הינה כי כן, התובע בעדותו, שמט את הקרקע מתחת לגירסתו אודות נסיבות קרות התאונה, כמפורט בתביעה נשוא דיוננו, שכן כידוע, ככלל, יש להעדיף את גרסת הנפגע שנמסרה בהזדמנות הראשונה בסמוך לאחר התאונה, שעה שזו ניתנה בטרם היה לו זמן לבצע בה מקצה שיפורים, לעבדה וכיוצ"ב. בעיניין זה, יאים הדברים שנפסקו בת"א (שלום-עכו) 47239-12-12 עאסם עלי סעדי נ' מ.ר. מיטב התוצרת סטונאות פירות וירקות בע"מ (19.4.16): "בעיניין זה נקבע בפסיקה לא אחת, כי יש לייחס משקל ראייתי גבוה לגירסה הראשונית הנמסרת לגורמים רפואיים בדבר היתרחשות תאונה, בהיותה גרסה אותנטית, הנמסרת בדרך כלל בסמוך לאחר הארוע, ובטרם הייתה בידי מוסר הגרסה שהות לקבל ייעוץ משפטי ולשקול את השלכותיה של הגרסה הנמסרת על מצבו המשפטי, ולשנותה לפי צרכיו (ראו, בין היתר: ע"א 1715/01 הכט ברקו נ' מנורה ...)".
בעניינינו, התובע לא ציין בהזדמנות הראשונה כל התקלות בשטיח או נפילה, וכל ניסיון מצדו לסתור את האמור במסמכים הרפואיים או ליתן להם פרשנות אחרת, דינו להדחות, מכל וכל.
גם האמור בחוו"ד המומחה מטעם בית-המשפט, פרופ' וולפין, אין בה בכדי לתמוך בגירסת התובע כנטען על ידו לגבי נסיבות קרות התאונה, שכן בסעיף "תולדות המחלה" צויין, בין היתר: "בתאריך 15.1.10 לדבריו נתקף בכאבי גב תחתון כאשר תוך הרמת משקל כבד בחדר כושר מעד ונפל על שטיח ונחבל בגב". דהיינו, גם במקרה דנא, קיים שוני בין הגרסה אותה מסר התובע למומחה מטעם ביהמ"ש, לבין הגרסה עליה הצהיר בתצהירו.
מעבר לכך, הגרסה האמורה בדו"ח הפציעה, אינה עולה בקנה אחד עם גרסת התובע בתצהירו, לגבי נסיבות התאונה, שכן בעוד שבדו"ח הפציעה נאמר שתוך כדי הרמת משקולות נכנסה רגלו מתחת לשטיח הבולט כלפי מעלה ונפל, הרי שמתצהירו עולה שהוא כבר סיים להתאמן בהרמת משקולות ורצה להניחן במקומן ואז ניתקל בשטיח.
...
מסקנה הזוכה לחיזוק, הואיל ושנאמר לו, שהוא אומר שהקפל היה קיים, והאם פנה למישהו מהמועדון ואמר שזה הקפל, השיב: "אולי אחרי יומיים שלוש ארבע" (שם, עמ' 6, שורה 20).
נטל ההוכחה מוטל על התובע בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה", ומכל האמור לעיל הגעתי למסקנה, כי התובע לא עמד בנטל זה, ולא הוכיח את נסיבות התאונה כנטען על ידו.
לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי התובע כשל מלהוכיח את נסיבות התאונה, ומשכך אני דוחה את התביעה, ומחייבת את התובע לשלם לנתבעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 8,000 ₪.
