פציעת נהג בגב עקב פסי האטה

כך, במסגרת סיכומיו, טוען התובע כי הוא עומד על טענתו לקיום ארוע תאונתי ביום 22.9.13, כאשר ניחבל בגבו לאחר שעלה במהירות יחסית על פס האטה בכניסה לתחנה מרכזית בתל אביב.

ביום 26.3.2014, בטופס התביעה השני, טען התובע כי נפגע בגבו עקב עבודה בת 30 שנה כנהג אוטובוס ללא בולמי זעזועים.

כעת נפנה לידון בטענות התובע באשר לקיומה של תשתית עובדתית לפי תורת המקרוטראומה המצדיקה בעת הזו מינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין הפגימה בגבו התחתון לתנאי עבודתו כנהג משך השנים.

...

רקע נדרש ועיקר טענות הצדדים בהליך התובע טוען כי יש לקבל את תביעתו לפגיעה בעבודה, הן בשל קיומה של תאונת עבודה והן בשל קיומה של תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה לפגיעה בגבו.

בחומר שהוגש לתיק מטעם אגד ביום 8.7.2018, בהמשך להחלטת בית הדין מיום 17.5.2018, לא מצאנו תשובה לשאלה בדבר קיומם של בולמי זעזועים באוטובוסים מסוג טייגר וליילנד, כאשר הועבר חומר רלבנטי לשבע השנים האחרונות בלבד.

עיון בראיות ובעדויות שעמדו בפנינו מוליכות אותנו למסקנה לפיה משך הזמן בו נהג התובע באוטובוסים ללא בולמי זעזועים לטענתו – שכן זו כאמור לא הוכחה בפנינו - היה לכל היותר תקופה של עד 6 שנים (שכן בבקשת התובע מיום 9.4.2018, אליה צורפו תמונות האוטובוסים פירט ב"כ עד לאיזו שנה עבדו האוטובוסים באופן לפיו דגם לילנד עבד/ 'היה על הכביש' עד לשנת 1986 ודגם ליילנד עבד עד לשנת 1897-1989).

משכך, שעה שהתובע לא הוכיח כי במהלך שנות עבודתו הארוכות כנהג נסע באופן קבוע על דרכים משובשות או לא סלולות וכאשר אף לא הוכח בפנינו כי נסיעתו הייתה ככלל על אוטובוסים ללא בולמי זעזועים, לא מצאנו כי קיימת תשתית עובדתית למיקרוטראומה המצדיקה, כך לאורה של הפסיקה אותה הבאנו לעיל, מינוי מומחה רפואי ואנו מורים על דחיית התביעה בשלב זה. סוף דבר – לאור כלל המפורט לעיל ומשלא הוכיח התובע קיומו של אירוע תאונתי או תשתית עובדתית לקיומה של מיקרוטראומה, דינה של התביעה דחייה.

אשר למהירות הנסיעה בשטח – בין 30-40 או 20-30 קמ"ש. אשר לעבודה בכבישים ערוניים – במסגרת עבודה זו התובע מסיע מעת לעת תלמידי בית ספר ביישובי חוף הכרמל, וניכנס ליישובים שונים שבהם יש פסי האטה ("במפרים") מרובים, עד 15 במפרים ביישוב.

במסגרת חוות דעתו סקר המומחה את ההיסטוריה הרפואית של התובע, ובין היתר, כדלקמן: רישום מיום 19.2.2007 בדבר תלונות על כאבי גב תחתון עד לברך שמאל; רישום ביום 9.12.2008 על חבלה בגב יום קודם לכן, עקב נפילה; רישום ביום 25.11.2011 על חבלה במותן וגב עקב נפילה במקלחת; רישום ביום 27.9.2014 בעת בדיקה בבית חולים, בגלל כאבי גב מזה 3 שבועות, ואשר החמירו כעת, כאשר הבדיקה הדגימה חולשה ביישור בוהן רגל שמאל.

כמו כן, התהליך הניווני והתלונות של התובע החלו עובר לתאריך תחילת העסקתו במקצועו כנהג אוטובוס; המומחה סיכם וציין כי לאחר עיון במקרה הנ"ל ובתשובותיו, הוא עדיין בדיעה ברורה כי התהליך השחיקתי בגבו התחתון של התובע קדם את עבודתו, שהיא נשוא הדיון כאן.

...

זאת ועוד, לא מצאנו כי המומחה התעלם מפרט עובדתי-רפואי כלשהו, שיש בו כדי להשפיע על חוות הדעת שלו.

מעבר לכך, גם לא מצאנו מקום לקבל את טענת התובע, כי המומחה היה מקובע בעמדתו או כי הוא נוקט באסכולה מחמירה.

לסיכום – דין התביעה שלפנינו להידחות וכך אנו מורים.

לגירסתו, ההדרכה היא על כלים קשים לנהיגה ובכל הדרכת נהיגה הוא הרים, עפ"י פקודה, גלגל כבד כיוון שהיה מחויב לפרק ולהרכיב גלגל למשאית ולרכב שעליו הוא מדריך וכבר אז היו לו כאבי גב. לדבריו, הנסיעות היו בכביש לא סלול, אלא כביש עפר וגם לאחר שכביש שופץ היו 12 פסי האטה.

לדעתו, ידוע שעבודה כמו זו של המערער הנה גורם להתפתחות שינויים נווניים והתפתחות של בלטי דיסק בע"ש, הגם שיש פקטור גנטי בהתפתחות כאבי גב, שאינו ניתן למדידה והנו אחד מהפקטורים הגורמים להתפתחות כאבי גב עקב שינויים שחיקתיים ובקעי דיסק.

ד"ר ארבל מטעם המערער קבע ששירותו של המערער כנהג ברכבי שטח במשך שנים, כולל הרמת משא כבד הם שגרמו למצבו כיום, ולשיטתו הפקטור הגנטי הוא אחד המרכיבים בהתפתחות כאבי גב, כאשר פקטור משמעותי לכך הנו חבלות או חבלות מרובות קטנות כפי שארע במקרה של המערער ולגירסתו, ללא הפקטור הנוסף של הנהיגה המרכיב הגנטי לא היה מגיע לידי ביטוי קליני.

...

מסקנה זו של מומחה המשיב מתבססת על ספרות רפואית, בדיקה קלינית שביצע, בדיקות הדמייתיות שבוצעו למערער ופוענחו ע" מומחים ועל העובדה שכאבי גב מתפתחים בעשור הרביעי לחיים ללא קשר לפגיעה ספציפית גם בעניינינו עולה שלא ניתן להצביע על קשר סיבתי בין תנאי השירות לבדם לנכות של המערער יש לציין לעניין הפיברומיאלגיה, כי הצהיר ב"כ המערער :" עו"ד המאירי: אין מחלוקת שהוא חולה בפיברומיאלגיה, והוא הגיש תביעה לקצין התגמולים על פיברומיאלגיה. (ע' 9 ש' 29-30 לפרוטוקול מיום 23.11.21).

"לסיכום, הרושם שלי שקיים רכיב, מרכיב משמעותי של פיברומיאלגיה, מכלול תלונותיו אינו מוסבר על ידי בעיה ספינאלית". והמערער השיב שקיבל פיברומיאלגיה קשה (ע' 9-10) .

לאור המפורט באריכות בפסק דין זה אנו מוצאים שיש לדחות את הערער המערער ישלם למשיב הוצאות בסך 5,000 ₪.

טענות הצדדים: לטענת התובע, יש לקבל את התשתית העובדתית אשר פורטה בתצהירו, ולפיה בעבודתו כנהג אוטובוס הוא נידרש לנהוג במשך שעות ארוכות מדי יום (12-16 שעות), לרבות בקוי נסיעה ארוכים מאוד תוך ישיבה על כסא שהטלטל אין ספור פעמים כתוצאה מתנאי הדרך (פסי האטה, מהמורות ושיבושים).

למעשה, נסיבות העסקתו של התובע כנהג אוטובוס, בקוי תחב"צ ערוניים ובינעירוניים דומה מאוד לתנאי העבודה שנידונו על ידי בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל 7709-01-16 מיכאל יוגר נ' המל"ל, שם נדון (ונדחה) עירעורו של נהג אוטובוס חברת "דן" אשר עבד עשרות שנים בקוי תחבורה ציבורית בשטח ערוני, ותביעתו להכרה בפגימה בגבו כפגיעה בעבודה נדחתה.

...

כב' בית הדין הארצי לעבודה ציין בפסיקתו בעב"ל 7709-01-16 מיכאל יוגר נ' המל"ל כך: "כאמור לעיל, בהתאם לפסיקה, נסיעה בדרכים עירוניות סלולות, שאינן משובשות, לא מקימה תשתית עובדתית לצורך יישום תורת המיקרוטרואמה, ולאור המפורט לעיל, לא מצאנו מקום להתערב בקביעות עובדתיות אלו של בית הדין האזורי כי אין מדובר בנסיעה בדרכים שאינן סלולות כדבעי.

אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, הרי שלא הונחה תשתית עובדתית לצורך הוכחת פגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה, ואין מקום למינוי מומחה לבחינת הקשר הסיבתי.

התובע לא טען ומכל מקום ולא הוצגה כל ראיה לכך שנהיגת מכלית דלק באיזור התפעולי בנתב"ג כרוכה בנהיגה בדרכים ושובשות וכיו"ב. כללו של דבר על יסוד האמור לעיל אנו קובעים כי לא עלה בידי התובע להניח תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה ולפיכך תביעתו נדחית.

האם הוכיח התובע, נהג אוטובוס במקצועו העובד מזה עשרות בשנים בחברת "אגד", תשתית עובדתית לפי תורת המקרוטראומה המצדיקה מינוי מומחה להמשך בירור תביעתו לפיה נפגע בגבו עקב עבודה? התשתית העובדתית ומהלך ההיתדיינות התובע, יליד 1961, עובד כנהג אוטובוס בחברת "אגד" מזה 33 שנים.

ביום 3.10.13 הגיש התובע תביעה לנתבע, בטענה כי שבועיים מוקדם יותר ביום 22.9.13, הוא ניחבל בגבו בעת קפיצת אוטובוס על פס האטה בכניסה לתחנה המרכזית בתל-אביב.

חמישית התובע לא טען, וממילא גם לא הוכיח, כי מלבד אותן נסיעות ספורדיות יחסית עבור צה"ל, הוא נידרש לנסוע על דרכים משובשות או לא סלולות (ולמעשה הוא אף הודה כי הכבישים שבהם נהג במהלך השנים היו ככלל סלולים, ראו בעמ' 2 ש' 28 לחקירתו נ/1); ולבסוף מסיכומי התובע למדנו, כי למעשה התובע ויתר על טענתו בכל הנוגע לנהיגה בדרכים משובשות, והסתפק רק בטענה כי נידרש לנסוע בכבישים בהם היו פסי האטה ("במפרים").

...

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים לכאן ולכאן, הגענו לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח תשתית עובדתית העומדת באמות המידה הקבועים בפסיקה שלעיל, המצדיקה מינוי מומחה.

להלן נסביר כיצד הגענו למסקנה זו: ראשית אף שאין מחלוקת כי התובע היה נהג אוטובוס ברציפות ובמשרה מלאה (ואולי אף מעבר לכך) מאז 1984, דהיינו לאורך עשרות בשנים, הרי שמסיכומי התובע אנו למדים שאף לטענתו מתקיימת בעניינו תשתית עובדתית למינוי מומחה רק עד שנת 1996, השנה שבה לטענתו הפסיק לנהוג באוטובוסים שכסאות הנהג המותקנים בהם הם בעלי מנגנון שיכוך מכני; שנית בעוד שהתובע טען בכתב תביעתו כי עבד החל משנת 1984 ועד לשנת 1993 באוטובוסים "בעלי כסאות קשיחים של בורג וקפיץ, לא הידראולי ולא פנאומטי" (סעיף 11 לכתב התביעה), הרי שנציג אגד מר קון העיד על כך שכבר בשנת 1980 נכנסו לשימוש באגד והותקנו באלפי אוטובוסים כסאות הידראוליים עם מנגנון שיכוך; שלישית התובע לא הכחיש שכסאות האוטובוסים באגד שודרגו באופן האמור כבר מראשית שנות השמונים, אך טען והעיד שהקצאת האוטובוסים נעשתה כך שרק נהגים ותיקים זכו לכיסאות החדשים, ואילו צעירים שכירים כמוהו נדרשו להמשיך לעבוד על הכיסאות המכניים הישנים.

סוף דבר התביעה נדחית.