פצוי בגין מעילת עובדי הבנק

התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבע (להלן הבנק) להשבת כספים שנגנבו מחשבון הבנק על ידי פקיד הבנק שעבד בסניף בו נוהל חשבונה של התובעת, וכן לפצוי בגין נזקיה לרבות עוגמת הנפש שנגרמה לה. לכתב התביעה צרפה התובעת את דו"ח הבקורת שערך הבנק על מנת להיתחקות אחר המעילה (נספח ג' לכתב התביעה) וכן את המכתב שכתב ושיגר המבקר הפנימי של הבנק לבנק ישראל (נספח ד' לכתב התביעה).

...

ביום 18.5.20 הגיש הבנק בקשה נוספת לסילוק דו"ח הביקורת מתיק בית המשפט בציינו כי התובעת לא הגישה עד היום תגובה לבקשה על אף ארכות שניתנו לה. בו ביום ניתנה החלטתי לפיה התובעת תגיב לבקשה בתוך 10 ימים.

לאור האמור לעיל, אני מורה על הוצאת דו"ח הביקורת (נספח ג' לכתב התביעה) ומכתב הבנק (נספח ד' לכתב התביעה) מתיק בית המשפט.

לפיכך, הבקשה, כפי שהתבקשה, נדחית.

ככל שביה"ד לא יעתר לבקשת העובד והבנק, הרי שבהתאם לסע' 7.3 להסכם הפשרה, תדרש קג"מ לפצות את הבנק בגין הנזקים שנגרמו לו ע"י התובע, מתוך כספי הפקדות הבנק (תגמולים ופיצויים) ומובן כי אין משמעות הדבר שהכספים יוותרו בכל מקרה בקג"מ. לטענת הקרן, התובע פוטר מעבודתו ללא זכאות לפצויי פיטורים (בנסיבות של מעילה בכספי הבנק).

  סעיף 3 לנספח ו' לתקנון קובע כי: "(א) על אף האמור בסעיף 1 לנספח זה, מבוטח שפוטר מעבודתו אצל המעביד בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים יהיה זכאי לקבל מהקרן את חלקו בלבד בדמי הגמולים." סעיף 4 לנספח ו' לתקנון קובע כי: "(א) הסתיימה עבודתו של מבוטח עקב מעילה או בנסיבות אשר בהן עובד מפוטר אינו זכאי לפצויי פיטורים- לא יוחזרו למעביד דמי הגמולים ששולמו בגין המבוטח לקרן". אמנם, ההלכה היא שקרן הפנסיה מחויבת לפעול בהתאם לכללים הקבועים בתקנון ואין לה סמכות להעניק זכויות לעמיתיה ללא הוראה מפורשת בתקנון.

...

טענת קג"מ כי שלילת פיצויי הפיטורים נסמכת על הודעת הבנק משנת 2005, דינה להידחות.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

אני מורה לקג"מ להעביר לזכות התובע את מלוא הכספים הצבורים על שמו בקרן, בהתאם להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, כל זאת בצירוף הרווחים שהצטברו שם. בנסיבות דנן, לא מצאתי מקום להשית על הקרן את הוצאות ההליך הנוכחי, שכן לא הוכח כי התנגדות הקרן לשחרור הכספים נעשתה בחוסר תום לב, גם אם בסופו של הליך זה דעתה המשפטית לא אומצה.

לפיכך, לגישתה של התובעת, הנתבעים 1 ו-2 חייבים, ביחד ולחוד, להשיב לה את הכספים, ולפצותה בגין הנזקים הישירים והעקיפים, שנגרמו לה בעקבות המעילה.

בעניינינו, טענה התובעת, בכתב התביעה, כי על הבנק לפצותה בגין נזקיה "מכח דיני החוזים ו/או דיני הנזיקין ו/או דיני עשיית עושר ולא במשפט ו/או דיני הנאמנות ו/או דיני השומרים ו/או כל דין אחר". במסגרת סיכומיה (סעיפים 160-117), היתמקדה התובעת בעילה הנזיקית, וטענה, בהרחבה, כי חבות הבנק כלפיה קמה מכוח עוולת הרשלנות.

...

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, התביעה נגד הנתבעים 1 ו-3 מתקבלת ביחס להשבת כספי המעילה מחשבון התובעת בנתבעת 3.

הנני מחייב את הנתבעים 1 ו-3, ביחד ולחוד, לפצות את התובעת, כדלקמן: את הנתבע 1 במלוא סכום הפיצוי.

כמו כן, הנני מחייב את הנתבע 1 בהוצאות התובעת (כולל שכ"ט עו"ד) בסכום של 75,000 ₪; ואת הנתבעת 3 בהוצאות התובעת (כולל שכ"ט עו"ד) בסכום של 50,000 ₪.

כן נטען, כי משעה שדפי החשבון נשלחו לתובע כדבר שבשיגרה הרי הוא מושתק מלטעון לקיומה של גניבה, מעילה באימון או התרשלות מצד הנתבע, זאת בהסתמכו על ההלכה שנקבעה בע"א 550/66 שטאובר נ' בנק המזרחי, וגם ע"א 618/75 עיזבון המנוחה פנינה נ' בל"ל , וגם ע"א 2040/96 יורשי המנוח אליאס נ' בנק דיסקונט בע"מ [פורסם במאגרים].

נוסף לחובה החוזית-נזיקית הרי מחובת הבנק לפצות את לקוחו בגין מעילה בכספיו של הלקוח ע"י מי מפקידי הבנק משום שהפקיד מוחזק כשלוחו של הבנק.

...

במקרה זה אני סבור שאין ליחס לתובע אשם תורם כלשהו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מחליט לקבל את התביעה.

הנתבע ישלם לתובע גם הוצאות משפט בסך 15,000 ₪ (סכום הכולל אגרת ביהמ"ש ותשלום למומחים), וגם שכ"ט עו"ד בסך 60,000 ₪ והמע"מ. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום.

סעיף 37 לחוקת העבודה קובע כדלהלן: "37. הבנק ישלם פיצויים לעובדים המפוטרים משרות הבנק במיכסה של משכורת חודש אחד לכל שנה של שירות פעיל בבנק (ובאופן יחסי בעד חודשים שלמים) על יסוד המשכורת הכוללת האחרונה של העובד, מלבד בנסיבות דלהלן שבהן לא ישולמו פיצויים ולא יהא צורך במתן הודעת פיטורים מטעם הבנק:

כשעובד מפוטר:- עקב מעילה בכספים (בין אם הוגשה נגדו תביעה בפני בית משפט או לא); עקב ביצוע עבירה על החוק (דהיינו, אחרת מאשר הפרה) שהוכחה בבית משפט, בין אם עבירה זו קשורה בעבודתו בבנק ובין אם לאו; עקב הפרה חמורה של התקנות הכלליות לעובדים; עקב הזנחה בזדון ו/או שימוש לרעה בתפקיד העובד ו/או ניצול לרעה של מעמד העובד בבנק ו/או אי היתחשבות ו/או סרוב למלא אחר הוראות סבירות של הממונים עליו בבנק, כאשר הדבר מוכח על ידי העובדות.

...

לאור כל האמור לעיל התוצאה היא כי הנתבע כשל מלהצביע על פגם ממשי בניהול הליך השימוע על ידי הבנק.

סיכומו של דבר: כפי שהובא לעיל, חוקת העבודה החלה בבנק קובעת נסיבות בהן הבנק לא יהיה חייב בתשלום פיצויי פיטורים.

סוף דבר לאור כל המקובץ, דין התביעה להתקבל.