מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

פציעה של ילד על ידי ילד אחר בבית ספר חובת פיקוח

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2017 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

בכתב התביעה נטען כי ביום 26.6.2012 או בסמוך לכך, כאשר התובע, יליד 2003 בן כ-9 שנים באותה עת, היה בבית הספר, הוא הותקף ונדחף על ידי תלמיד אחר מבית הספר, נפל ונפגע במרפק שמאל (פס' 5).
ודוק: "אין המפקח חייב להיות צמוד לילדים, או להחזיקם בתחום ראייתו כל העת ללא הפסק. כן אין הוא מצוה להיתרוצץ מקבוצה לקבוצה, ומן הקצה האחד של החצר לקצה האחר, לראות ולהיראות. די בכך, שהילדים יודעים, כי עינו של המפקח צופיה עליהם תוך כדי הילוכו בחצר, ואפילו אין הם רואים אותו ממש, וגם אם הוא עוזב לדקות ספורות את מקום משמרתו" (ע"א 41/57 עידה נ' ששון, פ"ד י"א 1100, 1106 (1957); ראו גם ע"א 635/70 מנדלסון, קטין נ' קפלן, פ"ד כה(2) 113, 118 (1971); ע"א 715/79 ****י נ' אורט ישראל, נתניה, פ"ד לה(2) 764, 768 (1981)).
התובע העיד כי התקיפה לא היתה פתאומית כי הוא ראה שהילד מגיע אליו מאחור ותופס אותו, ע' 6 ש' 23, אולם זו אינה העידר-פתאומיות שיגרור קביעת התרשלות צוות בית הספר, וראו והשוו מתן אגרוף, שלאחריו אמירת דברים, ולאחריהם אגרוף נוסף, אשר הוגדרו ב-דנ"א ארגמן כארוע פיתאומי; ארוע שארך כדקה שהוגדר כארוע שלא היה פיתאומי בענין איסקוב הנזכר, בפיסקה 29; ונסיבות שבהן ילד הגיע לתגרה בחצר שכבר היתה בעיצומה, היתגרה נמשכה במכות ובבעיטות ואז ניפצע הילד, ב- ת"א (שלום י-ם) 16400-04-10 נ"ש נ' מדינת ישראל משרד החינוך, פס' 5, 45, 55 (2.6.2013)).
בנוסף, על רקע ההלכה לפיה אף היעדרות מורה במשך מספר דקות תוך כדי הפסקה אינה בגדר היתנהגות עוולתית, וכאשר לא הונחתה כל תשתית עובדתית לקביעה לפיה היעדרם של מורים תורנים בחצר בדקה הראשונה של ההפסקה היה ענין חוזר ונשנה בבית הספר שבדנון, גם לא מצאתי בסיס לקביעה לפיה צוות בית הספר הפר חובת זהירות או חובה אחרת.
סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 קובע כי אם בית המשפט פוסק בנסיבות אלה על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו. הסתבר בדיון ההוכחות, כי התובע יודע את שמו של הילד התוקף הנטען, ויודע היכן הוא מתגורר, והוא פירט בעדותו את הנתונים הללו (ע' 5 ש' 4-6).
...
הגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות.
התביעה נדחית.
התובע ישלם לנתבעים הוצאות בסך 4000 ₪ בגין חוות דעת ומחצית שכר טרחת חוות דעת מטעם בית המשפט, וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 3000 ₪.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2012 בעליון נפסק כדקלמן:

תאריך הישיבה: י"ד בטבת התשע"ב (9.1.12) בשם המערער: עו"ד אורי בן-שושן אורי; עו"ד דפנה שני בשם המשיבים 2-1: עו"ד דוד גל; עו"ד דנה גונן בשם המשיבה 3 עו"ד ט. טנצר; עו"ד גלעד גושן ][]פסק-דין ]השופט ע' פוגלמן: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' כהן) שדחה את תביעת המערער נגד המשיבים, לפצוי בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מכך שנפל ונחבל בראשו במהלך ניסיון טיפוס על מבנה בחצר בית ספר בקריית חיים.
כמו כן קבע בית המשפט כי לא ניתן להסתמך על הוראות חוק הפיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק הפיקוח) או חוזרי המנכ"ל שונים, כדי להקים חובת זהירות למשרד החינוך, שכן אין להסיק מהם שקיימת דרישה ממשרד החינוך להטיל רמת פקוח "המגיעה עד כדי בדיקת החוזק של המוט המחזק את חבק צנור האיוורור אל הקיר" (פסקה 15(א) לפסק הדין קמא).
לבסוף קבע בית המשפט כי הערייה יצאה ידי חובתה בכך שהתקינה שלט האוסר על הטיפוס, גם כלפי קטינים, ככל שאלו היו מודעים לסיכון הטמון בטיפוס.
אשר למשרד החינוך – המערער טוען כי חוזרי המנכ"ל הרלוואנטיים מטילים על בית הספר חובה לאתר מפגעים ולטפל בהם גם במהלך חופשת הקיץ ואף כלפי ילדים שאינם תלמידי בית הספר.
בין היתר, טוען הוא כי לא הוכחה בראיות בכתב עובדת קיומם של שלטי האזהרה; כי היה ידוע לרשויות שילדים נהגו לטפס על גג המקלט עובר למועד התאונה ואף לאחריה; וכי יש לקבל את חוות דעתו של המומחה מטעמו בדבר קיומה של קורוזיה בצנור ובדבר החיבור הרופף שבאמצעותו הוצמד הצנור לקיר.
דברים אלה מקבלים משנה תוקף שעה שאנו למדים כי הערייה – ולא בית הספר או משרד החינוך – היתה זו שהורתה על פתיחת שערי בית הספר בשעות אחר הצהרים לטובת ילדי הסביבה.
כפי שנימסר לנו על ידי הצדדים, קיבל המערער פיצוי במסגרת פוליסה לתאונות אישיות בגדרה מבוטח כל תלמיד במדינת ישראל.
...
לטענתה, המסקנה היחידה המתבקשת, נוכח עמדת המומחים מטעמה, היא כי הצינור היה מותקן כהלכה ולא היווה מפגע, ולמעשה התאונה התרחשה בשל שימוש בלתי סביר ובלתי צפוי בצינור האוורור לצרכי טיפוס.
סבורני כי בנסיבות העניין קיים ספק אם העירייה היתה יכולה לצפות את תהליך הגרימה שיצר את הנזק.
נוכח טעמים אלה, ומשלא מצאנו עילה להתערב בהכרעת בית המשפט המחוזי, אציע לחברותי לדחות את הערעור.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2013 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

וכך העיד פאדי באשר לנסיבות התאונה הזכורים לו: "אני אספר מה שאני זוכר, זה היה מזמן: היינו משחקים כדורגל בבית ספר שלנו, והיה מוחמד (הנתבע מס' 5) יושב מסתכל עלינו, יושב על המדריגות. היו שני שיעורים רצופים. המורה בן 5 – 10 דקות הלך לשירותים והילדים של הכיתה שלנו, הזמינו את מוחמד חמיס (כך היינו מכנים אותו) לבוא ולשחק איתנו. הוא ניכנס למשחק והכדור היה אצל פרח, הוא בא לחטוף את הכדור, אני לא יודע אולי פגע בו, נפל עליו. הוא פגע בו. ופרח נפל על הארץ והזמינו אמבולנס שלקח אותו לבית החולים" (ההדגשה שלי.
באותו מקרה התובע נפל תוך כדי ריצה לאחר שנדחף על ידי תלמיד או תלמידים במהלך משחק כדורגל בבית הספר של המשיבה.
(אך למעשה, בנסיבותיו של מקרה זה, אין זה משנה כלל אם הנתבע 5 הצטרף למשחק מיוזמתו או אם הוזמן להצטרף למשחק על ידי מי מהמשתתפים האחרים).
זאת ועוד: על אף טענתו בדבר קיומה של חובת פקוח בנסיבות המקרה דנן ובדבר הפרת החובה האמורה, לא השכיל התובע להציג בפני בית המשפט, או אפילו להפנותו, לתקנה, להוראת נוהל או לחוזר כלשהוא של משרד החינוך הקובעים כי בנסיבות אלה (בית ספר תיכון; תלמידי כיתה י"א; הפסקה קצרה בת 5 דקות בלבד) קיימת חובת פקוח של מורה צמוד.
למרבה הצער, במקום שהנתבע 5 יבעט בכדור הוא בעט ברגלו של התובע וגם לפציעתו (בעיניין זה ראו את העדויות הבאות: עדות התובע בישיבת בית המשפט מיום 3.2.09, בעמ' 26 לפרוטוקול; עדות אמג'ד מטעם התובע בישיבת בית המשפט מיום 5.1.11, בעמ' 69 לפרוטוקול; עדות באדי מטעם התובע, בישיבה מיום 5.1.11, בעמ' 86 – 87 לפרוטוקול; עדות פאדי מטעם הנתבעים 1 – 4, ישיבה מיום 9.1.12, בעמ' 124 לפרוטוקול; עדות הנתבע 5, ישיבה מיום 9.1.12, בעמ' 143, ובישיבה מיום 21.5.12, בעמ' 158 לפרוטוקול; עדות סאלח מטעם הנתבע 5, ישיבה מיום 21.5.12, בעמ' 167 לפרוטוקול).
...
על שום כל אלה, הגעתי למסקנה כי במכלול נסיבות העניין לא ניתן להטיל חבות בנזיקין על מי מהנתבעים.
אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: א. אני דוחה את תביעתו של התובע.
בנסיבות העניין ומאחר שאין מחלוקת על כך שהתובע נפגע וניזוק, נראה לי כי נכון יהיה להורות שכל צד ישא בהוצאותיו, וכך אני מורה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2017 בשלום טבריה נפסק כדקלמן:

על פי כתב התביעה, בתאריך 3/4/14, נפגע התובע בבית הספר היסודי תדהר בעפולה, במהלך יום לימודים, עת שיחק כדורגל במיגרש בחצר בית הספר עם תלמידים אחרים.
האם העידה, שבאה לקחת את התובע מבית הספר, ראתה אותו גורר את התיק, לשאלתה, אמר לה שהוא ניחבל בשטח בית הספר.
מנגד, טענו הנתבעים, כי התובע נפגע מכדור, זאת בהסתמך על דו"ח ארוע תאונה שנערך על ידי בית הספר וצורף לכתב התביעה.
אין חולק, כי על בית הספר חלה חובה לפקח על התלמידים בהיותם בחצר בית הספר ולשם כך עליו לקבוע סדרי פקוח, חובה שקיימת ביתר שאת, כשמדובר בילדים קטנים.
...
לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות שלפני, אני מוצאת לנכון לאמץ את גרסת התובע לנסיבות התאונה.
באשר לאי מתן עדות של המורה או מנהלת בית הספר במועד התאונה, אני סבורה שזו פועלת לחובת הנתבעות, כמו גם, העדר ראיה מצד הנתבעות, בנוגע לסדרי הפיקוח ותשומת הלב, בעת שהילדים משחקים בחצר.
על כן, אני קובעת כי הוכחו בפני נסיבות התאונה כנטען על ידי התובע, ברמת ההסתברות הנדרשת בהליך אזרחי.
תחת נסיבות אלו, אני קובעת כי הנתבעות הפרו את חובת הזהירות כלפי התובע ומוטלת עליהן האחריות לקרות התאונה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום רחובות נפסק כדקלמן:

לאחר הפציעה התובעת הגיעה לחדר המורים ונחבשה על ידי איש צוות, שעצר את הדימום וביצע חבישה מערכת עזרה ראשונה, ומשם פונתה התובעת לבית החולים שם נתפר החתך תחת הרדמה מקומית.
התובעת בחקירתה הנגדית הוסיפה ופירטה כי השינוי בהתנהלות ביחס לארוחת הבוקר הכיתתית במועד התאונה היה בכך שבניגוד לפעמים קודמות, ששם היתה רשימת מצרכים מובנית, הפעם אחד התלמידים לקח על עצמו לכתוב לכל ילד מה להביא וזה עבר ישירות להורים ללא ביקורת של התובעת, ובנוסף, בד"כ הילדים היו בהפסקה והמורה היתה מכינה את הארוחה בסיוע של 2 תלמידים, וביום התאונה היתה נוכחות מלאה של הילדים בהכנות (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 30.5.23).
המנהלת הוסיפה בעדותה כי ביום התאונה היתה בחופש ומי שנכחה בבית הספר היא הסגנית, אולם היא זומנה על מנת להעיד על הכללים והנהלים, כי לעולם לא נידרש פקוח על ארוחות בוקר או כל פעילות חברתית שהמחנכת עושה, כי אם מישהו היה מבקש עזרה זה היה נשמע "תלוש" אבל היתה ניתנת עזרה, כי לאחר האירוע רכז הבטיחות ובטחון נקרא לחדר המורים והגיש עזרה ולאחר מכן מילא דוח אירוע ממוחשב במזכירות, וכי גם לאחר האירוע לא שונה כל נוהל, ואין הנחיה לא להביא קופסאות שימורים, גם לא בחוזר מנכ"ל. באשר לשוני שנטען ביחס ליום האירוע טענה המנהלת כי רשימת המוצרים שמביאים הילדים הנה באחריות המחנכות וועד ההורים והיא סומכת על המחנכות בעיניין, וכך גם ביחס לאירגון הכיתה, העידה כי אין נוהל לפיו הכיתה מאורגנת על ידי המחנכת עם 2-3 ילדים כאשר שאר הילדים מחוץ לכיתה, להיפך, ארגון ארוחת הבוקר על ידי כלל הילדים זה חלק מהחוויה החינוכית שלהם וכי לא רואה בכך בעיה, כאשר המורה היא המבוגר האחראי כמו בכל ארוע (עמ' 13-15 לפרוטוקול).
בהתאם לכך, איני מקבל את טענת התובעת כי היה על בית הספר לתת אי אילו הנחיות מיוחדות או לבצע פקוח על ביצוען של פעולות מעין אלו שנעשות על ידי מחנכת הכיתה, ואין זה סביר כי כל אימת שנעשות ארוחות בוקר כיתתיות בית הספר יקצה איש צוות נוסף לכל כיתה.
מורה ומחנכת, בודאי בותק של 5 שנים, היא זו אשר אחראית על רשימת המצרכים הכיתתית ועל סידור הכיתה וארגונה לקראת הארוחה, ומכאן כי לא הופרה חובת הזהירות של בית הספר.
שנית, לאחר שהתובעת הבחינה בקופסאות השימורים, ככל שסברה שיש בפתיחתן אגב השגחה על כלל התלמידים סיכון יכלה לבקש סיוע אולם לא עשתה כן. שלישית, התובעת העידה כי במהלך פתיחת קופסת השימורים הסיטה מבטה אל עבר תלמידה אחרת כביכול על מנת למנוע מהתלמידה לפתוח קופסת שימורים בעצמה.
...
באשר לנסיבות התרחשות התאונה אני מקבל את גרסת התובעת כי במסגרת הכנות לארוחה כיתתית, מבין המצרכים שהובאו על ידי התלמידים, על פי רשימה שהוכנה על ידי אחד התלמידים, היו מספר קופסאות שימורים, ובמהלך ארגון הכיתה וסידור האוכל, כאשר התובעת כמחנכת הכיתה שהתה לבד עם 27 תלמידים, היא פתחה קופסת שימורים של חמוצים תוך כדי שהיא מסיטה את מבטה ונפצעת באצבעה.
בהתאם לכך, איני מקבל את טענת התובעת כי היה על בית הספר לתת אי אילו הנחיות מיוחדות או לבצע פיקוח על ביצוען של פעולות מעין אלו שנעשות על ידי מחנכת הכיתה, ואין זה סביר כי כל אימת שנעשות ארוחות בוקר כיתתיות בית הספר יקצה איש צוות נוסף לכל כיתה.
סיכום לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו