פקיעת הכיסוי הביטוחי עקב אי תשלום אגרת רשיון נהיגה

נוכח כל אלה טוען התובע כי מדובר בפרטים טכניים ולא מהותיים אשר אינם מונעים ממנו כסוי בטוחי, וזאת על בסיס סע' 7(3) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975, לפיו רישיון שפקע מחמת אי-תשלום אגרה אינו שולל זכאות לפצוי, ובהתבסס על ע"א 4231/97 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' נאה פ"ד נג(2) 193 (להלן: "פס"ד צור שמיר").

התובע טוען כי אין באפשרותה של הנתבעת לכפור בכיסוי הבטוחי, שעה שהוראות חוק הפיצויים קובעות מפורשות כי העידר רישיון נהיגה בשל אי תשלום אגרה מהוה פגם טכני, וכי קבלת טענה שכזו מצד הנתבעת תהווה עקיפה של הוראות החוק על בסיס הוראות הפוליסה.

...

לאור הטעמים המצטברים שפורטו לעיל, מצאתי כי דינה של התביעה להידחות.

למען הזהירות בלבד, מצאתי לנכון לקבוע כי טענותיו של התובע באשר לשיעור נזקיו כתוצאה מהתאונה פורטו על דרך ההאדרה, ולאחר ששמעתי את עדות התובע ועיינתי במסמכים שצורפו הגעתי לכלל מסקנה, כי לו הייתה תביעתו של התובע מתקבלת היו עומדים נזקיו על פי המפורט להלן: פרטים כלליים: שנת לידת התובע: 1944 מועד התאונה: 27.6.2010 גיל בעת התאונה 66 גיל נכון להיום: 77 נכות רפואית שנקבעה על ידי המל"ל: 36% בגין כאב וסבל ובהתחשב ב 101 ימי אשפוז- 88,092 ₪.

סוף דבר לאור המפורט בפסק הדין, אני מקבלת את טענות הנתבעת ומורה על דחייתה של התביעה.

סעיף 7(3) לחוק הפיצויים קובע כי הנוהג ברכב ללא רישיון נהיגה אינו זכאי לפצוי למעט מקרים בהם הרישיון "פקע מחמת אי תשלום אגרה". בעיניין זה ניתנו מספר פסקי דין של בית משפט השלום שיש להתייחס להגבלה על פי חוק ההוצאה לפועל כהגבלה שהוטלה עקב אי תשלום אגרה וככזו אינה מפקיעה את הכסוי הבטוחי (ראו: ת"א (ב"ש) 16493-02-13 עטאללה אבו מדעים נ' מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנב]; תא"מ (רמ') 4536-09-12 אמדוקס (ישראל) בע"מ נ' שאול עמר [פורסם בנבו]).

...

ביום 10/5/21 סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה. הכרעה ודיון לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

ביום 24/2/2015 הגיש התובע תגובה לבקשת הנושה בה כתב "אבקש את כבודו לא לענות בחיוב לבקשת הזוכה היות והנני עובד כאיש אחזקה.....". אני קובע כי תגובה זו מתייחסת לבקשה שהוגשה והיא באה בתגובה אליה כאשר היא אינה מתייחסת להחלטה שניתנה בעקבותיה.

לכן אני דוחה את הטענה.

סיכום לסיכום יש לפסוק לתובע את הסכומים כדלקמן: כאב וסבל 186,088 ₪ הפסדי שכר לעבר 473,350 ₪ עזרה והוצאות לעבר 130,000 ₪ הפסד כושר השתכרות לעתיד 690,806 ₪ הוצאות ועזרה לעתיד 870,000 ₪ הפסד תנאים סוציאליים 145,570 ₪ סה"כ 2,495,814 ₪ התובע קיבל ומקבל קצבת נכות כללית ושירותים מיוחדים.

לכן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,743,041 ₪.

בית המשפט בעיניין שמיר נגד שומרה, הפנה בפסק דינו גם להקבלה שנעשתה בתביעות גוף, במקרה של הטלת הגבלות: "לכך יש להוסיף כי קיימת מגמה בפסיקה המרחיבה את הסייג הקבוע בסע' 7(3) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975- לפיו נפגע יהיה זכאי לפיצויים בגין ניזקי גוף אף אם נהג ברכב כאשר רישיונו פקע מחמת אי תשלום אגרה או מחמת הגבלה שהוטלה לפי סע' 66 לחוק ההוצאה לפועל- גם כאשר מדובר בנזקי רכוש וכי העובדה כי קיים צו הגבלה בהתאם לחוק ההוצאה לפועל בעת ארוע התאונה אין בה כדי אין לשלול באופן אוטומאטי את הכסוי הבטוחי והזכות לפיצויים בגין ניזקי גוף או רכוש. ראו למשל ע"א (חי') 1958/05 מרי אבו נק אריה חברה לביטוח [פורסם בנבו] (מיום 15.02.07) ובקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק דין זה במסגרת רע"א 2605/07 אריה חברת ישראלית לביטוח נ' מרי אבו [פורסם בנבו] (מיום 10.03.09); תא"מ (ב"ש) 19624-07-14 דנה בלעיש נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (מיום 25.06.15); ת"א 16493-02-13 עטאלה נ' מנורה מבטחים [פורסם בנבו] (מיום 30.09.14)" הסיבה למגמה זו נעוצה בכך כי הגבלה על החזקת רישיון נהיגה היא טכנית, ודינה כדין אי תשלום אגרה, כך נרשם בסעיף 66 לחוק ההוצאה לפועל.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ושמעתי את עדות הנתבע, מצאתי כי דין התביעה להתקבל במלואה , זאת בהעדר מחלוקת בדבר האחריות ובדבר הנזק.

אם לא די בכל האמור לעיל הרי שהסיבה הרביעית לדחיית טענות צד ג' נעוצה בכך שגם אם הוגבל הנתבע מלהחזיק רישיון נהיגה , הרי שצד ג' לא הוכיח כי הנתבע ידע על הטלת ההגבלה ולכן אין להסיר את הכיסוי הביטוחי.

הנתבע ישלם גם את המחצית השניה של האגרה, זאת לאחר שהתובע ישלמה וימציא לנתבע תיעוד על ביצוע התשלום.

" באשר לטענת הנתבעת כי מיגבלת השנתיים הקבועה בפוליסה היא תנייה מקפחת בחוזה אחיד במיוחד עקב ביטול תקנה 172א לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 : תחילה ב"כ הצדדים סיכמו כי השאלה העומדת להכרעה היא "האם פקיעת רישיון נהיגה עקב אי תשלום אגרה מהוה עילה לשלילת הכסוי הבטוחי" ולא שאלת תנייה מקפחת בחוזה אחיד.

...

הנתבעת הגישה כתב הגנה וטענה כי דין התביעה להידחות מהנימוקים להלן: הנתבעת מאשרת כי ביום 21.7.20 ארעה תאונה שבעקבותיה ניזוק רכבה של הנתבעת.

גם ב - רע"א 4874-04 יצחק רביבו ואח' נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו) נדחה הערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בע"א 5085/04 שקיבל את הערעור של חברת הביטוח על פסק הדין של בית משפט השלום - שקבע כי העדר רישיון נהיגה – עת הנהג לא החזיק ברישיון נהיגה ישראלי תקף (וחודש רק לאחר קרות התאונה) אלא רק רישיון נהיגה זר, אינו אלא פגם טכני הבא בגדר רישיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה וקבע כי קמה לתובעים זכאות לפיצויים.

אולם, גם לגופה של טענה, דין הטענה להידחות ואנמק.

תחילה טענת הנתבעת כי לא מסומנת הדגשה בדבר הגבלת הכיסוי הביטוחי והעתק ממנה לא נמסר למבוטח כלל וכלל, כפי שנטען בסיכומים, נדחית מאחר ומדובר בטענה שלא נטענה בכתב ההגנה והועלתה לראשונה רק בסיכומים.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי פקיעת רישיון הנהיגה של נהג רכב הנתבעת במקרה נשוא התביעה דנן עקב אי תשלום אגרה מהווה עילה לשלילת הכיסוי הביטוחי.

לעניין זה ראו: ת"א (שלום חיפה) 36317-07-16 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב- "הפול", פס' 10 (פורסם בנבו): "לבסוף אעיר כי אפשרות פרשנית נוספת היא לראות באמור בסעיף 66א לחוק ההוצאה לפועל כמקים חזקה חלוטה, לפיה הגבלה בהתאם לדבר חקיקה זה, היא לעולם [ההדגשה שלי, ע.ד.] הגבלה שאינה מפקיעה כסוי בטוחי והיא תמיד תיחשב כפקיעה בגין אי תשלום קנס או אגרה... יש יסוד לסברה זו לאור תכלית דבר החקיקה כבא להבטיח גביית פסק הדין ואינו בא לשלול כסוי בטוחי מחייב הוצאה לפועל... היבט נוגד לפרשנות זו הוא חוסר השויון שייוצר בין נפגע חייב הוצאה לפועל שהוטלה עליו הגבלה לבין נפגע אחר שרישיונו פקע מחמת אי תשלום קנסות. אולם אשאיר שאלה זו בצריך עיון מאחר והצדדים לא טענו טענות אלו ובעניינינו הגעתי למסקנה כי ההגבלה נותרה במישור הטכני ולא עבר מספיק זמן שיהפוך אותה לפסילה מהותית". כן ראו לעניין זה: ת"א (שלום ת"א) 52507-06-17 פלוני נ' כלל חברה לביטוח, פס' 32 (פורסם בנבו): "ודוק - אחד מהנימוקים עליהם מבוססת הפסיקה המפורטת לעיל הייתה קיומה של תקנה 172 לתקנות התעבורה אשר קבעה: "לא יחודש רישיון נהיגה שלא היה לו תוקף במשך תקופה העולה על שנה אחת אלא אם עמד בעליו בבדיקות ובבחינות...". בהתאם לכך נקבע באותה פסיקה כי מן הרגע שבו חידשו רישיון הנהיגה מותנה בבדיקות ובבחינות, הרי שלא ניתן לומר כי העדרו הנו פגם פורמאלי בלבד.

...

מקובלת עליי הדעה שהובעה בפסיקה לפיה, פגם טכני- פיסקאלי הופך בחלוף פרק זמן משמעותי לפגם מהותי שיש בו כדי להטיל ספק בכושרו של הנהג לשוב ולנהוג בכביש.

נוכח כל האמור, אני דוחה את טענת נתבעת 2 להסרת כיסוי ביטוחי.

בהתאם לפסק הדין החלקי שניתן ביום 20.6.23 ואשר קבע אחריות מלאה של נהג הנתבעות לתאונה, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת, באמצעות נתבעת 2, סך 16,555 ש"ח, אגרה בסך 772 ש"ח, שכר העד כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 4,500 ש"ח. בהתאם, אני מקבלת את הודעת צד ג' ומחייבת את צד ג' לשלם למודיעה את הסכום בו חויבה וכן אגרה בסך 812 ₪.