העירעור שלפנינו הוא על החלטת המשיב מיום 16.7.13 לפיה הודיע המשיב למערער כדלהלן: "לאחר עיון בתביעתך ובתוצאות הבדיקות הרפואיות והנימוקים המצוינים בחוות הדעת הרפואית מיום 14.1.13 הגעתי למסקנה שמצב קרסול שמאל מהחבלה מתאריך 10.11.11 החמיר בתקופת שירותך ועקב שירותך. ההחמרה שעל חשבון השרות הנה בשיעור של מחצית מדרגת הנכות הכוללת". יצוין כי הועדה הרפואית קבעה למערער בגין "ארתרוסקופיה בקרסול שמאל עקב OCD עם השפעה בינונית על כושר"- 10% מתוך דרגת נכות כוללת של 20%.
מונחות בפנינו חוות דעת רפואיות כדלהלן:
מטעם המערער – חוו"ד של ד"ר י. ליטוין מיום 4.12.15;
מטעם המשיב- שתי חוות דעת של ד"ר שאול בייט: האחת מיום 14.1.13 שעל בסיסה החליטה המשיב את ההחלטה שצויינה בסעיף 1 דלעיל; והשנייה [חוו"ד משלימה] מיום 6.1.16 בה הגיב ד"ר בייט על חוות דעתו של ד"ר ליטוין;
להלן כמה ציטוטים מכל אחת מחוות הדעת הנ"ל לפי סדר הגשתן מבחינה כרונולוגית:
בחוות דעתו של ד"ר בייט מיום 14.1.13 [מטעם המשיב] נכתב, בין היתר כדלהלן:
"....קיימת פגימה ידועה ומוכרת בקרסולו, אשר תוארה סמוך לתחילת שרותו הצבאי הן ע"י רופאים שטיפלו בו והן ע"י מטפלים בפיזיותרפיה. הפגימה מתבטאת בעמדת ואלגוס של העקבים, השטחת כפות הרגליים והגבלה בתנועה סובתלארית, המסתמנים כ-HYPERPRONATED FOOT. במהלך מסלול ההכשרה סבל מר אלוין מדלקות בגידי אכילס, תסמינים יותר מימין, אשר אותם ניתן לשייך לפגימה הקיימת בקרסולו. בינואר שנת 2011 ניחבל בקרסול שמאל ובהמשך הופיעו כאבים, וממצאים במיפוי עצם. בהדמיית הקרסוליים נימצאו פגמים סחוסיים המערבים את העצם התת סחוסית בשני עצמות התאלוס במיקום דומה (מימין פגם גדול יותר) המתאימים למבנה הקרסוליים. בשל התמשכות הכאבים בקרסול שמאל עבר היתערבות כירורגית בנובמבר שנת 2011, ובעקבותיה מדווח על שיפור במצבו. פגם אוסתיאוכונדרלי בתאלוס הנו ממצא שכיח היכול להופיע באסוסיאציה לחבלה כגון החבלה המתוארת בגיליונו של מר אלוין. אין מדובר, ע"פ רוב בפגם מולד והוא אינו בהכרח סימטרי. עם זאת, הפגימות בעצמות התאלוס בשני קרסוליו של מר אלוין כפי שנמצאו בסריקה הממוחשבת תואמים את מבנה הקרסוליים של המבקש, נוצר עומסים גבוהים על הקרסול כאשר העקב במנח ואלגוס, כף הרגל שטוחה והעומסים מתרכזים במפרק הקרסול....ולראיה הסימטריה במימצאי ההדמיה. יש להניח לפיכך כי הנגע בקרסול שמאל היתקיים גם הוא טרם גיוסו לצבא והיה בלתי תסמיני. למרות קיומו של נגע בקרסול ימין, הרי שהמבקש לא התלונן על כל בעיה בקרסול שמאל בטרם לגיוסו, ע"פ התעוד הרפואי שהובא בפני. לפיכך, יש לראות בפגיעה בקרסול שמאל מיום 10.1.11 משום החמרה במצב קרסול שמאל אשר סבל מפגימה אף קודם לכן, וזו החמירה עקב החבלה...בנסיבות אלו אני ממליץ להכיר בקשר של החמרה בשיעור 50% בין תלונותיו של מר אלווין לגבי קרסול שמאל ובין החבלה מיום 10.11.11".
בחוות דעתו של ד"ר ליטוין מיום 4.12.15 [מטעם המערער] נכתב בפרק "דיון ומסקנות" , בין היתר, כדלהלן:
"....על רקע מבנה כף הרגל לא הורד פרופיל בעת גיוסו. יש לציין כי התובע לא סבל משום בעיות בקרסוליים ולפני גיוסו לשירות צבאי היה רץ כ-40 ק"מ כל שבוע. במשך שרותו הצבאי סבל מדלקות בגידים ששויכו למבנה כפות הרגליים. רק אחרי החבלה בקרסול שמאל ולאור אי ההטבה הטיפולית בוצעה בדיקת CT (26.5.11) שהדגימה ממצא של OCD (osteochondritis dissecans ) ויש תאור המיקום-אספקט מדיאלי אחורי של התאלוס....אינני מסכים עם דעתו של עמיתי ד"ר בייט שמצא לנכון להכיר רק ב-50% מהפגיעה ואילו החלק האחר משויך לפגם שהיה קיים לטענתו עוד לפני הגיוס. מבחינת עובדות: הפגם היחיד שהתגלה בעת גיוסו של התובע לשירות צבאי היה רגל שטוחה בלבד ללא כל הגבלה תפקודית ועל כן גויס לחי"ר. כל ההשלכות של הפגיעה צריכות להיות מוכרות ע"י מערכת משרד הבטחון. ....כותב ד"ר בייט כי בגלל הרגל השטוחה והוולגוס העומס והעומסים הגבוהים על הקרסול הופיעו הפגמים שבנידון אך דא עקא העומסים במבנה כף רגל כמו של התובע גורמים לעומס יתר באספקט החצוני של הקרסול ואילו במקרה שלפנינו הפגמים קיימים באספקט המדיאלי של הקרסוליים. לאור הממצאים יש מקום להכרה מלאה של הנזק ע"י משרד הבטחון".
בחוות דעתו המגיבה של ד"ר בייט מיום 6.1.16 [מטעם המשיב] נכתב, בין היתר כדלהלן:
".... 1. מר אלוין סבל מפגימה מולדת ולמצער התפתחותית בכפות הרגליים. ביצוע ריצות של 40 ק"מ בשבוע, קודם לגיוסו, אינה עדות לתקינות כפות הרגליים אשר גם לשיטתו של ד"ר ליטוין אינן תקינות, אלא לעומסים גדולים ביותר קודם לשירות.
...
הערעור שלפנינו הוא על החלטת המשיב מיום 16.7.13 לפיה הודיע המשיב למערער כדלהלן: "לאחר עיון בתביעתך ובתוצאות הבדיקות הרפואיות והנימוקים המצוינים בחוות הדעת הרפואית מיום 14.1.13 הגעתי למסקנה שמצב קרסול שמאל מהחבלה מתאריך 10.11.11 החמיר בתקופת שירותך ועקב שירותך. ההחמרה שעל חשבון השירות הינה בשיעור של מחצית מדרגת הנכות הכוללת". יצוין כי הוועדה הרפואית קבעה למערער בגין "ארתרוסקופיה בקרסול שמאל עקב OCD עם השפעה בינונית על כושר"- 10% מתוך דרגת נכות כוללת של 20%.
ב"כ המשיב חזרה על טענה זו (אם כי בקול ענות חלושה) בפתח הדיון בהוכחות [ראו עמ' 4 ש' 16-17 לפרוט'] אך בסיכומים נזנחה טענה זו. היה זה דווקא ב"כ המערער שהתייחס לטענה זו בסיכומיו [ראו סע' 36-37 לסיכומי המערער] .הואיל וטענת ההתיישנות נזנחה ומכל מקום לא נדונה לגופה והואיל וקוים דיון לגופו של עניין והואיל וניתן אף לראות בחוות דעתו של ד"ר ליטוין כ"ראיה חדשה" אנו מחליטים לדחות את טענת ההתיישנות ודנים אנו בערעור לגופו.
לאחר עיון כולל בחוות דעת המומחים ובחקירתם על חוות הדעת כפי שנעשו בפני הוועדה ולאחר עיון בעדות המערער ובחומר הרפואי הקיים באשר אליו החלטנו לקבל את הערעור ולקבוע שנכותו של המערער בקרסול השמאלי נבע מה- "חבלה סיבובית" בכף רגלו השמאלית שאירעה ב-10.1.11בעת פעילות מבצעית של אימון מתקדם בצבא שבה נקע המערער את קרסולו.
הננו מחייבים את המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ וכן לשלם למערער את שכ"ט המומחה ד"ר ליטווין על פי קבלה או קבלות שימציא המערער למשיב.
