פקודת סגירת עסק בתל אביב בגין הפרות רישוי עסקים

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו עפמ"ק 19444-11-23 א ס קוביס בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל לפני כבוד השופט עמית ציון קאפח מערערים 1.א ס קוביס בע"מ 2.יעקב בן אלברט אזרזר ע"י ב"כ עו"ד קרני מור משיבה מדינת ישראל ע"י ב"כ עוה"ד יונתן טל, יעל ויכמי ורפ"ק עו"ד ניר גטניו פסק דין

עקב כך נערך לעסק שימוע והעסק ניסגר בצו מינהלי.

המערערים לא עמדו בנטל זה. לא זו אף זו. הראיות אשר הוצגו בפני בית משפט קמא הוכיחו מעבר לכל ספק כי המערערים קיבלו רישיון עסק למסעדה ובה הגשת משקאות משכרים, רישיון העסק פג תוקפו והמערערים אף הפרו בצורה בוטה את תנאי הרישיון, בכך שהפעילו במקום פאב ודיסקוטק.

ראוי להביא את דברי כב' השופט זמיר : " מן הראוי שבעל הרישיון יכבד את כוונת המחוקק, ולא ילך בדרך עקיפה, גם אם היא פתוחה, בהעדר טעם מיוחד לכך. מכל מקום, מן הראוי שבית-המשפט יעדיף את הדרך הרגילה של תקיפה ישירה, שנקבעה במפורש בחוק, על פני הדרך של תקיפה עקיפה. ואין זה רק משום שזאת היא כוונת המחוקק, אלא גם משום שבדרך-כלל יש יתרונות לתקיפה ישירה של החלטה מינהלית על פני תקיפה עקיפה של ההחלטה. ראו י' זמיר השפיטה בעניינים מנהליים [16], בעמ' 43 ואילך. לפיכך המדיניות השיפוטית הראויה היא לעודד ביקורת שיפוטית בדרך של תקיפה ישירה. בהתאם לכך, ראוי שנהג הטוען כי צו הפסילה פגום מטעם זה או אחר, לרבות הפרה של זכות הטיעון, יעלה טענה זאת בדרך של תקיפה ישירה, כפי שנקבע בפקודת התעבורה. ראו רע"פ 1330/91 קדים נ' מדינת ישראל [11].

בית משפט קמא צעד במתוה של תיקון 113 לחוק העונשין, בחן הנסיבות הקשורות בבצוע העבירה, מדיניות הענישה הנוהגת ועמד על כל השיקולים הצריכים לעניין ובכלל זה הנזק הפוטנציאלי לפי שהפעלת העסק במתכונת שהופעלה על ידי המערערים (פאב ודיסקוטק בשטח גדול ולתקופה לא מבוטלת), מחייבת טפול ופקוח נאותים "בהיבטים מגוונים בהם בטיחות, תברואה, מישטרה, רשוי הנדסי, כיבוי אש ואיכות סביבה." במקביל, בית משפט קמא עמד לקולא על נסיבותיו האישיות של המערער 2.

...

הלכה היא כי "אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות שקבעה הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים ונדירים בהם הגרסה העובדתית שהתקבלה על ידי הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת ואינה מתיישבת עם הראיות והשכל הישר או במקרים בהם אין לערכאה הדיונית כל יתרון על פני ערכאת הערעור (ראו למשל ע"פ 6237/12 ג'ולאני נ' מדינת ישראל (פורסם ביום 6.9.2016; ע"פ 1258/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ''ד נח(6) 625)." סבורני, כי המקרה הנוכחי אינו נופל בגדר אותם מקרים חריגים.

בנדון זה יש להפנות לעפ"א 3681-07-12 דהן נ' מדינת ישראל (24.12.12),שם נקבע כי הגדרת דיסקוטק על פי מילון אבן שושן הינה: "מועדון לבידור ולבילוי חברתי, שמיעת מוזיקה מעל גבי תקליטים וריקודים לצלילי מוזיקה". בית משפט קמא קבע על פי הסרטונים שהוצגו כי אין רלוונטיות להימצאות רחבת ריקודים גדולה במקום או קטנה, קבועה או ארעית, אלא אם המקום 'מזמין' ומאפשר ריקודים כדבר שבשגרה וקביעה זו מקובלת עליי בהיות המבחן מהותי.

סוף דבר- הערעור על כל חלקיו נדחה בזאת.

הנתבעת הנוספת, עריית תל אביב (הנתבעת 1 בתיק 6782-12-11; להלן: "הערייה"), הנה רשות מקומית אשר בתחום שיפוטה הן דירת התובע והן בתי העסק נשוא התביעה, שמכאן גם הסיבה להיותה צד לתביעת התובע.

התשתית לטענת התובע באשר למיטרד הנגרם לו כתוצאה מפעילות בתי העסק, הנה עוולת המיטרד ליחיד הקבועה בסעיף 44 (א) פקודת הנזיקין [נוסח חדש], וקובעת כך: מיטרד ליחיד הוא כשאדם מיתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפוסים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהיתחשב עם מקומם וטיבם; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מיטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק.

סעיף 4 בחוק רשוי עסקים, תשכ"ח-1968, קובע כי לא יעסוק אדם בעסק טעון רשוי אלא אם יש בידו רישיון ובהתאם לתנאיו.

בהתאם לחוק העזר לתל אביב יפו (פתיחתן וסגירתן של חנויות), התש"ם – 1980, רשאי הנתבע להפעיל את בתי העסק עד לשעה 24:00.

עוד קבע בית המשפט כי "בית קפה יחשב כפתוח כל עוד הוא מעניק שירותי הסעדה, שתיה ובילוי ללקוחות היושבים בתוך העסק, וכסגור מעת שעזבו את בית הקפה כל הלקוחות, והוא אינו מעניק עוד שירותי בילוי, אכילה ושתיה". כלומר, באותו מקרה לא ראה בית המשפט בעצם המשך פעולות של עובדי בתי העסק בניקיון וסידור וכיו"ב פעולות גם לאחר 12 בלילה משום הפרה של חוקי העזר, ובילבד שהלקוחות עזבו כלם את בית העסק.

ביחס ל- 3 מטענות התובע (הטענה לסגירת בתי העסק לאחר חצות; הטענה להצבת כסאות ושולחנות בשטח הצבורי שמחוץ לבתי העסק; והטענה לפעילות במצב בו דלתות וחלונות בתי העסק פתוחים) נמצא שביחס לכל הפעילויות הללו, למרות שבחלקן (למעט הטענה לסגירה מאוחרת של בתי העסק) התברר שבתי העסק אכן פעלו כפי שהלין התובע, בהפרת תנאי רישיון העסק, לא נמצא שעקב פעילות זו נגרם נזק כלשהוא לתובע - אפילו לא "אי נוחות" – ולפיכך טענות אלו נדחו.

...

התביעה אשר הגיש הנתבע כנגד התובע – נדחית.

בהתחשב במשאבים שהושקעו בבירור הטענות, לרבות בהתייחס לאותו אירוע במהלכו תקף התובע לקוח ששהה בז'אז'ו, אני מחייב את הנתבע לשאת בהוצאות התובע בסך של 25,000 ₪.

נוכח דחיית התביעה כנגדה, אני מחייב את התובע לשאת בהוצאות העירייה בסך של 6,000 ₪.

לפניי בקשה דחופה מיום 14.2.2019 למתן צו הפסקת עיסוק לפי סעיף 17 לחוק רשוי עסקים, התשכ"ח-1968 (להלן: "בקשה", "צו" ו-"חוק" בהתאמה), לבית עסק מסוג פאב-מועדון הידוע בשם "מונהמור" המתנהל ברחוב ריב"ל 32 פינת חומה ומגדל 5, תל-אביב – יפו (להלן: "מועדון").

הצוו ניתן נוכח קיומו של חשד סביר כי המקום מאפשר לבאי המקום ועובדיו שימוש תדיר בסמים ובהם, סמים מסוכנים כהגדרתם בפקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג-1973.

לקראת סיום הדיון, ובמענה לטענת החלפת המשיב 2 במשיב 4 והיות המשיב 4 נקי מהרשעות וכתבי אישום, הגיש בא-כוח המבקשת כתב אישום בגין הפרת תנאי סעיף 4 לחוק וגזר דין שנגזר על המשיב 4 בבית משפט זה ביום 23.5.2017, על-ידי כבוד השופט פרי.

סבורני, כי די בהסכמה לעיל ליסתום את הגולל על היתנגדות המשיבים וזאת, מהטעם שביום 1.1.2019 ניכנס לתוקפו תיקון מספר 34 לחוק וזוהי לשונו: "היה יסוד סביר להניח כי עסק טעון רשוי לפי חוק זה פועל בלא רישיון, היתר זמני או היתר מזורז, בנגוד לתנאיהם, או בנגוד לתקנות לפי חוק זה, רשאי בית משפט השלום או בית המשפט לעניינים מקומיים שבתחום שיפוטו נמצא העסק, לבקשת תובע, לצוות על בעל העסק, על המחזיק בעסק, על מי שבפיקוחו או בהשגחתו פועל העסק, ועל כל מי שמועסק בשירותם, להפסיק את העיסוק בעסק, בין בסגירת החצרים ובין בכל דרך אחרת הנראית לו מתאימה בנסיבות העניין כדי להביא לידי הפסקה של ממש בעסוק (בחוק זה – צו הפסקה שפוטי)". משמע, סעיף 22(ב)א לחוק מסמיך את בית המשפט להוציא צו הפסקת עיסוק לבית עסק וּלבקשת הרשות המנהלית גם אם לא הוגש כנגד בית העסק כתב אישום.

...

בהתאם, אינני מקבלת טענה זו של המשיבים.

את החלטתי זו אני מבססת על הסיכון הנשקף לציבור בכללותו ובפרט לבאי המועדון, עובדיו ועובדותיו מהשארת המועדון פעיל.

סיכומם של דברים הבקשה מתקבלת.

עוד לטענת המבקשת, המשיבה השתמשה ב"רגל גסה" ובאופן ציני בסמכותה, וסיכלה מבעוד מועד את זכותה של המבקשת לקיום השימוע, בעת שהציגה מצג שוא, בו תואם מועד ומקום שימוע בפני ב"כ. המבקשת מוסיפה וטוענת כי נכון אמנם שסעיף 20 לחוק רשוי עסקים, מסמיך את מוציא הצוו ליתן צו סגירה מינהלי, במידה וישנו יסוד סביר להניח שנעברה עבירה לפי סעיף 14 לחוק רשוי עסקים ואולם, בעניינינו, כך לטענת המבקשת, בעסק לא הוצגו ו/או נמכרו התכשירים, והם נימצאו בחזקתו של עובד, ללא ידיעת המבקשת ובנגוד גמור למדיניות הנהוגה במקום.

טענות המשיבה: לטענת המשיבה, דין הבקשה להדחות, עסקה של המבקשת הוא אחד מבין מספר חנויות רשת "ארנוסטר" הנמצאת בבעלותה והנו בית העסק היחידי הממוקם מחוץ לעיר תל אביב.

בחודש אוגוסט 2017, הוגש כנגד המבקשת וחברה בע"מ בבעלותה, כתב אישום פלילי (ת.פ. 47725-08-17 - להלן: "התיק בתל אביב") וזאת בגין ריבוי עבירות על סעיפי פקודת הרוקחים ]נוסח חדש], התשמ"א 1981 וחוק העונשין, התשל"ז 1977.

במקרה של כל הפרה, קלה כחמורה, תחולט הערבות במלואה לטובת אוצר המדינה ותסגרנה החנויות מושא הבקשה בהתאם לסעיף 17 לחוק רשוי עסקים.

...

לטענת המבקשת דין הבקשה להידחות בין היתר בשים לב לעובדה כי לא התקיים שימוע ולא ניתנה בידה האפשרות להתגונן מפני הטענות שהועלו כנגדה שלפיהן העסק מהווה סכנה לבריאות הציבור.

זאת ועוד, טענת המבקשת שלפיה לא הייתה מודעת למכירה של המוצרים האמורים, אינה יכולה להתקבל על דעתי, המבקשת הנמקת רופאת המחוז אשר דחתה טענות המבקשת בשימוע שערכה למבקשת מקובלת עלי ואני מאמצה בזאת.

טענות המבקשת שלפיהן הצו אינו מפורט ו/או פגום דינן להידחות, צו הסגירה שניתן ביום 22.10.17מציין בצורה מפורשת בהוראות הכלליות כי הוא יעמוד בתוקפו 30 ימים, וכי המשיבה רשאית להאריכו למשך 30 ימים נוספים בהתמלא התנאים שפורטו בחוק .

בנסיבות העניין, הבקשה נדחית וצו הסגירה המנהלית יוותר על כנו.

כמו כן, בקשה לפי סעיף 74 ו- 108, לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב – 1982, שהוגשה מטעם המשיבים, במסגרתה עותרים המשיבים, שהמבקשת תעביר לידיהם עותק משלוש בקשות למתן צו סגירה בימי מנוחה כנגד עסקים נוספים, וזאת בהתאם להצהרתה של המבקשת ביום 16.5.22, כמו כן, העתקי הדוחות שנרשמו לחובת אותם העסקים במסגרת הליכי אכיפה שננקטו על יד עריית תל אביב.

ביום 20.2.22 הגישה המבקשת בקשה להוצאת צו איסור פתיחת עסק בימי מנוחה במעמד צד אחד, לפי סעיף 264א לפקודת העיריות (נוסח חדש) יחד עם סעיף 2+סעיף 5(א)לחוק עזר לתל אביב יפו (פתיחתן וסגירתן של חנויות), התש"ם-1980 (להלן – "הצוו").

על מנת לתמוך בטיעוניה, הפניתה המבקשת לסדרי הדין בבקשה לצוו הריסה מינהלי ולצו שפוטי למניעת פעולות לפי חוק התיכנון והבניה, כמו כן לצוו למניעת פעולות לפי חוק רשוי עסקים.

בתגובתם, השיבו המשיבים כי עסקינן בבקשה שהוגשה על בסיס הפרה של חוק העזר המהוה עבירה ומשכך הדין החל הוא הדין הפלילי, כמו כן, לא ברור מכוח מה הגישה המבקשת בקשה לעיון חוזר בהיעדר שינוי נסיבות שעל בסיסן מוגשת בקשה לעיון חוזר.

...

אשר על כן, ולאור אופיו ומהותו של ההליך אני קובעת כדלקמן: כיוון שהבקשה נתמכת בתצהיר ראוי שלקראת דיון ההוכחות גם המשיבים יגישו תצהירים.

סבורני כי במקרה זה המשיבים עמדו בנטל המוטל עליהם והניחו חשד ראשוני.

כמו כן, אני מקבלת את בקשתם של המשיבים כי הם זכאים לקבל מהמבקשת חומר העשוי לבסס את טענתם להגנה מן הצדק בגין אכיפה בררנית בהינתן כי אין המדובר במסע דיג.