משכך, עתרו לקבלת פסק דין הצהרתי בדבר העידר תוקפו של השיעבוד ולחילופין, בדבר בטלות שטר המשכנתה ולהורות לרשם המקרקעין למחוק את רישום השיעבוד מפנקס המקרקעין.
ודוק, אף אם נניח לטובת התובעים כי מנדי לא היה מוסמך לפעול לשיעבוד הנכס (ואינני קובע כי פעולותיו נעשו בחריגה מהרשאה), הרי משלא הוכח כי הבנק ידע על העדר ההרשאה הנטענת, פעולתו מחייבת את השותפות, כעולה מהוראת סעיף 14 לפקודת השותפויות (ראה והשווה: ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה, פ"ד מח(5) 799, 817 (1994); ע"א 592/88 שמעון שגיא נ' עזבון המנוח אברהם ניניו ז"ל, פ"ד מו(2) 254, 261 (1992)).
...
לשון אחר, נוכח התשתית הראייתית שהונחה בדיון שוכנעתי כי אין בטענת התובעים כיום כדי לשנות מהמסקנה המסתברת לפיה פליקס פעל כמורשה מטעם השותפות והשותפים לעניין ניהול ענייני השותפות, ובכלל זה, לשעבוד הנכס לצורך קבלת הלוואות ממוסד בנקאי, לרבות מהבנק, וכפי שנהגה השותפות בעבר, בעניין בנק לאומי.
שכן, בשעה שהתובעים לא הצליחו להניח תשתית ראייתית מספקת לביסוס טענתם ולהוכחת תביעתם, בדבר העדר הסכמתם ליצירת השעבוד ובשעה ששוכנעתי כי השעבוד נעשה כדין, אין צורך, בשים לב לשאלה היחידה שבמחלוקת בהליך שלפניי, להידרש לטענותיהם כנגד הבנק בעניין נסיבות יצירת השעבוד עובר לחתימתו של פליקס על מסמכי המשכנתה וחובותיו הנטענות כלפיהם, לרבות בגין התנהלותו הדיונית במהלך בירור התובענה.
סוף דבר
סוף דבר, התביעה נדחית וכפועל יוצא, נדחות ההודעות.