולם אם חדלה להיות נשואה לפני תום עשר שנים מהיום שבו חזרה ונישאה, או שתוך תקופה זו החלו הליכי גירושין בינה לבין בן זוגה בפני בית דין או בית משפט, תהא זכאית מחדש לקיצבה החל ביום שבו חדלה להיות נשואה כאמור, והמענק או שיעורו הראשון ששולם לה ייזקף על חשבון הקצבה, בכפוף להוראות אלה...

בהתאם, בסעיף 2 לתקנות הביטוח הלאומי (קיצבת שאירים לאלמנה שנישאה), תשל״ז–1976 (להלן – התקנות) נקבע כי אלמנה שלגביה בעלה מתקיימים התנאים הבאים, תהיה זכאית להמשך קבלת הקיצבה – אלמנה שחזרה ונישאה והכנסת בעלה אינה עולה על החלק השנים-עשר של הסכום הנקוב בפרט 1 שבלוח ב' לחוק, לא תיפקע זכאותה לקיצבת שארים אם נתקיים אחד מאלה: (1) בעלה אינו מסוגל לכלכל עצמו; (2) ביום נישואיהם מלאו לבעלה 60 שנה.

...

" ומן הכלל אל הפרט לאחר עיון בטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות, ולהלן נימוקיי.

לאור כל המקובץ לעיל – אני דוחה את התביעה.

אימתי יוגדר מעמדו של אדם כ"ידוע בציבור" לצורך שלילת קצבת תלויים ס' 135 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 מגדיר את זכויותיה של אלמנה הזכאית לקיצבת תלויים לאחר שנישאה מחדש: "(א) חזרה האלמנה ונישאה, תיפקע זכותה לקיצבה והמוסד ישלם לה מענק בשני שיעורים כלהלן... ואולם אם חדלה להיות נשואה לפני תום עשר שנים מהיום שבו חזרה ונישאה, או שתוך תקופה זו החלו הליכי גירושין בינה לבין בן זוגה בפני בית דין או בפני בית משפט, תהא זכאית מחדש לקיצבה החל ביום שבו חדלה להיות נשואה כאמור..." תחולתו של סעיף זה על אלמנות שלא נישאו, אולם הפכו להיות ידועות בציבור כבנות זוג לא הייתה מובנת מאליה.

על פי ההלכה שנקבעה בפס"ד בוארון "אלמנה שהפכה להיות "ידועה בציבור" אינה זכאית עוד לתשלום קצבת שאירים בגין פטירת בעלה המנוח, וזאת החל מן המועד שבו הפכה להיות "ידועה בציבור"."

אם לא די בכך, במועד זה העניק המל"ל לתובעת מענק בגין נישואיה, אף שעדיין לא הייתה זכאית לו, וממנו ניכה את הקיצבאות שקבלה מהשנים 2008 ואילך.

...

לסיכום, הלכה היא שאין חובה על המל"ל לשלם לניזוק את שקיבל מהמזיק על פי זכותו מכח ס' 328 לחוק הביטוח הלאומי, ואין בסירובו לעשות כן משום התעשרות שלא כדין.

" במאמר מוסגר אציין שבית הדין הארצי העיר שם, בדומה לפסיקת בית המשפט העליון שהובאה לעיל, שגם לגופו של עניין אין לניזוק עילת תביעה כנגד המל"ל, הנשענת כל כולה על הטענה שהמל"ל קיבל מהמזיק סכומים בהנחה שהוא ישלמם לניזוק: "הסכום שקיבל המוסד מחברת הביטוח אבנר על פי ההסכם ביניהם, אינו רלבנטי כלל כלפי המערער..." מכל מקום, כאמור בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, אני דוחה את טענת המל"ל בדבר העדר סמכות עניינית לבית משפט זה. מעבר לצריך אציין, שברע"א 454/09 שנזכר לעיל התברר ערעור על תביעה בעילה דומה שהתבררה במערכת בתי המשפט האזרחיים, ובית המשפט העליון לא העלה שאלה בדבר סמכותו של בית המשפט האזרחי להיזקק לתובענה, אף שככלל, בית המשפט יעלה שאלת סמכות עניינית מיוזמתו.

לסיכום התובעת הייתה זכאית לקצבאות תלויים מיום מותו של בעלה הראשון בתאונת עבודה, ועד לנישואיה השניים בשנת 2014.

סעיף 238(2) לחוק קובע כי "אלמנה" היא "מי שהייתה אישתו של המבוטח בשעת פטירתו" ובסעיף 1 לחוק מוגדר המונח "אישתו": "לרבות הידועה בציבור כאישתו והיא גרה עמו". סעיף 255 לחוק קובע, בין היתר, כי זכותה של אלמנה לקיצבת שאירים פוקעת מש" חזרה ונישאה": "(א) אלמנה שלא מלאו לה עדיין 40 שנים ואינה זכאית לקיצבה, או אלמנה שפקעה זכותה לקיצבה שלא עקב נישואיה, ישלם לה המוסד מענק בסכום השווה לקיצבת שאירים לפי שיעור הקצבה כאמור בסעיף 252(א)(1) כפול שלושים ושש.

...

אין חולק כי בטופס התביעה כתובתו של אולג צוינה ככתובתה של התובעת, אך לא מצאנו כי יש בכך כדי לתת מענה לדרישת ההוכחה בדבר מגורים משותפים.

לאור כל המקובץ, אנו סבורים כי בנסיבות הספציפיות של מקרה זה, החלטת הנתבע התקבלה בהעדר ראיות מספקות לכך שמערכת היחסים בין הצדדים הצדיקה את הגדרת התובעת כ"ידועה בציבור", תוך השתת שלל התוצאות האזרחיות-כלכליות הנובעות מכך.

סוף דבר דין התביעה להתקבל.