פקודת הקרקעות וחיובי פיצוי בגין הפקעה

כנזכר, המומחה הוסיף על כך והבהיר, כי גישתו נעוצה בחישוב שיעור ההפקעה בהתאם לעניין צאיג, הלכה בגדרה נקבע, כי: "השילוב של פקודת הרכישה, חוק התיכנון והבניה והחוק לתיקון דיני הרכישה מציג שני תנאים מצטברים לפטור מתשלום פיצויים בגין רכישה לצורכי ציבור. התנאי הראשון – שהשטח הנרכש עכשיו אינו עולה על 40% מן השטח העכשוי של ה"מיגרש". התנאי השני – שהשטח הנרכש עכשיו, יחד עם שטחים שנרכשו בעבר, אינו עולה על 40% מן השטח של "החלקה המקורית". די בכך שאחד משני התנאים אינו מיתקיים, כדי שהרשות המפקיעה תחויב בתשלום פיצויים על עודף השטח שנרכש.

. בתוך-כך נדחתה הטענה שלפיה לצורך קביעת השטח המרבי הפטור מתשלום פיצויים כאמור, במקרה שבו מ"חלקת האם" (נניח: 1,000 מ"ר), הופקעו בעבר קרקעות לצרכי ציבור (נניח: 100 מ"ר) ולאחר מכן פוצלה החלקה לחלקות-משנה (נניח של-3 חלקות-משנה שכל אחת מהן בשטח של 300 מ"ר), יש: (א) לקבוע את שיעור השטח שנותר להפקעה, ללא תשלום פיצויים, לאחר ביצוען של הפקעות העבר, כאשר לצורך זה יש לחשב את השעור המצטבר של כלל השטחים שהופקעו בהפקעות העבר, בגלגוליה הקודמים של החלקה, ביחס לשטח "החלקה האם"".

...

אף לא שוכנעתי כי ניתן להחיל את החריג לכלל האמור, שיסודו במהלך תכנוני רחב היקף (ראו פסקה 23 לפסק הדין בעניין שמוחה).

אין בידי לקבל טענה זו. המומחה הבהיר לעניין זה בתשובותיו לשאלות ההבהרה מיום 27.12.18, כי ביום 4.11.13, אושרה הודעת ההפקעה ביחס למקרקעין.

סוף דבר ביתרת טענות הצדדים לא מצאתי ממש ולאור המקובץ – אני מאמץ את מסקנות המומחה ביחס לאמדן שווי פיצויי ההפקעה המגיעים למבקשים וזאת כמפורט בסעיף 9 לחוות דעתו מיום 7.7.16, בחלופה של פיצוי ללא הפחתת 40% המותרים להפקעה ללא תמורה, בסכום של 2,748,560 ₪.

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בתיק זה ביום 18.4.2021, לפיו חויבה המבקשת לשלם למשיבים פיצוי בגין הפקעת 7 חלקות מקרקעין, בסך 1,877,474 ש"ח בצרוף ריבית והפרשי הצמדה, וכן הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין.

יחד עם זאת, אין לומר כי סכויי העירעור קלושים, וסבורני כי נכון להמתין עד להכרעת בית המשפט העליון בסוגיית השלכותיה של הילכת אסמעיל על תביעות לפצויי הפקעה המוגשות לפי סעיף 13 לפקודת הקרקעות.

...

יחד עם זאת, אין לומר כי סיכויי הערעור קלושים, וסבורני כי נכון להמתין עד להכרעת בית המשפט העליון בסוגיית השלכותיה של הלכת אסמעיל על תביעות לפיצויי הפקעה המוגשות לפי סעיף 13 לפקודת הקרקעות.

עם זאת, בבקשות לעיכוב ביצוע פסקי דין שניתנו בנסיבות דומות נעתר בית המשפט העליון לעיכוב הביצוע, גם אם באופן חלקי, בין היתר נוכח חלוף הזמן ממועד ההפקעה ועד להגשת התביעה לפיצויים ובשים לב לסיכויי הערעור להתקבל (ראו ע"א 4747/20 מדינת ישראל נ' לאפי (25.9.2020); רע"א 4993/20 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח יאסין ואח' (25.9.2020); ע"א 6059/19 רשות מקרקעי ישראל נ' עיזבון המנוחה ח'לאילה ז"ל (27.10.2019); ע"א 6829/19 מדינת ישראל נ' חסארמה (14.11.2019); ע"א 6191/19 מדינת ישראל נ' בדראן (23.10.2019); ע"א 6192/19 מדינת ישראל נ' בדראן (23.10.2019); ע"א 4965/19 מדינת ישראל נ' עיזבון זערורה ז"ל (5.9.2019); ע"א 2765/20 מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל נ' יורשי המנוח עלי ח'ליל ז"ל (28.5.2020); ע"א 1638/20 מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל נ' אסדי (28.4.2020)).

לאחר גזירת חלקם היחסי של המשיבים בחלקות דלעיל, בהתאם לטבלה שבסעיף 3 לפסק הדין, אני מורה על עיכוב ביצוע פסק הדין באופן חלקי, כך שהמבקשת תעביר למשיבים באמצעות בא כוחם סך של 453,690 ש"ח לאלתר, ואילו תשלום יתרת הפיצוי שנפסק יעוכב עד להכרעה בערעור שיוגש על ידי המבקשת.

התובעות עותרות לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים בגין הפקעת מקרקעין שהיו בבעלותן, בהתאם לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: "פקודת הקרקעות").

...

לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות על הסף מחמת שיהוי, שכן זו הוגשה למעלה מ-50 שנים לאחר מועד ההפקעה, כאשר התובעות יצרו מצג כי ויתרו על זכויותיהן.

אין בידי לקבל אף את טענתה זו. לצורך פרשנות הסכם המכר, לא ראיתי צורך של ממש בשמיעת גרסת עורך הדין, מקום בו קיימת בהירות מספקת אשר לנוסח ההסכם ולאומד דעתם של הצדדים לו. מכל מקום, אם סברה הנתבעת כי עורך הדין חיוני לביסוס טענת ההגנה, הייתה פתוחה בפניה הדרך לזמנו למתן עדות מטעמה.

אין בידי לקבל אף עמדה זו. הוראות הדין כללו חובה על הנתבעת לתשלום פיצויים ("ישלם פיצויים לבעליה של אותה קרקע") וכבר ציינתי מדוע בנסיבות עניין זה אין לזקוף את חלוף הזמן אך לחובת התובעות דווקא.

סוף דבר לאור המקובץ, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעות פיצויי הפקעה בסכום של 1,367,281 ₪, כפי מסקנות המומחה.

לפניי תובענה בגדרה עתרה המבקשת לחייב את המשיבה לפצותה בגין הפקעת זכויותיה במחצית המקרקעין הידועים כחלקה 63 בגוש 18987 מאדמות הכפר בענה ששיטחה הכולל 3,758 מ"ר (להלן: "המקרקעין" או "החלקה") וזאת בדרך של העברת מקרקעין לבעלותה, בבחינת "קרקע תמורת קרקע" או לחילופין על דרך של תשלום פיצויים לפי סעיף 13 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: "פקודת הקרקעות").

...

בפתח סיכומיה טענה המשיבה כי לאור ההלכה שנקבעה בע"א 8717/17 מדינת ישראל נ' עיזבון אסמעיל ז"ל (23.7.2019)(להלן: "פרשת אסמעיל") ובשים לב לכך שהמבקשת לא הגישה חוו"ד מתוקנת מטעמה, מתבקשת המסקנה כי דין התובענה להידחות מאחר ולא עלה בידי המבקשת להרים את הנטל להוכיח את שיעור הפיצוי לו היא זכאית.

אין בידי לקבל את עמדת המשיבה, כאילו בכל הפסיקות דלעיל נפלה שגגה משפטית.

בשולי הכרעתי אני רואה להפנות לדברי כב' הנשיאה בדנ"א 5261/19 הנ"ל בתקווה כי המשיבה תנהג ברוח הדברים ותביא סאגה זו אל סיומה בהקדם: "נוסף על כל אלה, יש לזכור כי השאלה שבפנינו עניינה בחישוב אומדן הפיצוי על פי הוראה שחלפה למעשה מן העולם. אומנם, כפי שצוין לעיל, קיים עדיין מאגר מסוים של 'תיקים ישנים' ששיעור הפיצוי שעשוי להשתלם בהם עומד על סכומים נכבדים ביותר, וחלילה לי מהקל ראש בהשלכות הפוטנציאליות של יישוב תביעות אלה ובצורך לפצות פרטים בשל מקרקעין שהופקעו מהם.... לסיום, אוסיף כי אף שהרצון להגן על הקופה הציבורית הוא מובן, חזקה על המשיבה שתקיים בתום לב את חובת ההגינות והצדק החלה עליה כלפי בעלי מקרקעין, כמי שנטלה מהם לפני שנים רבות את נכסיהם ללא פיצוי, והכל בהתאם לכללים הנהוגים לעניין זה אשר פורטו לעיל". סיכומו של דבר, אני מחייב את המשיבה לשלם למבקשת תוך 30 יום סך 277,684 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מיום 4.7.2018 ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, תשלם המשיבה למבקשת תוך פרק הזמן האמור הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח וכן שכ"ט עו"ד בסך 49,140 ש"ח (כולל מע"מ), שאם לא כן יישאו סכומים אלה ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד סילוקם המלא בפועל.

רקע בשנת 1970 פורסמה הודעה על פי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: פקודת הרכישה), ולפיה הופקעו בין היתר הזכויות במקרקעין הידועים כגוש 11737, חלקה 16, בשטח של 2,555 מ"ר. ההודעה פורסמה בילקוט הפרסומים מס' 1661 מיום 24/9/1970.

בהתאם לכך, בצד הפצוי לו זכאי בעל קרקע שהופקעה לפי סעיף 12(ב) לפקודת הרכישה, קבעה הפקודה כנוסחה במועד הרלבנטי בסעיף 13(1), כי אם לא יקבל בעל הקרקע את הפצוי בגין ההפקעה לאלתר, הוא יהיה זכאי גם לפצוי בגין אובדן דמי חכירה מיום התפיסה ועד ליום תשלום הפיצויים ("פצויי פירות") (ע"א 3015/06 מדינת ישראל נ' פינקלשטיין (09/12/2008); ע"א 2405/91 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח הרב פנחס דוד הורוביץ ז"ל, פ"ד נא(5) 23, 40-37 (1997)).

סוף דבר מן האמור לעיל מתחייבת המסקנה כי אין עילה לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין הפקעת המקרקעין המחושב בהתאם לסכום הפצוי ששולם למנוחה וינמן.

...

סוף דבר מן האמור לעיל מתחייבת המסקנה כי אין עילה לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין הפקעת המקרקעין המחושב בהתאם לסכום הפיצוי ששולם למנוחה וינמן.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות ההליך בסך כולל של 5,000 ש"ח. ניתן היום, ט' סיוון תשפ"ב, 08 יוני 2022, בהעדר הצדדים.