פציעה בגב בעת ירידה במדרגות מכלית תא הנהג

הרכב שהיה על הגרר התרסק על תא הנהג מאחור והתובע, שהיה כבר בתוך מכוניתו והתכונן לנסיעה, ניחבל בראש, בעורף, בצואר, בצלעות ובכתף וביד שמאל.

כלל נכותו הוערכה בשיעור 15% אולם בעברו תלונות דומות בנוגע לכאבי הגב ועל כן, רק 11.5% קשורים בתאונה.

בהיעדר מידע על נכויי המס הספציפיים של התובע (המותאמים לנתונים אישיים שונים) נזדקק למדרגות המס הקבועות בדין.

בשנת 2011 (שבמהלכה ניפצע התובע) צנחו הכנסותיו לסך חודשי ממוצע של 1,638₪, דהיינו תועדה ירידה בהכנסה השנתית של 100,000₪.

...

התוצאה היא שאין לייחס לתובע הפרה של חובת הקטנת הנזק.

אז, התוצאה היא שמימוש זכויות הניזוק במל"ל מעניק לו את מלוא זכויותיו בעוד שהנתבעת נושאת בפחות מזה.

סיכום התביעה מתקבלת.

מן הכלל אל הפרט - נסיבות התאונה גרסת התובעת: התובעת טוענת כי מונית השרות חנתה במרחק מהמדרכה, וכי בעת שירדה מהמונית מעדה רגלה בתוך בור בכביש, וכאמור בתצהירה "בתחנת האוטובוס של גני אביב (חללי אגוז פינת ארבע עונות) ביקשתי מהנהג שיעצור, התחלתי לרדת מהמונית ואיך שהנחתי רגל אחת עיקמתי אותה, הכביש גם היה משובש, וצעקתי מכאב" (סעיף 2).

גרסה דומה (אם כי מפורטת פחות) נרשמה בחדר המיון: "ניחבלה ברגל ימין בדרך מהעבודה בירידה ממכונית"; בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מ-17/2/10: "בדרך מבית הספר לבית המבוטחת בזמן שירדה מהמונית ההסעה נפלה לבו[ר]"; ובתביעתה למל"ל לקביעת דרגת נכות מעבודה, מ- 29/2/10: "בחזרתי הביתה מהעבודה ירדתי ממונית השרות בגני אביב ברחוב צמרות תוך כדי ירידה מהמונית רגלי נתקעה בבור שהיה בכביש וכתוצאה מכך רגלי התעקמה וגרמה לי למעוד". ניתן לראות כי מדובר בגירסה עקבית, וכי לכל אורך הדרך קשרה התובעת בין הנפילה לבין הירידה ממונית השרות ואף מציינת כי הנפילה אירעה תוך כדי הירידה מהמונית.

גב' שרפי (שהעידה בבית המשפט) מסרה לחוקר כי "[התובעת] ירדה ראשונה ואנחנו אחריה, ואז היא נפלה, כי היה שם איזה בור שנהג מונית הוא לא עצר בתחנה, איפה שאמור להיות, הוא עצר כזה על הכביש, ואיפה שהוא עצר, בדיוק היה מן בור כזה, זה של הכביש... והיא ירדה.. היא לא ראתה את הבור... ירדה מהמונית ואז, הכביש כזה היה שבור, היה שם איזה משהו ש... ואז היא נפלה... כן היא ירדה מהמונית, ובדיוק איך שירדה מהמונית היא, היא כזה עשתה ממש צעד קטן...". גב' גואטה (שלא זומנה לעדות) מסרה גרסה דומה, אך הדגישה כי לא ראתה את הנפילה עצמה משום שהיתה בתוך המונית.

היא זכרה שהתובעת נפלה לאחר ש"ירדה מהמדרגה האחרונה והרגל שלה נתקעה בבור" [עמ' 23, 16], אך לא ידעה להגיד כיצד בדיוק נפלה.

...

סוף דבר נמצא כי התאונה ארעה במהלך הירידה של התובעת ממונית השירות, ולפיכך מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק.

התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 98,059 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד כדין והאגרה ששולמה.

בית המשפט המחוזי ב ירושלים תא 4054/02 ענבל ניר פכטר יהודה פסק דין

על פי כתב התביעה, ביום 26.7.00, בשעה 13:20 נפגעה התובעת בתאונת דרכים, עת הייתה רכובה על אופנוע ברחוב ז'בוטינסקי בראשון לציון, בו נהג הנתבע 1, אשר התנגש עם רכב אחר.

ברם, מאז התאונה, היא סובלת מכאבים חזקים ברגל ימין, כאבי ראש חזקים, ירידה בשמיעה, טינטון מתמשך באוזן ימין, סחרחורות ומחוסר שיווי משקל, כן סובלת התובעת מהעדר תחושה ברגל ימין מהברך ומטה, דבר שמחייב אותה לשמור בצורה מרבית על רגלה מחשש לחבלה או פציעה לא מורגשת ברגל.

האם סייעה לתובעת ברחצה, הלבשה וביתר הפעולות היומיומיות, כולל הסעה ממקום למקום, בירידה ועליה במדריגות, הן בשל חוסר שיווי המשקל שלה והן מחוסר הביטחון שלה ופחד מנפילה.

ד"ר שטרנברג, המומחה בתחום כירורגיה פלסטית, תיאר בחוות דעתו את מצבה של התובעת בעת בדיקתו: "-סימני צלקת באורך של כ-10 סנטימטר וברוחב של כ-3 סנטימטר הממוקמת בגב אמת יד ימין, המציגה אלמנטים היפרפיגמנטריים קלים.

...

אני סבור כי אין מקום לקבל את טענותיו המוגזמות של ב"כ התובעות בעניין גובה הפיצוי הנדרש.

טענת בא כוח הנתבעים מקובלת עלי-לא הוכח כל קשר סיבתי בין הפסקת לימודי הפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה ובין לימודי התובעת במכללת ג'ון ברייס.

מקובלת עלי בעניין זה טענתו של בא כוח הנתבעים, אני סבור כי הקשיים המדוברים, שאינני מקל בהם ראש, אינם כאלו שניתן לראות בהם ראש נזק נפרד ובר פיצוי במסגרת תביעה על בסיס חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

בית משפט השלום ירושלים תא 10269/06 אברהם דואב "שירביט" - חברה לבטוח בע"מ פסק דין

התובע יליד 1952, נהג מונית ובעל חנות מכולת.

גירסה לפיה רגלו הימנית נתפסה בכסא: "ביום שישי 28.4.06 למיטב זכרוני, הגעתי למוסך על מנת לסגור חשבון שהייתי חייב לבעל המוסך בתיקון מרכב אחר ששייך לי. נעלתי את האוטו, למיטב זכרוני שילבתי מהלך ונסעתי חצי מטר. אני לא בטוח בכך אבל הייתי עדיין בשטח המוסך. מייד נזכרתי שלא קיבלתי חשבונית, הרמתי את ההנדברקס, שמתי רגל שמאל בחוץ ואז רגל ימין נתפסה לי בכיסא, וביציאה שלי כל הגוף שלי נפל החוצה כך שכף הרגל שלי נכנסה מתחת לאוטו. כף הרגל נפלה כך שהיא נכנסה 20 ס"מ מתחת לאוטו וכאילו היא הייתה במצב שהיא מרימה את המדרגה וכך התרסק לי הקרסול. צרחתי מכאבים ולא הרגשתי את הרגל. בעל המוסך יצחק הפחח שעשה דרכו שמע את הצעקה" (ההדגשה שלי ג.א.) (ע"מ 5 שורות 5-11 לפרוטוקול בית המשפט).

העד מר חברון עסיס, אחיינו של התובע מספר כך: "אני ראיתי את התובע כשהוא שוכב מחוץ לרכב. הוא היה צמוד לרכב מצד שמאל, הרגל הימנית למיטב זכרוני הייתה בתוך ברכב וכל הגוף ברצפה מחוץ לרכב, הוא שכב על הגב. רגל שמאל הייתה בחוץ מתחת לרכב כשהוא שוכב מחוץ לרכב והרגל במחיצתה מתחת לרכב. רצתי אליו לנסות לסייע לו". (ע"מ 7 שורות 2-5 לפרוטוקול בית המשפט).

אני מסיק מכך שלתובע הייתה בעיה בקרסול שמאל לפני הארוע הנטען, וייתכן שהחבלה בקרסול לא נגרמה כתוצאה מן הירידה מהרכב.

כמו כן המומחה רושם בסיכום כך: לאור האמור לעיל, לא ברור כלל שהנפילה היתה בעת ירידה מהרכב ואולם גם אם היתה כך לא מדובר בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפלת"ד. סעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע כך: "תאונת דרכים-מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה" שימוש ברכב מנועי מוגדר כך: "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו...

...

סיפור נפילתו של התובע אינו ברור לי למרות הסבריו: מספר רב של גירסאות המתאר את היתפסות הרגל בשל גורמים שונים וכן תאור הנפילה לפיה הרגל שנתפסה ברכב לא נפגעה ואלו הפגיעה והנזק ארעו לרגל העומדת נראה לי תמוה.

בת.א 13808/05 (שלום חיפה) דיב אדלה נ' דיב שפיק ואח', פורסם במאגר נבו היו נסיבות דומות של יציאה מכלי רכב שאחריו הייתה פגיעה בברך ושם קבע בית במשפט כך: "סבורני כי גם אם אקבל את גירסתה של התובעת כלשונה וכאמור בתצהיר בעלה, נסיבות התאונה אינן מהוות תאונת דרכים במובן חוק הפיצויים. סבורני כי הנזק שנגרם לתובעת אף לפי גרסתה בעת ירידתה מן המונית הוא נזק שנגרם שלא במסגרת הסיכון ששימוש הלוואי של הירידה מהרכב יצר, אלא הרכב שימש כזירה לאירוע נקיעת הברך בלבד כפי שמתואר בתצהיר בעלה של התובעת ובתחשיב הנזק ללא קשר לסיכון שהירידה מהמונית יצרה. לפיכך סבורני כי במקרה זה הרכב שימש אך כזירה לאירוע ובלא שהיה כל קשר לסיכון התעבורתי של הרכב ו/או לסיכון שהירידה מהרכב יצרה. על כן ומשהרכב שימש רק זירה לאירוע, הרי שאין המדובר בתאונת דרכים על פי חוק הפיצויים". לאור כל האמור, ומאחר והתובע לא הצליח להוכיח שהפגיעה בקרסולו ארעה בעת הירידה מהרכב בנסיבות שתוארו על ידי התובע, ובשל כך שאף אם היה כך הרכב הווה זירה בלבד, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ + מע"מ. המזכירות תשלח את פסה"ד לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

בית משפט השלום חיפה תא 4090-04-09 ציון רפאילוב תעשיות רדימיקס ישראל בע''מ פסק דין

התובע הינו נהג מיכלית אשר עובד בחברת תעבורה תפזורת בע"מ. התביעה הוגשה כנגד צדדי ג' – חברות אליהן נשלח על ידי מעבידתו לצורך פריקת מלט.

באשר לתאונה השניה, נטען כי זו התרחשה במפעל הנתבעת 2, כאשר התובע ירד במדרגות בסיום פריקת המשאית, וכתוצאה מלכלוך-שמן, מים שכיסו אחת מהמדרגות התחתונות, החליק על המדרגות ונפגע.

מבחינת האישורים הרפואיים שהוצגו עולה כי במועדים 29/1/08 ועד 7/2/08 ניתן לו אי כושר בן 7 ימים בגין "VIRUS INFECTION ". החל מיום 28/3/08 ועד ליום 30/6/08 (3 חודשים) ניתנו לו תעודות אי כושר בגין הפגיעה בגב.

...

ב"כ הנתבעת 1 טוען כי יש לדחות את התביעה נוכח העובדה כי עדות התובע באשר לנסיבות ארוע התאונה הינה עדות יחידה של בעל דין, ללא שניתן למצוא לה סיוע.

הכרעה: לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, שמעתי את עדות התובע באשר לנסיבות התאונה, עיינתי בכל המסמכים שהוצגו בפני ובכלל זה תלושי שכר, חומר רפואי וכו', הנני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 12,500 ₪ נטו, ואת הנתבעת 2 לשלם לתובע סך של 57,000 ש"ח נטו.

לתובע שולמו תגמולי מל"ל לתקופה מיום 11/11/07 ועד 30/4/08 (בגין הנכויות הזמניות) בסך 35,423 ₪, ובשיערוך להיום 38,085 ש"ח. סוף דבר – בשיקלול האמור לעיל, ובצרוף עניינים נוספים שלא פורטו עקב מהות ההליך, ותוך מתן משקל לא מבוטל לשאלת החבות והאשם התורם בפרט בתאונה השניה, הנני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 12,500 ₪ בצרוף שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ש"ח, ואת הנתבעת 2 לשלם לתובע סך של 57,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 9,000 ש"ח. כן תשיב הנתבעת 2 לתובע מחצית מהסכום ששילם למומחה מטעמו ולמומחה מטעם בית המשפט בגין הכנת חוות הדעת.