פציעה חמורה של עובד באתר בנייה

אין כל מחלוקת בהליך כי התובע אכן הותקף על ידי מספר אנשים במועד הנ"ל באתר בנייה בו נתן צד ג' שירותי שמירה לקבלן שביצע עבודות באתר, חברת האחים משהור בע"מ. התוקפים תקפו את התובע מתוך מחשבה שהוא אדם אחר וגרמו לתובע חבלות חמורות ביותר בכל חלקי גופו.

מחלוקת נוספת נוגעת לשעות שבהן צד ג' היה מחוייב להציב שומר באתר הבנייה, ובהתאם – מה היו שעות עבודתו של התובע? החבלות שנגרמו לתובע פגעו ביכולתו לדבר.

...

תצהירו של קוז ראיד לגבי תצהירו של קוז ראיד, החלטנו שלא להרשות לצד ג' להגישו, מטעמים אלו: הלכה פסוקה היא כי בעל דין חייב להביא את ראיותיו בחבילה אחת.

השיק החלטנו לדחות את בקשת צד ג' להגיש את המסמך הנחזה להיות שיק לפקודת התובע מיום 10.8.13.

סוף דבר בקשות צד ג' להגשת תצהירים וראיות נוספות נדחות, למעט הבקשה להגיש תצהירה של גב' דבורה אלימלך, שמתקבל לתיק.

  לחילופין לעניין האחריות, טוענות הנתבעות תוך שהן מפנות לפסיקה, כי ממילא נפילה מסולם במהלך עבודה באתר בנייה אינה מקימה חבות בנזיקין, שכן עסקינן בסיכון טבעי לסוג עבודה זו.  כמו כן טוענות הנתבעות לאשם תורם מכריע של התובע.

בכל מקרה אין מחלוקת בדבר פגיעתו של התובע בארוע נפילה, וקיומו או אי קיומו של בור אין בו לשנות מחומרת הפציעה או טיבה כפי שאובחנה עי רופאיו.

...

אשר לעתיד, יערך החישוב לפי שכר של 2500 ₪ בנכות תפקודית של 33% , והיות ואין מחלוקת בין המומחים כי גיל הפרישה בסין לגברים הינו 60 שנה (ראה ס' 38 לחוות דעתו של וייסבורד וסעיף 2 לסיכום חוות דעתו של רסולי), עד גיל 60= סך של 73,557 ₪.

יחד עם זאת עדיין שוכנעתי כי לאור הפגיעה ומהות הטיפולים ומהות ההליכים הפרוצדורליים להם נזקק, סביר כי התובע נשא כיום או יישא בעתיד בדמי נסיעה וניידות מוגברים, השתתפות לטיפולים רפואיים מסוימים, וכי נזקק להוצאות נסיעה לטיפולים מוגברות.

בענייננו אין מחלוקת כי תביעת הניזוק והמל"ל נתבררה יחדיו, סכום הפיצויים נמוך מתשלומי המל"ל, ולכן התביעה "נבלעת". א. היות והנתבעת 1 הייתה מעסיקת התובע, התביעה כנגד הנתבעות 1+3 נדחית.

]השופטת ד' ברק-ארז: כיצד צריכה המדינה לפעול לצורך מתן פומבי למידע בדבר ליקויי בטיחות באתרי בנייה המסכנים את שלומם ובריאותם של העובדים? שאלה זו הונחה בפנינו בגדרה של עתירה שהביאה אל בית המשפט את קול זעקתם של עובדים אלמונים שנהרגו או שניפצעו באתרים מסוכנים.

יפים לכך דבריו של השופט י' עמית ברע"א 7002/17 פלוני נ' פלוני, פסקה 31 (21.5.2018): "התופעה הכואבת של מוות או פציעה חמורה של עובד ביניין איננה גזירת גורל, אך היא הפכה זה מכבר לחלק משגרת הידיעות החדשותיות שמגיעות לאזנינו באופן תדיר. לעיתים, הקף הסיקור התקשורתי אף מושפע מכך שהנפגעים משתייכים לקבוצות שנתפסות כשולי החברה הישראלית". פעולותיה של המדינה בנושא, ובהן הטלת עיצומים כספיים כבדים על מי שנמצאו ליקויי בטיחות בתחום אחריותם, הקפדה יתרה על הפיקוח והפרסום בדבר המפרים תוך פירוט הליקויים, הן בהחלט בכיוון הנכון, וכך גם אלה שנעשו כתוצאה מעתירה זו. אף שטוב היה לו המדינה הייתה ספקנית פחות בכל הנוגע ליישומן של פעולות השלוט שלהן התחייבה, אנו סמוכים ובטוחים כי היא תידאג לכך שכל אלה אכן יוצאו מן הכוח אל הפועל, ויהיו מונגשות מבחינה שפתית לעובדי המקום (ראו, באופן כללי: בג"ץ 4112/99 עדאלה המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' עריית תל-אביב-יפו, פ"ד נו(5) 393 (2002); ע"א 4926/08 נאשף ואיל ושות' נ' הרשות הממשלתית למים וביוב (9.10.2013)).

...

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 31.3.2019, בעקבות החלטתי מיום 4.3.2019, הגיש המשיב את עמדתו בסוגית ההוצאות.

סוף דבר: העתירה נמחקת תוך שמירת זכויות.

לנוכח תרומתם המשמעותית של העותרים לשינוי המדיניות בנושאים שעליהם נסבה העתירה, שבחשיבותם לא ניתן להפריז, אנו מורים על פסיקת הוצאות לטובתם בסך של 30,000 שקל.

הנתבע הודה במסגרת ההליך הפלילי בעובדות כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון, והורשע על פי הודאתו, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ובעבירה של החזקת סכין שלא כדין.

התובע טען בתצהירו כי "תנאי העסקתי, כפי שנקבעו ע"י הנתבעת, חייבו אותי ללון באתר הבנייה בהתאם לצורכי הנתבעת, וזאת במטרה לחסוך בהוצאות הנסיעה ו/או בהוצאות הלינה בבית מלון ובמטרה להשיג זמינות מרבית של העובדים במקום העבודה". חמודה חאלד, בעלים של הנתבעת (להלן: "חאלד").

אביו של התובע אישר בעדותו שהתובע היה מגיע לפעמים בסופי שבוע הביתה ולפעמים לא. בנוסף, ניתן לקבוע שהתובע נותר לבדו באתר, ללא עובדים נוספים שנשארו ללון באתר באותו היום, זאת בהתבסס על עדותו של התובע, שלאחר התקיפה "יצאתי החוצה, כשאני פצוע ומדמם, התחלתי לקרוא לעזרה, בכוחותיי האחרונים הצלחתי להגיע לקיוסק הסמוך". המסקנה המתבקשת, התובע נשאר לבדו ללון באתר, שברי שאם היו עובדים נוספים באתר, היה מציין זאת התובע בעדותו, והוא לא היה נידרש להגיע עד הקיוסק, המצוי מחוץ לאתר, לשם עזרה.

...

כמו כן, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך של 6,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 8,000 ₪.

הנתבע ישלם למוסד לביטוח לאומי סכום כספי בסך של 144,750 ₪.

כמו כן, ישלם הנתבע למוסד לביטוח לאומי הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד כולל בסך של 10,000 ₪.

אכן, במקרה זה תוצאת העבירות הייתה חמורה באופן משמעותי מבענייננו, ואולם יש להדגיש גם שבית המשפט העליון היתחשב בחלוף הזמן מאז מעשי הרשלנות (מעל לעשרים שנים) ומאז קרות האסון (שבע שנים), בגילו המתקדם של הנאשם המרכזי ובהתרשלות הרשויות שלא בדקו מבנים שניבנו באותה שיטה (פסקות 116-18); ברע"פ 8646/20 מדר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 30.12.2020) דחה בית המשפט העליון בקשה לרשות ערעור של נאשם שהורשע בעבירות של גרימת מוות ברשלנות וחבלה ברשלנות.

במקרה זה נגרם מותו של עובד ניקיון שעבד באתר בניה לאחר שנפל דרך פיר לא מגודר בקומה הרביעית לרצפת הבנין.

...

חרף האמור, סבורני כי בנסיבות ענייננו יש חשיבות במתן ביטוי גם לשיקול הרתעת הרבים.

בעניין זה הדגיש בית המשפט העליון בע"פ 1828/14 דאהן נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו, 27.6.2019), פסקה 21 לחוות הדעת של המשנה לנשיאה, השופט ח' מלצר, תוך התייחסות לרפורמה בעבירות ההמתה, כי: "קיומן של עבירות המתה שונות נדרש כדי לשקף באופן ראוי יותר את אחריות הנאשם מבחינת טיב וחומרת מעשיו ומידת אשמתו. עבירות המתה שונות נדרשות גם כדי שהחומרה המשתנה של העבירות תהלום את העונש שמוטל על עובר העבירה". באשר לרכיב הפיצוי סבורני כי יש לתת משקל למידת הנזק ולעוצמת הפגיעה שנגרמה למנוחה ולמשפחתה כפי שעלה מדברי אמה של המנוחה ומתסקיר נפגע העבירה.

לאור כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1: 5 שנות מאסר בניכוי ימי המעצר.