פציעה במבצע צבאי רחב היקף "דרך נחושה

כן סיכם הנאשם ואחר, לבצע ירי לעבר כוחות צה"ל, באמצעות רובה קלאצ'ניקוב, כאשר ירי זה בוצע לבסוף כלפי ג'יפ של כוחות צה"ל. בגזירת העונש, שעמד על 7 וחצי שנות מאסר בפועל, ושנתיים מאסר על תנאי, עמד ביהמ"ש על חומרת העבירות שביצע הנאשם; על הצורך בענישה קשה, להרתעת היחיד והרבים; את נחישותו של הנאשם לבצע העבירות ולגרום לפגיעה, אף שבפועל לא נגרמו אבידות בנפש כתוצאה ממעשיו; וכן נסיבות אישיות - הודאה וחרטה, העדר עבר פלילי ונסיבות משפחתיות.

המעשים, שבוצעו במועדים שונים, פורטו בשישה אישומים, ובעבירות הבאות: קשירת קשר לפשע (חבלה בכוונה מחמירה ורצח), לפי חוק העונשין; חבלה בכוונה מחמירה; עבירות נשק (נשיאת נשק); מס' עבירות של פעילות בהתאחדות בלתי מותרת; וניסיון לרצח.

בנוסף, בענישה שהתוותה לאורך השנים, הודגש הצורך בהרתעה, במיגור, ובהתמודדות עם הטרור, כמו גם, ההשלכות רחבות ההקף שישנן לפעולות אלה על אזרחי המדינה, בעיקר, כאמור, ב"יישובי העוטף".

באישום הראשון - הוא בא לידי ביטוי בקשירת הקשר עם אחרים, בבצוע אימונים, למידה והדרכה, לצד עריכת תצפיות ודיווח על הממצאים והמידע שהיתקבל, לגורמים שמעליו.

...

אשר לסיבות שהביאו את הנאשם לבצע העבירות - אין בידי לקבל טענת ההגנה, כאילו נעשה הדבר בתמימות, ואך, בשל מניעים כלכליים, ומתוך דוחק, ורצון לסייע בפרנסה.

שקלול הנסיבות, המשליכות על קביעת העונש בתוך המתחמים, בנתון לסוג העבירות הנדונות, היה מביא לכלל מסקנה של קביעתו, לגבי כל אישום, קרוב יותר לצד התחתון, מאשר לצד העליון, של כל מתחם.

סוף דבר: לאור האמור, ומהשיקולים שצוינו, אציע לגזור על הנאשם עונש כולל, בגין המעשים שעליהם הורשע, ובהתחשב במתחמי העונש שפורטו והוצגו לעיל.

כתב האישום המתוקן בו הודה הנאשם הנאשם הורשע על-פי הודאתו בבצוע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

במשך שנים רבות הוא עובד כנהג משאית ומתמיד בעבודה זו. הנאשם סיים 12 שנות לימוד ושירת שירות צבאי בתפקיד לחימה.

אשר לנסיבות ביצוע העבירה – הנאשם היה נחוש בדעתו להסלים ארוע סתמי שלא לצורך.

בהנתן המקרים אליהם הפניתי, שחלקם חמורים יותר ממקרנו, מיתחם העונש ההולם צריך לעמוד על של"ץ נרחב או 30 ימי מאסר ועד 6 חודשי מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות, וענישה נלווית.

גזירת הדין נוכח כל האמור גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר על תנאי של 6 חודשים, שלא יעבור הנאשם כל עבירת אלימות לרבות אלימות מילולית ולמעט היזק לרכוש או לרכב, בתוך שנתיים מהיום; של"ץ בהקף 350 שעות שיבוצע בפקוח שירות המבחן על-פי תוכנית שתוכן על-ידו ותוגש לבית המשפט עד ליום 1.1.2023; פיצוי למתלונן צ"ש עד תביעה 1 בסך 1,000 ₪.

קנסות ופיצויים ניתן לשלם כעבור 3 ימים מיום מתן גזר הדין בחשבון המרכז לגביית קנסות בדרכים הבאות: · בכרטיס אשראי באתר www.eca.gov.il · בטלפון: 35592* או 073-2055000 · במזומן בכל סניף של בנק הדואר בהצגת תעודת זהות בלבד לא יונפקו שוברי תשלום.

...

סברתי שיש להיעתר להמלצת שירות המבחן ולא לשלוח את הנאשם למאסר בעבודות שירות מחשש לאפקט המדרדר שתהא לענישה כזו על הנאשם ועל סביבתו הקרובה הנסמכת עליו.

גזירת הדין נוכח כל האמור גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר על תנאי של 6 חודשים, שלא יעבור הנאשם כל עבירת אלימות לרבות אלימות מילולית ולמעט היזק לרכוש או לרכב, בתוך שנתיים מהיום; של"ץ בהיקף 350 שעות שיבוצע בפיקוח שירות המבחן על-פי תוכנית שתוכן על-ידו ותוגש לבית המשפט עד ליום 1.1.2023; פיצוי למתלונן צ"ש עד תביעה 1 בסך 1,000 ₪.

כגורמי סיכוי, ניתנה היתייחסות ליכולותיו התפקודיות עד כה, סיום בהצלחה 12 שנות לימוד חרף קשיים; הפגנת היסתגלות טובה מבחינה תעסוקתית; ביטוי רצון להמשיך לנהל אורח חיים תקין הבא לידי ביטוי, בין היתר, בכוונה להתגייס לשירות צבאי ורצון למלא תפקיד משמעותי; העדר עבר פלילי; הבעת צער על הנזק שניגרם למתלונן וחשיבה כיצד משפיעה הפציעה על חייו של המתלונן.

מטעמו של נאשם 1 העיד רס"ר רועי אפרים (להלן: רס"ר אפרים), מפקדו של נאשם 1 בצה"ל. רס"ר אפרים מסר שקבל את נאשם 1 תחת פיקודו לפני חצי שנה, כאשר לדבריו היה בהתחלה "ילד קצת אבוד" בלי מישהו שיתמוך בו ויוביל אותו לדרך הנכונה.

על דברים אלו עמד כב' השופט ע' פוגלמן בע"פ 5980/15 מדינת ישראל נ' זדה (23.3.16): "רבות כבר נפסק אודות תופעת השמוש בסכינים ושאר סוגי נשק קר כאמצעי ליישוב סכסוכים ומחלוקות, המחייבת תגובה עונשית מחמירה ומסר ברור מבתי המשפט וכלל רשויות אכיפת החוק, תוך מתן משקל משמעותי בענישה לשיקולי הרתעת היחיד והרבים, גם אל מול שיקולים אישיים. ארועי אלימות המגולמים בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, שהיא העבירה העיקרית בה הורשע המשיב, עשויים להתרחש במגוון רחב מאוד של מצבים, נסיבות ביצוע ורמות חומרה. ואכן, הפסיקה כוללת מינעד רחב של רמות ענישה, בהתאם לנסיבות הספציפיות של כל מקרה. בקביעת מיתחם העונש ההולם ובגזירת הדין בגדריו אין די בהתייחסות לסעיף העבירה בו הורשע הנאשם, אלא העיקר הוא בעובדות ובנסיבות האירועים הספציפיים בגינן הורשע הנאשם". כך גם נקבע בשורה ארוכה של פסקי דין, כי יש לנקוט בחומרה כלפי מי שבוחר ליפתור סכסוכים בדרך של אלימות ובכוח הזרוע.

למרות התיק הפלילי המתנהל, נאשם 1 היה נחוש להתגייס לשירות המשמעותי, ובתחילה שירת בחיל הנדסה קרבית כלוחם, אך חווה קשיים במהלך הטרונות, ביקש להחליף תפקיד, ושובץ כטבח באותו הגדוד.

עם זאת, מצאתי כי לאור חומרת העבירה לא ניתן להסתפק בהמלצת שירות המבחן לבצוע 150 שעות שירות לתועלת הציבור בלבד, אלא יש מקום להטלת צו שירות לתועלת הציבור בהקף נרחב יותר לצד קנס.

...

לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי בעניינו של נאשם 1 יש מקום לחרוג לקולה ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום.

לאור כל האמור לעיל, מצאתי לנכון להטיל על נאשם 2 עונש מאסר אשר חופף לתקופה הכוללת בה שהה במעצר בבית מעצר, תוך התחשבות בתקופה בה שהה במעצר בפיקוח אלקטרוני ותחת תנאים מגבילים לצד הטלת קנס משמעותי.

אשר על כן, לאחר ששקלתי את השיקולים לחומרה ולקולה, החלטתי להטיל על הנאשמים את העונשים, כדלהלן: נאשם 1 300 שעות שירות לתועלת הציבור, לפי תכנית שיגבש שירות המבחן בתוך 45 יום מהיום.

מכירת 79 לבנות חבלה לאזרח מאור מלכה במועדים שונים בשנת 2013 ו- 2014, שנחשבו לפסולת מאחר שנותרו כעודפים מאימונים ונמסרו לעותר על ידי נגד תחמושת, לאחר שהעותר מסר לו כי הן מיועדות לאימוני יחידתו.

עקרי העתירה ותגובת המשיבה נטען בעתירה, כי החלטת הועדה מיום 16.11.23 שגויה שכן ניתן משקל בכורה לשיקולים הצבאיים, תוך דחיקת השיקולים האזרחיים, וכי מכלול הנתונים בעיניינו מצביעים באופן חד משמעי כי הוא זכאי לקיצור עונשו; כי שקילת חומרת העבירות, הקפן ותוצאותיהן מקומן בבחינת גזר הדין ולא בבחינת קיצור העונש; מלכתחילה נגזר על העותר עונש חמור ביותר אשר נתן ביטוי לחומרת העבירות כך שהוא שילם את חובו לחברה; כי עבר ועודנו עובר הליך שקום יוצא דופן וכי היתנהגותו ותפקודו בכלא הם ללא רבב ומגובים בהמלצות חיוביות של כלל גורמי הטיפול.

בנוסף, לטענת העותר, בקשתו, במהלך הדיון בועדה שהיתכנסה לראשונה, לדחות את הדיון בעיניינו, וזאת בהתאם להמלצת הרשות לשקום האסיר (להלן: רש"א), מלמדת על נחישותו, רצינותו ומחויבותו להמשך הטיפול והשיקום גם מחוץ לכותלי הכלא; הועדה שגתה בהחלטה לאמץ את טיעוני המדינה ולדחות את עניינו במספר חודשים, ללא כל סיבה מלבד ענישה נוספת, שכן אין כל נפקות לדחייה בת מספר חודשים בשעה שעבר כל טפול אפשרי.

במסגרת החלטותיה מוסמכת הועדה לשקול שיקולים "אזרחיים" בדומה לועדת השחרורים הפועלת מכוח [חוק שיחרור על תנאי ממאסר](http://www.nevo.co.il/law/75025), התשס"א-2001 (ראו מיני רבים: בג"ץ 6067/11 הפרקליט הצבאי הראשי נ' הועדה לעיון בעונש, 2.2.2012; בג"ץ 3927/12 סניר זפרני נ' הועדה לעיון בעונש, 1.8.2012 (להלן: עניין זפרני); בג"ץ 4175/17 הועדה לעיון בעונש נ' פלוני (12.11.2017) בג"ץ 1177-22 הועדה הצבאית לעיון בעונש נ' רב"ט סעיד זידאן (27.4.2022), בג"ץ 9283-17 הועדה הצבאית לעיון בעונש נ' סה קמל פביו (19.12.2017)), ובהם אינטרס השקום של האסיר וסכויי ההצלחה של ההליך השיקומי, שלום הציבור והאמון במערכת המשפט; זאת לצד שיקולים ייחודיים שהתוותה הפסיקה לועדה, היינו שיקולים "צבאיים" כגון לכידות חברתית, מורל החיילים, אמון הצבא בחייל, אמון החיילים בינם לבין עצמם וחוסנו של הצבא במובן הרחב (ראו [בג"ץ 3959/99 התנועה למען איכות השילטון בישראל נ' הועדה לעיון בעונש, פ"ד נג](http://www.nevo.co.il/case/5926175)(3) 721 (1999)).

מבלי להיתעלם מהדרך השיקומית שעבר העותר במסגרות השונות, כעולה מהאסמכתאות שהובאו בפנינו, לא ניתן להיתכחש כי העבירות שביצע העותר, הן עבירות שמעמידות בסכנה את הסדר הצבאי ואת בטחון הציבור.

...

מדובר בעבירות חמורות, שיש בהן כדי להשפיע באופן ממשי גם על החברה האזרחית, כאשר אותם כלי נשק קטלניים והתחמושת הרבה שנגנבו, שאמורים לשמש כאמצעי ההגנה על אזרחי מדינת ישראל, עלולים להגיע לגורמים עוינים ובסופו של דבר לסכן את החברה בכללותה.

הוועדה דחתה את בקשת העותר לקיצור עונשו תוך שציינה את הדברים הבאים (ההדגשות במקור, י'א'): "מעשי עבירה אלה שחומרתם מובהקת ומובנית, מחייבים לקשור גם שיקולים צבאיים ייחודיים... המדובר בשומר הסף שמעל בתפקידו, באמון שניתן בו ובערכי היסוד של צה"ל...משנה חומרה ניבטת מהמעשים כאשר מדובר במפקדים המנצלים את התפקיד, הנגישות והאמון שניתן בהם לשם מימוש מזימתם להוציא נשק ולמכור אותו לגורמים אזרחיים...מדובר במעילה חריפה באמון, אשר יש בה גם פגיעה ממשית בביטחון המדינה ויושביה...המעשים פוגעים בכשירות צה"ל ובמוכנותו המבצעית, במשמעת ובסדר הצבאי, באמון שניתן בצה"ל ובמפקדיו, בחוסנו של הצבא בהיבט המעשי והערכי ובהלות הרוחות...נזכיר, כי גם במישור האזרחי, סעיף 10(א) לחוק שחרור על תנאי ממאסר, נועד 'ליתן בידי ועדת השחרורים סמכות להימנע משחרור אסיר שמבחינת התנהגותו האישית נמצא מתאים לשחרור מוקדם, אך משיקולים של האינטרס הציבורי ראוי להימנע מכך'...התוצאה היא, אפוא, כי מבלי להקל ראש בהתנהגותו הטובה של האסיר ובהתקדמות השיקומית שעשה בשנה האחרונה, סברנו כי טרם בשלה העת להורות על קיצור עונשו". בנוסף, לא ניתן לקבל את הטענה כי הוועדה התעלמה מדרכו השיקומית החשובה והחיובית של העותר ומכברת הדרך שעבר מבחינה זו. עיון בהחלטה מלמד כי הוועדה ציינה כי "מבלי להקל ראש בהתנהגותו הטובה של העותר ובהתקדמות השיקומית שעשה בשנה האחרונה, טרם בשלה העת להורות על קיצור עונשו". משאלו פני הדברים, ניכר, כי לא רק שיקולים צבאיים, כטענת העותר, עמדו בבסיס החלטת הוועדה.

סוף דבר, העתירה נדחית על הסף.

...