פציעה כשעבריין מזויין על רקע סירוב כניסה למסעדה

הפנה לכך שמדובר בארוע שהסלים על רקע סיכסוך כספי בין הנאשם ובעל החנות, ולכך שמאז חלפו כשלוש שנים ללא התרחשויות נוספות ביניהם, חרף הסיכסוך הכספי (ענ/3).

לטענתו, מאז הארוע סירבו לחדש לו את רישיון הנש"מ, ובשל החקירה וכתב האישום התקשה למצוא עבודה כשכיר, מה שהביא אותו ואת משפחתו למצב כלכלי קשה.

הנאשם ניכנס לחנותם של בעל החנות והמתלונן, עשה בה כבשלו, הוציא עובדות, נעל את החנות, מנע טלפונים של לקוחות אל תוך החנות ושיחות של הנוכחים אל מחוץ לחנות (לרבות אפשרות להיתקשר למישטרה), מנע כל יכולת לתעד את מעשיו תוך נתוק מערכת האבטחה, ובקצרה, היתנהל כעבריין של ממש תוך הטלת אימה ופחד על סביבתו.

המבקש הורשע בעבירה של חבלה או פציעה כשהעבריין מזוין, כאשר תקף אחר על ידי כך שחבט פעמיים בבקבוק בראשו עד שהבקבוק נישבר על ראשו של המתלונן, ובהמשך הטיח את הבקבוק השבור בפניו של המתלונן וגרם לו חתך עמוק בפניו באורך של כ-10 ס"מ ושני חתכים בזרוע ימינו, אשר הצריכו טפול רפואי.

המבקש תקף את המתלונן במסעדה בצוותא עם אחר שהיכה באגרופיו בראשו.

...

נדחתה בקשת רשות ערעור של המבקשים על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, בגדרו נדחה ערעורם על פסק הדין.

אני סבור כי הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, יש בהן כדי למקם את העונש בשליש התחתון של מתחם הענישה אותו קבעתי (10 – 24 חודשי מאסר בפועל).

תוצאה החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 13 חודשי מאסר בפועל.

הנאשם הודה, כי במעשיו אלה, הוא ייצר בצוותא נשק; ניסה שלא כדין לפגוע באדם בנשק מסוכן או פוגעני בכוונה לגרום לו חבלה חמורה; ניסה לתקוף בצוותא שוטרים בעת מילוי תפקידים כחוק בכוונה להכשילם בתפקידם או למנוע או להפריע להם למלאו, תוך שהוא מזוין בנשק קר ובצוותא של יותר משני אנשים; והשתתף בהתקהלות אסורה שהחלו לבצע בה את מטרתה בהפרת השלום, שיש בה להטיל אימה על הציבור.

ביום הארוע הראשון, הוא ביקש לישון במסגד אך שוטר שהיה במקום סירב לכך וקילל את אמו.

בית המשפט העליון קבע, כי הצורך בענישה מרתיעה מקבל משנה תוקף בעת האחרונה, לנוכח העלייה בתופעה של התפרעויות על רקע לאומני, וראו, לדוגמה, את דבריו של כבוד השופט נ' הנדל בע"פ 4737/16 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 27.7.16), שם דובר, בין היתר, במעשים של יידוי אבנים ובקבוקי תבערה לעבר כוחות הבטחון במהלך הפרות סדר: "רוח רעה נכנסה לחברה בחודשים האחרונים. אמנם, רוח זו איננה חדשה אך עוצמתה התגברה ובמיוחד במקומות מסוימים כמו איזור ירושלים. זוהי 'מכת עיר'. בוגרים ונערים נוהגים באלימות קשה. הסיכון הטמון במעשיהם מותיר אותותיו גם כאשר אינם מבוצעים. נוהגי רכב תמימים הופכים למטרה ניידת. כך בכוח, כך בפועל. כוחות הבטחון חשופים לסיכון מוגבר ומכוון דוקא בשל תפקידם. בית המשפט אינו יכול לעמוד מנגד. העונש חייב להרתיע" (שם, בפיסקה 3).

באישום השני, התיכנון וההכנה לא הסתכמו בפעולה נקודתית של ייצור בקבוק תבערה, אלא הנאשם פעל עם אחרים להוציא לפועל תכנית עבריינית רחבה, אשר כללה איסוף של אבנים, חפצים, ברזלים; ייצור של בקבוקי תבערה; וחסימה של הכניסות למסגד.

בפועל, הנזק שניגרם ממעשי הנאשם (סעיף 40ט(א)(4) לחוק) הסתכם בנזק לרכוש, ללא נפגעים בגוף: בארוע המתואר באישום הראשון, פגעו בקבוקי התבערה בקיר מסעדה במרחק של כמטר וחצי מהקבוצה והציתו את קירות המסעדה ואבני הדרך.

...

לאחר ששקלתי את הדברים, הגעתי למסקנה, כי יש לסווג את העבירות שביצע הנאשם כאירוע אחד, ובהתאם, לקבוע מתחם ענישה אחד.

ואולם, סבורני, כי לא די בשוני זה כדי להוביל למסקנה שיש להפריד בין העבירות לשני אירועים נפרדים, ואפנה לדבריו של כבוד השופט צ' זילברטל בע"פ 5643/14 עיסא נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 23.6.15), לפיו "ראוי לאפשר פרשנות רחבה דיה להגדרת המונח 'אירוע אחד' אשר תשאיר מתחם להפעלת שיקול דעתו של בית המשפט, וזאת הן בשל שיקולי יעילות עבודתו של בית המשפט והן לשם הגשמת תכליתו של תיקון 113 לחוק. בהקשר זה ייאמר, כי קביעת מספר מתחמי עונש שלא לצורך עלולה במקרים מסוימים להביא להעלאת רף הענישה באופן שאינו ראוי, על ידי פריטה לפרוטות של הרכיבים העונשיים בעניינו של הנאשם ויצירת תחושה לא נוחה של 'התחשבנות' עמו, העצמה של חומרת מעשיו מעבר למתחייב וחריצת דינו בדרך מלאכותית. שנים טרם הבניית שיקול הדעת בענישה, באה לידי ביטוי בפסיקת בית משפט זה גישה דומה, כאשר נפסק שכאשר מדובר בסדרת עבירות מאותו הסוג שנסיבותיהן הן דומות זו לזו יש מקום להטיל עונש כולל בגין מכלול העבירות" (שם, בפסקה 11).

בשנת 1993 נידון בבית-משפט זה, בגין עבירה של ניסיון לגרימת חבלה בכוונה מחמירה, לחמישה חודשי מאסר בפועל.

שנתיים לאחר מכן, בשנת 2001, הורשע נאשם 1 בבית-משפט זה בשלוש עבירות של שוד מזוין, בעבירת ניסיון שוד מזוין, בעבירת החזקת נשק ובשורה של עבירות אלימות וסמים, בעטיין נגזר דינו לשבע שנות מאסר בפועל.

עם שיחרורו מהכלא בחודש דצמבר 2009, החל נאשם 1 לעבוד עם אחיו במסעדה בעיר העתיקה.

מעיון בגזר-הדין בת"פ 3092/07 עולה, כי נאשם 2, יחד עם שלושה אחרים, ניכנסו לבית במבשרת-ציון כשהם רעולי פנים, איימו על עובדת הניקיון שנמצאה במקום כי יהרגו אותה, סתמו את פיה על-מנת שלא תצעק ואף ניסו לקשור את רגליה באזיקים.

מעשי שוד של נהגי מוניות, הפכו, לדאבון הלב, לתופעה נפוצה, אשר מעמידה בסיכון את נהגי המוניות – המחויבים על-פי דין ליתן שירות לכל נוסע, ואין באפשרותם – כאמור בתקנה 501 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 – לסרב לבקשת הסעה.

הסיכון הממשי הנשקף מהנאשמים לבטחון הציבור, הִנו ממשי ומוגבר, זאת לנוכח התעוזה העבריינית שהפגיעו בארוע, עברם הפלילי וכשלון ההרתרעה בעונשי המאסר בפועל והמאסרים על תנאי שהוטלו עליהם בעבר.

נוכח חומרת המעשים ונסיבות ביצועם, ועל-רקע עברם הפלילי של הנאשמים, בין-השאר בעבירת שוד בנסיבות מחמירות, מן הראוי להשית על כל אחד מהם מאסר ממושך, לשם הגנה על בטחון הציבור, הוקעת המעשים, והרתעה אפקטיבית – אינדיבידואלית וכללית.

...

על-יסוד האמור לעיל, ובהתחשב במכלול טיעוני הצדדים לחומרה ולקולא, אני דן את הנאשמים כדלהלן: נאשם 1 – לשבע שנות מאסר בפועל.

אני מורה על הפעלת שני המאסרים על-תנאי שהוטלו על נאשם 1: שישה חודשי מאסר על-תנאי שהוטלו בת"פ 2769/09, ושישה חודשי מאסר על-תנאי שהוטלו בת"פ 1001/09.

ב. אני מורה על הפעלת המאסר על-תנאי של שמונה-עשר חודשים שהוטל על נאשם 2 בת"פ 3092/07 בבית-משפט זה. חצי שנה מהמאסר על-תנאי המופעל, תרוצה במצטבר למאסר המוטל, ושנה – תחפוף לו. לעשרה חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירת אלימות כלפי אדם או עבירת רכוש – מסוג פשע.