פציעה קשה בגב עקב הרמת משקל כבד בעבודה

בעבודתו זו הוא נידרש לבצוע תנועות של כיפוף ויישור הגב לצורך ביצוע עבודות והרמת משאות כבדים במשקל של 5-20 ק"ג כ-40 פעמים ביום בממוצע.

במידה והייתה בעיה של ויברציות ועומס קשה על עמוד השידרה המותני כתוצאה ממיקרו טראומה הייתי מצפה לראות שינויים אלו גם בשאר הגבהים מצב שלא קיים אצל התובע ולכן אין מקום לשינוי חוות דעתי.

הפגיעה הדיסקאלית בשנת 2008 כאשר הוא בן 41, איננה משמעותית שכיחה בגילו של התובע ואיננה מעידה כלל על מקרוטראומה או חבלה כלשהיא.

...

המסקנה של המאמר הוא שאין הבדל בין הנהגים לבין אלה שאינם נהגים בתאומים דבר שמחזק את הסבירות כי מדובר בבעיה גנטית.

גם זו דינה להידחות.

לאור כל האמור, משלא מצאתי כל עילה לסטות מהאמור בחוות הדעת, מתקבלת חוות דעתו של ד"ר פריימן והנני קובעת, כי הפגיעה בגבו התחתון של התובע אינה נובעת מתנאי עבודתו ואין מצבו בגדר "פגיעה בעבודה". אשר על כן, התביעה נדחית.

מדובר בעבודה שאינה עבודתו הרגילה של התובע, שכן זו הייתה כרוכה בהרמת משאות כבדים, בעוד שמרבית עבודתו של התובע אינה עבודה פיזית.

התובע ומר דיין הרימו יחד מספר ארגזי קרטון, מתוכם 4-3 כבדים מאד במשקל של כ-30-25 ק"ג ועוד מספר ארגזים קלים.

כך כתב: "א. על פי בדיקת CT ע"ש מתני מיום 4.7.21 עדות לשינויים נווניים מלווים באוסטאופיטים בקדמת גופי החוליות. בלטי דיסק בגבהים L2-3, L3-4, L4-5 ו-L5-S1 הצרות חרירי צד דו צדדי לאורך חוליות אלו. לחץ משמעותי בגבהים L4-5 ו-L5-S1. ממצאים אלו מעידים על דיסקופתיה לאורך חוליות מותניות, ממצא שאינו תולדה של חבלה אלא מתפתח עם השנים. ממצאים אלו היו עוד טרם התאונה הנדונה. לשינויים נווניים נדרשים שנים כדי שיבואו לידי ביטוי הדמייתי, ובלטי דיסק לאורך מספר חוליות גם כן שולל ממצא על רקע חבלתי.

להלן השאלות ותשובות המומחה: האם קיבלת את החומר הרפואי שמסר התובע? "כן". האם התובע סבל סמוך לאחר הארוע התאונתי מכאבי גב או אי כושר עבודה? "התובע סבל מכאבים שבתחילה יוחסו לכאבי גב אולם בברור כולל במיון מיד לאחר התאונה הנדונה נמצא כי מקור הכאבים הינו האשך ולפיכך המשיך מעקב ממושך במסגרת מרפאה אורולוגית. באותה תקופה התובע אובחן כסובל מקרע סהרון בברך וטופל במסגרת מרפאות חוץ של ביה"ח סורוקה מספר פעמים ובאף אחת מהפעמים הנ"ל לא התלונן על כאבים בגב תחתון." האם בתיקו הרפואי של התובע יש תעוד אודות כאבי גב או הגבלות תנועה בגב לפני התאונה? "כן. בתאריך 17.12.08 נרשם בגיליון "ת.ע. נפל על הגב... מתלונן על כאבי גב תחתון כאבים יותר מישיבה לקימה וגם קשה לו ליישר את הגב. בגין תלונות אלו הופנה לצילומי ע"ש בהם אובחנו שינויים נווניים מתאימים לגילו. בתאריך 21.12.08 נבדק בגין אותם תלונות. בתאריך 22.8.12 נרשם בגיליון: "כאבים בגב תחתון צד שמאל בעיקר מישיבה לעמידה." בתאריך 28.8.12 שב בגין אותם תלונות ולאחר צילומים בהם הודגמו שינויים נווניים מתאימים לגילו.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בחוות הדעת, בתשובות לשאלות ההבהרה, בטענות הצדדים ובפסיקה, ולאור ההנחיות החדשות, אני סבור שיש להיענות לבקשה בחלקה ולמנות מומחה רפואי נוסף, מבלי לפסול את חוות הדעת של המומחה ד"ר לאנה.

" בענייננו, מצאתי כי במקרה זה אין לפסול את חוות הדעת ולהוציאה מהתיק, אולם אני סבור כי יש למנות מומחה רפואי נוסף, על מנת לקבל תמונה ברורה יותר באשר לקשר הסיבתי שבין האירוע התאונתי לבין ליקוי התובע בגבו.

הן החתירה לחקר האמת והן יעילות הדיון מובילות לאותה מסקנה, שיש למנות מומחה נוסף.

הפגימה בגב התובע טוען, כאמור, כי הפגימה בגב נגרמה עקב הרמת משאות כבדים במהלך העבודה ובצוע פעולות של כיפוף הגב ויישורו.

בהקשר זה נזכיר, כי על פי הפסיקה לא ניתן להסתפק בעבודה פיזית קשה כדי להפוך למקרוטראומה, שכן "השמוש במונח מקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים', לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונישנות אין ספור פעמים" (דב"ע מו/64-0 אבשלום מיכאלי המוסד לביטוח לאומי, כפי שצוטט בדב"ע (ארצי) מח/77 - 0 אליעזר מזרחי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 538 (1988)).

...

עם זאת, ומן הטעמים שיפורטו להלן, לא השתכנענו כי יש לקבל את התביעה להכרה בפגימה בכפות הידיים לגופה, ומשכך מתייתרת ההכרעה בשאלת ההתיישנות.

משכך לא השתכנענו כי עלה בידי התובע להוכיח תשתית עובדתית אף ביחס לליקוי זה. לאור כל האמור, התביעה נדחית.

במעמד המתואר לעיל, החזיק הנאשם 1 בתוך הרכב בסם מסוכן מסוג קאנביס, שלא לצריכתו העצמית ומבלי שהדבר הותר לו בפקודה, בתקנות או ברישיון מאת המנהל, לפי החלוקה שלהלן: · בשקית שקופה מאחורי מושב הנהג ברכב, החזיק הנאשם 1 סם מסוכן מסוג קאנביס במשקל כולל של 1,080.36 גרם נטו; · במאפרה שנמצאת בין המושבים של הרכב, החזיק הנאשם 1 סם מסוכן מסוג קאנביס במשקל כולל של 1.58 גרם נטו.

הנאשם מסר, כי בגיל 16 ניפצע בידו במהלך משחק כדורגל ומאז מתקשה בהרמת משא כבד.

הנאשם מסר, כי לפני מספר שנים, היה מעורב במריבה, במסגרתה ניפצע קשה בגב, עבר מספר ניתוחים ומאז סובל מכאבים.

הסתבכויותיו הקודמות של נאשם זה וכן הממצאים שפורטו לעיל במסגרת הערכת שירות המבחן למבוגרים מטים הכף לכיון ענישה, שלא תהיה בתחתית המיתחם שנקבע; ברם, נכונותו של נאשם זה להישתלב בהליך טפולי וכן הפער בין העבירות שיוחסו לנאשמים בתיק זה, לאחר התיקון המשמעותי בכתב האישום שנערך לגביו – יביאו לענישה שתהיה קלה מזו שהושתה על הנאשם הנוסף, כשעיקר ההקלה – תבוא לידי ביטוי בכך, שיתאפשר לנאשם לרצות את המאסר בדרך של עבודות שירות.

...

עוד ראו, דברי בית המשפט העליון במסגרת ע"פ 1345/08 איסטחרוב נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים): אין מנוס מהכבדת היד על המחזיקים סמים שלא לצריכה עצמית, שכל בר דעת מבין כי נועדו לצריכת הזולת, קרי, להוספת שמן על מדורת הסמים אשר להבותיה אופפות רבים וטובים, או רבים שהיו טובים.

סוף דבר, דן בית המשפט את הנאשמים לעונשים כדלקמן: לנאשם 1 – 10 חודשים מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בהתאם לרישומי שב"ס; 12 חודשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו של הנאשם ממאסר, והתנאי – שהנאשם לא יעבור עבירה מסוג פשע בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג – 1973, או עבירה מסוג פשע בניגוד לחוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים, תשע"ג – 2013; 90 ימי מאסר על תנאי למשך שנתיים מיום שחרורו של הנאשם ממאסר, והתנאי – שהנאשם לא יעבור עבירה מסוג עוון בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג – 1973, או עבירה מסוג עוון בניגוד לחוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים, תשע"ג – 2013; 4 חודשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו של הנאשם ממאסר, והתנאי – שהנאשם לא יעבור עבירה בניגוד לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961, סעיף 43; קנס בסך 12,500 ₪ או 90 ימי מאסר תמורתו.

התובע טוען, כי החלטת הנתבע שלא להכיר בתאונה כתאונת עבודה שגויה, ויש בה היתעלמות קשה מנתונים עובדתיים כמו גם מנתונים רפואיים, המלמדים על התקיימותו של ארוע נקודתי בעבודה (תאונה) שהוביל לידי פגיעה קשה בגב התחתון של התובע, המלווה בכאבים עזים והקרנתם לרגל ימין.

· ר' רישום ביקור מיום 9.3.04 (עמ' 43 לתעוד הרפואי אשר הוגש לתיק ביום 21.2.22): "כאבי גב תחתון מאתמול אחרי הרמת משקל כבד

התובע טען בתצהיר עדות ראשית מטעמו (סעיף 3) כדלקמן (הדגשים אינם במקור י.א): "ביום 21.1.21 בשעה 14:30 לערך, עת עסקתי בעבודות שפוץ במסגרת עבודתי בקבוץ בארות יצחק, הרמתי פח צבע גדול )בנפח 18 ליטרים) וחשתי לפתע כאב חד המלווה בזרם חשמלי מהגב התחתון ולאורך רגל ימין, וכתוצאה מכך איבדתי שיווי משקל ונפלתי ארצה על ישבני, תוך שאני זועק מכאבים." בדיון מיום 1.6.22 טען התובע לפרוטוקול גרסה שונה ביחס לשעה בה ארעה התאונה (הדגשים אינם במקור י.א): "התובע:

ש: דקה אחד, העד שהבאת היום ת: כן ש: יש את התצהיר שלו, אתה אומר שעבד באותו מיתחם? ת: כן ש: כן? הוא עבד בסמוך אליך? ת: בסמוך, מטרים ספורים ש: אבל לא באותו מקום? ת: איך? אותו מקום, זה בית ששיפצנו בקבוץ ש: הוא ראה את רגע את הרגע הנפילה? ת: הוא לא ראה, הוא שמע, את הצעקות שלי ש: אז איפה הוא היה ביחס אליך? ת: בדיוק, או בחדר סמוך או מעליי, לא, אני לא ראיתי אותו אבל הוא שמע את הצעקות שלי שצעקתי בכאבים כאילו, ואז הוא בא והוא עזר לי לקום ש: ומה הוא ראה? ת: הוא ראה אותי בריצפה עם הפח צבע ש: מה הוא שאל? ת: הוא, אמרתי לו, בוא תעזור לי לקום, נפצעתי, נפלתי, כאילו, הכאב, כואב לי הגב, אז הוא הושיב אותי עזר לי, הושיב אותי על כסא ש: אמרת לו שנפלת? ת: הוא ראה אותי בריצפה ש: לא, אבל, בריצפה, אמרת לו שנפלת? ת: אני לא זוכר, אני אמרתי לו הפח צבע, הפח צבע נשפך בריצפה ש: סיפרת, סיפרת לו שהרמת פס, פח צבע? ת: הפח? כן, אני זוכר ש: סיפרת? ת: שנתיים ש: שאלתי ת: לא זוכר אותו רגע ,להגיד את האמת, אבל הוא ראה את, הרים אותי, עזר לי, ואמרתי לו לך תביא לי את החגורת גב מהאוטו וכדור, וולטרן להרגעה" ובהמשך (עמ' 5 שו' 7-13 לתמליל הקלטת הדיון) (הדגשים אינם במקור י.א): "ש: בוא נחזור לארוע של, למיון, שהגעת לבית חולים סורוקה, בעצם כתוב "ללא ארוע חבלה." תסכים איתי שבעצם לא נחבלת? הרמת פשוט פח צבע, זה לא נקרא חבלה.

...

מנגד טוען הנתבע, כי יש לדחות את התביעה ומבלי להיזקק למינוי מומחה רפואי.

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בתשתית העובדתית אשר הונחה לפניי ושמעתי עדויות הצדדים, לא מצאתי כי אירעה לתובע "תאונת עבודה" כמשמעותה בסעיף 79 לחוק.

כב' השופט: מה הוא סיפר לך? שמה? ת: הוא הרים פח כבד כב' השופט: זה היה פח סגור? פח פתוח? ת: פח סגור אני חושב, צבע כב' השופט: זה היה סגור? ת: כנראה כב' השופט: לא נפל צבע בזמן ש, הרצפה הייתה נקייה בזמן ש? ת: כן" סוף דבר: לאור כל המפורט לעיל, דין התביעה - להידחות.