פציעה ביום ספורט של מאבטח בית משפט

בית משפט השלום בירושלים ת"א 54898-02-14 פלוני נ' קליבר 3 בע''מ בפני כב' השופט אילן סלע פלוני ע"י ב"כ עו"ד ולדימיר פוסטרנק התובע נ ג ד 1. קליבר 3 בע''מ ע"י ב"כ עו"ד ירון בן אפרים 2. שיאון שמירה אבטחה שירותים ונקיון בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אסנת ברק הנתבעות פסק דין

תמונות אלו, בהן נראה אולם ספורט ומזרונים על ריצפת חלק מהאולם, צולמו, כך נטען, על ידי עוזרו של עורך דינו עוד בשנת 2010, כשהם נסעו יחדיו למתנ"ס בו הוא ניפצע וצילמו את האולם בו הארוע היתרחש.

במסגרת ההיתקשרות, התחייבה נתבעת 1, כי היא זו הנושאת באחריות מלאה להכשרה של המאבטח ולבטיחות במועד המצאות המאבטח במיתקן ההכשרות שלה.

...

הגבלת התנועה של התובע בקרסול רגל ימין, כמו גם 15% נכותו הנפשית, אינם יכולים להצדיק אובדן כושר עבודה מלא, ואין מנוס מהמסקנה כי התובע לא עשה די כדי לשוב לעבודה לאחר תום נכויותיו הזמניות.

לסיכום, לוּ הייתי סבור כי הנתבעות, או מי מהן, נושאות באחריות לנזקי התובע, הייתי אומד את נזקיו בסך של 244,400 ₪, ובניכוי דמי הפגיעה שקיבל בסך של 75,128 ₪, הוא היה זכאי לסך של 169,272 ₪.

לצד זאת היה מקום להורות על ניכוי "רעיוני" של הגמלאות שהוא היה מקבל מהמל"ל לוּ היה פונה בתביעה להחמרה ותביעתו הייתה מתקבלת, או להקפיא סכום "רעיוני" זה עד למצוי הזכויות מול המל"ל. ברם, כאמור, דין התביעה להידחות בהעדר אחריות.

באשר לנסיבות ביצוע העבירה היא הצביע על כך שהנאשם החזיק בנשק והתחמושת בבית בו היו מצויים ילדים קטנים, במקום לא מאובטח.

בב"ש 625/82 אבו מוך נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(3) 668 (1982), קבע בית המשפט קטגוריות שונות בעבירה של החזקת נשק ללא היתר כדין, בהתאם לחומרתן, שהן, מהחמור אל הקל: א) החזקת נשק לשם ביצוע מעשים, המיועדים לפגוע בבטחון המדינה או בבטחון הציבור; ב) החזקת נשק לשם ביצוע עבירה פלילית ספציפית כגון רצח, שוד, התפרצות, תקיפה וכו'; ג) החזקת נשק "לעת מצוא" כדי לאפשר פעילות פלילית אפשרית בעתיד; ד) צבירת נשק על-ידי קבוצה פוליטית, עדתית או אידיאולוגית, במטרה לחזק בדרך זו את כוחה כנגד קבוצות יריבות; ה) החזקת נשק לצורך הגנה עצמית או לצורך הגנה על הציבור, המשפחה או ה"חמולה", אליהם הנאשם משתייך; ו) החזקת כלי נשק לצורך ספורט, ציד או שעשוע; ז) החזקת כלי נשק על-ידי הנאשם בתור מזכרת או כאספן של כלים כאלה; ח) החזקת כלי נשק, שפג תוקף רישיונו, והנאשם נימנע מלחדש את הרישיון בעיתו.

· בת"פ (מחוזי-חי') 49995-09-17 מדינת ישראל נ' עלי (פורסם בנבו, 4.11.18) קבע בית המשפט מיתחם עונש של 6 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד 18 חודשי מאסר בנסיבות של נאשם שייצר מטען חבלה מאולתר, הסתיר אותו ברכבו ונתפס כשהוא מחזיק לצידו גם שני סכינים.

...

· בע"פ 1069/12 אלנברי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 26.07.12) הותיר בית המשפט העליון על כנו את העונש שהשית בית המשפט המחוזי של 9 חודשי מאסר על נאשם שהחזיק אקדח ותחמושת וסחר בו ובסופו של דבר הגיע הנשק לידיים עברייניות.

לטעמי גם, קביעת "מתחם מוצא" כללי לעבירה באופן כללי, המהווה למעשה עונש מינימום מקום בו המחוקק לא ראה מקום לקבוע עונש שכזה, מבלי לתת את הדעת לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, חוטאת לעיקרון המנחה שנקבע על ידי המחוקק "יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג מידת העונש המוטל עליו". בשים לב לכל האמור, אני סבור כי יש לקבוע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בנסיבותיו, בשים לב לערך החברתי הנפגע בו טמון סיכון משמעותי לחיי אדם, למדיניות הענישה הנהוגה, ובשים לב לכמות הכדורים הגדולה שנתפסה אצל הנאשם, בעונש הנע בין מאסר לתקופה של 8 חודשים שיכול להיות מרוצה בדרך של עבודות שורות עד למאסר של 24 חודשים.

לאחר שהבאתי בחשבון את מתחם העונש ההולם, את הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, ושאר הנסיבות הרלוונטיות לעניין, לקולא ולחומרא, אני סבור כי יש למקם את הנאשם בתחתית המתחם, ולפיכך אני משית על הנאשם את העונשים הבאים: 8 חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות לפי חוות דעת הממונה ובכפוף לה. מתקופה זו לא יופחתו ימי המעצר.

לאחר שנתיים עזב את הלימודים לטובת לימודי טבחות ובהמשך קונדיטוריה, תחום בו עבד עד לתאונת עבודה שעבר בחודש 10/2015, בעקבותיה נגרמה לו חבלה בגב.

עוד צוין כי בעבר הנאשם השתמש בסמים מסוג קאנביס באופן מזדמן, בהיותו סטודנט, אולם לא פיתח דפוסים של תלות בסם וכיום הסם עומד בנגוד לעמדותיו ביחס לבריאות ועיסוק בספורט.

לאור התרשמויות אלו, ועל מנת שלא לחסום אפשרויות תעסוקה עתידיות בתחום אבטחת המידע, תחום בו עתיד הנאשם להתחיל לימודים בקרוב, ממליץ שירות המבחן על ביטול הרשעתו של הנאשם וכן על השתת צו שירות לתועלת הציבור בהקף של 300 שעות.

בע"פ 966/94 אלי אמזלג נ' מדינת ישראל נאמר על ידי בית המשפט העליון: "נגע הסמים אוכל באוכלוסיה שלנו בכל פה; והחברה הכריזה עליו מלחמת חורמה ומצפה שהענשים שיגזרו על ידי בתי המשפט בשל עבירות סמים ישתלבו במאבק הכולל להדברת הנגע. עונש הולם למחזיקי סמים שלא-לשימש-עצמי - קרי: למשולבים במערך ההפצה - מכוון לקבוע בהכרת הכל את החומרה היתירה שאנו מייחסים להפצת הסמים, ולהרתיע עבריינים בכוח מלשלוח ידם בפעילות ההפצה. שתי תכליות מרכזיות אלו ניתן להשיג רק על ידי הטלת עונשים חמורים;

...

מכלול הדברים מוביל למסקנה כי מידת הפגיעה בערך המוגן הינה נמוכה נוכח סוג הסם, והתרשמותי כי הנאשם שבפניי על מכלול תכונותיו ומכלול הנסיבות העולות מהתיק, לא התכוון להפיץ את הסם.

בחינת הפגיעה בערך המוגן, מדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה אני קובע כי מתחם הענישה ההולם בגין כתב האישום שבפניי נע בין מאסר מותנה לבין 6 חודשי מאסר, הניתנים לריצוי בעבודות שירות.

באשר למחלוקת בנוגע למידת כשירותו של התובע ביום הארוע לאימון בעצימות גבוהה מסוג "מעגל קרב", טענה הנתבעת ביום הדיון ובסיכומיה כי מעגל הקרבות שבוצע ביום הארוע איננו הפעם הראשונה שהתובע עבר אימון מסוג זה. הנתבעת זימנה את מר אורן לוי, ראש אגף הדרכה ומנהל ביה"ס להכשרת מאבטחים במערכת בתי המשפט, כעד מטעמה בכל הנוגע לאופן ההכשרה של המאבטחים בהנהלת בתי המשפט (להלן: "לוי").

שאלה זו נדונה בפסיקה, ובדומה לאירועים נזיקיים אחרים, השאלה העיקרית היא מהם הסיכונים הטבעיים והרגילים הכרוכים לפעילות ספורטיבית מעין זו, והאם הסיכון שהיתממש נופל בגדר סיכונים מסוגים אלו (ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח').

ניכר מתשובותיו של התובע לשאלות בית המשפט ביום הדיון כי, באופן טבעי, לאור העובדה שחלף כימעט עשור מיום הארוע, הוא איננו מצליח להיזכר בודאות בפרטי הארוע, ולבאר בצורה מהימנה את הפלוגתאות העובדתיות המשפיעות באופן ישיר על הקביעה בנוגע להתרשלות הנתבעת, כגון: האם לבש כפפות, והאם כפפות אלו יכלו לספק הגנה מפני פציעות מסוג זה; מה היה טיבו של מעגל הקרבות הראשון שנעשה בקורס ההכשרה, והאם תודרך והוזהר התובע ושאר המאבטחים בנוגע לסיכונים הנוגעים להתגוננות לא נכונה מפני בעיטות; התובע לא הצליח להיזכר באילו חודשים עבד לאחר הפציעה, כפי שעולה מעמ' 2-1 בפרוטוקול.

...

הבטחת זכות הגישה לערכאות: לעניין זה מצא בית המשפט כי אין בסכום ההוצאות הנפסק כדי להרתיע תובעים בפוטנציה מלהיזקק לערכאות שיפוטיות.

בית המשפט מצא, כי יש מקום לחרוג מהתעריף המינימלי המומלץ באופן שסכום ההוצאות אשר יפסק לנתבעת יעמוד על שליש האמור בכללי לשכת עורכי הדין לעניין התעריף המינימלי בית המשפט לא מצא לנכון להוסיף רכיב של מע"מ לחישוב מאחר והגוף הנתבע הוא המדינה.

באיזון בין השיקולים נקבע כי התובע ישלם לנתבעת הוצאותיה בסך  12,101 ₪.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3982/22 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ע' פוגלמן כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ד' מינץ המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: מוחמד חג'וג' ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' פורת) בת"פ 16669-07-21 מיום 26.4.2022 תאריך הישיבה: כ"ד בתשרי התשפ"ג (19.10.2022) בשם המערערת: עו"ד שרית משגב בשם המשיב: עו"ד זוהר ארבל ][]פסק-דין

בעקבות המתואר לעיל נגרם למסעדה נזק כבד בעלות של למעלה מ-2 מיליון ש"ח. על פי האישום השלישי, ביום 12.5.2021 בסמוך לשעה 22:00 יצא המשיב מביתו כשהוא מצויד בפטיש, בכוונה לגרום נזק לרכוש של יהודים; זאת, מתוך מניע של גזענות או עוינות כלפי ציבור מחמת דת. המשיב הגיע לנמל בעכו והחליט להרוס את אחת מן הסירות שעוגנות בנמל ושייכות ליהודים (כעולה מכתב האישום המתוקן הסירות האמורות בבעלות בית הספר לחינוך וספורט ימי שבעכו).

המשיב הבחין במצלמות אבטחה של עריית עכו שממוקמות בסמוך לתחנת המישטרה שבנמל, ועל מנת למנוע את זיהויו בזמן הצתת הסירה (וכן למנוע או להכשיל הליך שפוטי), שבר שתיים מן המצלמות באמצעות פטיש והשליכן לים, במזיד ושלא כדין.

המשיב הבחין במעשי ההרס האמורים והצטרף אליהם; המשיב נטל שני שקי תבלינים שהיו מחוץ למחסן, הצמידם זה לזה ושילח בהם אש בדרך נמהרת שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום לו חבלה, מבלי שנקט באמצעי זהירות מפני סכנה מסתברת שכרוכה באש, וזאת מתוך מניע של גזענות או עוינות כלפי ציבור.

...

נוכח כל האמור, באתי לכלל מסקנה כי עקרון ההלימה, כמו גם הצורך בהגנה על שלום הציבור ושיקולי הרתעה, מחייבים החמרה בעונשו של המשיב.

סוף דבר: אציע לחבריי להעמיד את עונש המאסר בפועל שייגזר על המשיב בגין העבירות נושא כתב האישום המתוקן על 47 חודשים בניכוי ימי מעצרו.

בנוסף אציע לחבריי כי המשיב ישלם פיצוי כספי לנפגעי העבירה כלהלן: באישום השני, 10,000 ש"ח; באישום השלישי, 10,000 ש"ח; באישום הרביעי, 2,000 ש"ח; ובאישום החמישי, 2,000 ש"ח. זאת בשים לב לכלל שלפיו אין ערכאת הערעור נוהגת למצות את חומרת הדין.