פער נכות משמעותי בין המומחים הרפואיים

לטענת הנתבעת, אף מבלי להתייחס לפער המשמעותי בקביעת הנכות הרפואית בין המומחה למל"ל, המובא בפסיקה כאחד המקרים בהם מוצדק לבצע בדיקה חוזרת, מכלול הדברים צריך להוביל למסקנה כי: "לא ניתן יהא לסמוך על חוות דעתו של ד"ר טיטיון" בעת מתן פסק הדין.

...

גם לבקשת הנתבעת לבדיקה חוזרת של התובע לא מצאתי להיעתר.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

מעיון בתיק עולה כי חרף החלטתי מיום 7.4.21, התובע טרם הודיע, אם עומד על חקירת האקטואר מטעם הנתבעת, ומשכך יש להניח כי זנח בקשתו.

הנזק הנכות הרפואית לנוכח פער משמעותי בין מומחי הצדדים, מינה בית המשפט מומחה אובייקטיבי מטעמו להערכת הנכות הרפואית שנגרמה לתובע כתוצאה מהארוע.

...

ב"כ הנתבע טען כי לנוכח גרסאותיו הפתלתלות של התובע, אשר תחילה טען כי נפל מהסולם ולאחר מכן טען כי נפל מהפרגולה – יש לדחות את גרסתו לגבי אופן קרות האירוע ומכאן שיש לדחות את התביעה כולה.

הכרעה בעניין נסיבות התאונה אני קובע אפוא עובדתית, כי התובע נפל כאשר סיים את העליה בסולם, וניסה להציב רגל על גג הפרגולה, ואז קרשי העץ שעליהם היתה מורכבת הפרגולה קרסו וגרמו לנפילתו של התובע.

אני קובע אפוא כי לתובע נגרמה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10%.

בנסיבות אלה, אני קובע כי חרף הנכות הרפואית בשיעור של 10%, הרי שהפגיעה בפוטנציאל השתכרותו של התובע החל מינואר 2018 ועד למועד יציאתו לגמלאות תעמוד על 5% בלבד מפוטנציאל השתכרותו.

סיכומו של דבר סך הנזק עומד על 154,000 ₪.

ביום 1.2.15 השיב המומחה לשאלות ההבהרה כדלקמן: "א. מר כהן ציין כי ניחבל בראשו ואפו ב 22.4.12, שסבל מדימום מהאף באותו הלילה. לאחר החבלה תלונותיו בהמשך היו כאבי ראש וקושי בריכוז ( בלבול שמות ). ב 29.4.12 פנה לד"ר קובלנץ וסיפר אודות המקרה. בנסיבות אלו שהנזק לא מהוה נכות משמעותית פער הזמנים בין מועד החבלה וההפניה לעזרה אינו בלתי סביר. הנטייה ללכת להבדק בנסיבות שכאלה תלויה במידה רבה באופיו של הנפגע. לא מן הנמנע שציפה להיתאושש במהרה ללא צורך בייעוץ/ טפול רפואי כלשהוא. לכן אינני יכול לקבוע על סמך העובדות ואופי התלונות כי פער הזמנים אינו סביר.

...

הנתבע מנגד טוען כי נוכח העובדה שהמומחה מאשר כי במסמכים הרפואיים אין כל זכר לנזק כלשהו שנגרם לתובע, כביכול, באירוע הנטען ולאור העובדה כי לא היה דימום, לא נמצאה חבלה ולא אובחן כל ממצא אובייקטיבי בבדיקות, הרי שמסקנת המומחה בחוות דעתו הראשונה כי קיים קשר סיבתי בין אירוע התאונה לבין הפגימה הרפואית הינה לאקונית ומבוססת על השערות והנחות גרידא, ולפיכך יש לדחות את התביעה.

משלא מצאנו כל נימוק או טעם המצדיק הימנעות מאימוץ חוות הדעת, הרי שדין התביעה להתקבל.

סיכום התביעה מתקבלת.

הנזק הנכות הרפואית לנוכח פער משמעותי בין מומחי הצדדים, מינה בית המשפט מומחה אובייקטיבי מטעמו בתחום האורתופדי, הוא פרופ' שי שבת.

...

ההכרעה בסופו של דבר, לאחר שבחנתי את מכלול הראיות, מצאתי כי לפחות לפי מאזן ההסתברויות, סביר יותר שהתובע עבד באתר בעת שנפל מהפיגום, מאשר שהיה רק מבקר, וזאת חרף הזהירות שיש לנקוט בעדותו כבעל דין, קל וחומר לנוכח הודעתו בחקירת המשטרה.

לנוכח כל האמור לעיל, ולנוכח מכלול הנסיבות וההלכה הפסוקה שפורטה לעיל, שכר הבסיס של התובע ייקבע אפוא לשכר של 3,000 ₪ לחודש בלבד, ומועד פרישתו לגיל 60.

סיכומו של דבר בס"ה עומד גובה הנזק על 333,000 ₪, ומסכום זה יש לנכות 5% בגין אשמו התורם של התובע.

עם זאת, הנתבעות העלו בפני ערכאת העירעור טענה נוספת, אותה לא העלו בפני בית משפט זה. הטענה היא, כי קיים פער משמעותי בין הנכויות שנקבעו לנפגעת בענף נפגעי עבודה ובין אלו שנקבעו בענף נכות כללית ופער זה, לכשעצמו, מצדיק מינוי מומחים רפואיים מטעם בית משפט במסגרת תובענה זו. בית המשפט המחוזי קבע, כי אין בהחלטה נשוא העירעור היתייחסות לטענה זו והיא הוחזרה לדיון בפני.

...

הנתבעות הגישו בקשת רשות ערעור על החלטתי זו. בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 9.1.13 נדחתה בקשת רשות הערעור בכל הנוגע לטענת הנתבעות, כי נמצא פגם חמור בעבודת התובע, על בסיס תרמית וחשדות לפלילים, אשר מצדיק מינוי מומחים רפואיים.

עוד יש לתת את הדעת לכך, שבסופו של דבר, בענף נפגעי עבודה, הסיבה לאי קביעת נכות צמיתה הייתה חוסר שיתוף פעולה והיעדר יכולת לעמוד על מצבה האמיתי של הנפגעת.

עצם העובדה כי קיימת מחלוקת מקצועית בין מומחים רפואיים לעניין נכותה של הנפגעת אינה מצדיקה מסקנה כזו.

לאור כלל האמור, הבקשה נדחית.