פציעה בנסיבות מחמירות וגם קטין

באישום זה יוחסו למשיב עבירות של חטיפת קטין למטרת ביצוע עבירת מין; כליאת שווא; אינוס בנסיבות מחמירות; חבלה חמורה בנסיבות מחמירות פריצה, כניסה והתפרצות לבניין שאינו מקום מגורים במטרה לבצע פשע בנסיבות מחמירות.

...

לסיכום הערעור על ההרשעה, אציע לחבריי לקבל את ערעור המדינה ולהרשיע את המשיב בביצוע העבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, המיוחסת לו באישום השלישי.

על רקע האמור שקעה לשימוש באלכוהול והיא נמצאת בסיכון לניצול ופגיעה חוזרת.

לסיכום "מדובר בנערה בת 19 שנפגעה מינית ופיזית בהיותה קטינה בת 17. השלכות הפגיעה והנזקים ניכרים בכל מישורי חייה והינם חמורים ביותר ... תמונת הנזק מורכבת וקשה ... נזקי והשלכות הפגיעה מונעות ממנה אפשרות לארגן את תמונת חייה שהתעוותה ומפריעים לניהול חיים נורמליים ... העדר גורמי תמיכה מספקים בחייה כגורם מחזק ומסייע, מעצים את קשייה". דומה כי בנסיבות אלה אין יאה והולם יותר מדברי בית משפט זה בע"פ 7066/04 פלוני נ' מדינת ישראל (17.1.2005): "אכן, מעשה אינוס כמעשהו של המערער בנערה כבת 17 מדמה עצמו לרצח, לרצח נשמתה של הנערה. על מעשה אינוס כמעשהו של המערער במתלוננת קראנו כבר במקרא, שהאונס נערה מאורסה כמוהו כרוצח: 'כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה' (דברים כ"ב, כ"ו); 'כן הדבר הזה' – כן הוא האינוס, שהאינוס נדמה לרצח, לרצח נשמתה של האישה". משאמרתי את שאמרתי, דומה כי אין מקום להכביר במילים על דחיית ערעורו של המשיב על חומרת עונשו, משהנימוקים לכך עולים מיניה וביה מנימוקי קבלת ערעור המדינה על קולת עונשו.

המערערים, אהרון וסמי, הורשעו על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

בין היתר, צוין כי אהרון היתנגש בעוצמה ברכבו של המתלונן בשעה שישב בו גם קטין (שזהותו לא הובררה); כי הארוע עצמו היתרחש בתוך הכפר, במקום שבו היו הולכי רגל ועוברים ושבים; וכי המערערים היכו את המתלונן תוך שימוש באלות.

...

בסיכומו של דבר, בית המשפט השית על המערערים את העונש בתחתית המתחם שנקבע.

באשר לקיומה של סולחה בין משפחות הצדדים, הרי שלפי האמור בגזר דינו של בית משפט קמא, נתון זה נלקח בחשבון (הגם שבית המשפט מצא לייחס לו משקל מועט), ולא מצאתי ממש בטענה כי היה על בית המשפט ליתן לכך משקל נוסף.

אי לכך, הערעור נדחה.

התביעה מיתנגדת באפון נחרץ על ביטול ההרשעה בשל מהות העבירות, ואף מפנה לרע"פ 7720/12 פלוני נ' מדינת ישראל: באותו ענין בית משפט מחוזי ביטל הרשעה בעבירת אלימות במשפחה, לאחר שהנאשם הודה והורשע על פי הודאתו בתקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים, תקיפה בנסיבות מחמירות וכן תקיפת קטין וגרימת חבלה של ממש.

...

לאור האמור, אני מורה על ביטול הכרעת הדין המרשיעה.

בתפ"ח (מרכז) 58246-02-18 מדינת ישראל נ' בהרנו (פורסם בנבו, 10.12.2019), נדון עניינו של נאשם שהורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירה של רצח בכוונה לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין בעבירה נוספת של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 ביחד עם סעיף 335(א)(1) לחוק, וכן בעבירה של גניבה לפי סעיף 384 לחוק, ובעבירה של שבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק.

כמו כן, הנאשם שם הורשע בעבירה נוספת של איומים כלפי המנוחה, ומדובר גם ברצח של אשה ע"י בן זוגה, שהוא כשלעצמו מהוה נסיבה מחמירה, בשל חומרת התופעה שמחייבת גם החמרה בענישה, כפי שנקבע בעיניין שפק לעיל.

אולם ביתר הנסיבות, עניינו של יאסין חמור במידה רבה מהנסיבות שלפנינו, כאשר נסיבת החומרה המשמעותית ביותר היא העובדה שהרצח נעשה בביתה של המנוחה, לעיני ילדיה, בנסיבות שבהן נקבע בהכרעת הדין כי לילדים "נגרמה פגיעה עמוקה וטראומתית שתלווה אותם מטבע הדברים שנים מרובות, עת נחשפו למחזה הנורא של אימם המדממת למוות לנגד עיניהם". לא למותר לציין כי אך לא מזמן התייחסנו בהרחבה לפגיעה בקטין שנובעת מעצם נוכחותו בזירת עבירה ומצפיה בפגיעה הקשה באמו, ואף ראינו להרשיע את הנאשם בעבירה נפרדת של היתעללות בקטין, בשל העובדה שביצע עבירת אלימות חמורה בבת זוגו לעיני בנם הפעוט של בני הזוג (ראו תפ"ח 559-09-20 מדינת ישראל נ' אביעד משה (פורסם בנבו, 25.8.2021), עמ' 48 ואילך).

...

בסופו של דבר, לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, ואת הפגיעה החמורה בערך המוגן של קדושת החיים, ולאחר שנתנו דעתנו לרמת הענישה הנוהגת, כפי שהיא עולה בין היתר מפסקי הדין שנזכרו לעיל, אנו סבורים כי מתחם העונש ההולם בנסיבות שלפנינו נע בין 22 ל-27 שנות מאסר בפועל בצירוף עונשים נלווים.

סוף דבר בסופו של יום, לאחר ששקלנו את מכלול נסיבותיו של הנאשם, ואת השיקולים לקולא ולחומרה שפורטו לעיל, באנו לכלל מסקנה כי יש למקם את עונש המאסר של הנאשם בסמוך למחצית של מתחם העונש ההולם שקבענו לעיל.

נוכח כל האמור לעיל, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: 24 שנות מאסר בפועל החל מיום מעצרו.

טיעון התביעה לעונש – לטענת המאשימה, במקרה שלפנינו מדובר בנסיבות מיוחדות של פציעה בנסיבות מחמירות, הן במימד הנורמאטיבי, הנושא כפל חומרה משמדובר בפגיעה גם בקטין ז.מ. ובשימוש בנשק קר, והן בממד העובדתי, של מי שביצע את העבירה מתוך אדישות ותכנון ומול מודעות לפוטנציאל הפגיעה בקורבן.

...

בכל הנוגע לפסיקת הפיצוי במלואו לילדיהן הקטינים של המנוחות, מקובלת עליי עמדת המאשימה, ולפיה חרף המלצת תסקיר נפגעי העבירה, לפסוק פיצוי כספי לאמן ואחיהן של המנוחות, הרי שיש להעמיד את מלוא הפיצוי לזכות ילדיהן הקטינים של המנוחות.

לאור כל האמור, אציע לחבריי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: שני מאסרי עולם חובה שירוצו במצטבר וכן 18 חודשי מאסר בפועל, מתוכם 9 חודשים במצטבר והיתר בחופף.

טלי חיימוביץ, שופטת סוף דבר: אנו מטילים אפוא, פה אחד, על הנאשם, פאדי מאלוק, את העונשים כמפורט בחוות דעתה של השופטת ביבי.