פער בדיווח הכנסות בין מע"מ למס הכנסה

הכרעת הדרגה הראשונה השופט המלומד בדרגה הראשונה, סגן הנשיא א' וינוגרד (כתוארו אז), סוקר את ששת הנימוקים המבססים את החלטת מנהל מע"מ לערוך למשיב שומה לפי מיטב השפיטה (נימוקים שבעיקרם עומדים בעינם גם לפנינו): אחוז הרווח אינו סביר בהשוואה לאחוז הרווח שדווח על-ידי הנישום בשנים הקודמות; ב. אחוז הרווח אינו סביר בהשוואה לפרופילים המקצועיים הקובעים 54% רווח מהעלות במוצרי הלבשה ו-25% רווח מהעלות במוצרי תנוקות וילדים (רווח זה אינו כולל מרכיב אינפלציוני); ג. הנישום דיווח למס הכנסה על מחזור שונה מזה שדיווח למע"מ;.

התשובה לטענה זו טמונה בעדותו של המשיב עצמו, אשר אמר, כי "עוברים חודש חודשיים בין הקניה והמכירה". עיון בטבלה נ/6, המצורפת לסיכומי המערער ואשר נסמכת על השוואת נתונים שנשאבו מעסקו של המערער באשר למחירי קנייה ומכירה של מוצרים מסוימים, מלמד על פער זמנים בין קנייה למכירה משבועיים ועד חודש וחצי ועל אחוזי רווח הנעים בין 13% ל-40% (כאשר המשיב הצהיר רק על 5% רווח).

...

בא-כוח המשיב גם הוא מתייחס לאותה קביעה של הדרגה הראשונה, אך קורא בהמשמעות שונה בתכלית לאמור: "בית המשפט קמא לא קבע בשום מקום בפסק דינו כי נימוקי השומה שהציג לו המערער (מנהל מע"מ) נכונים הם. נהפוך הוא: בבחנו את נימוקי מע"מ לעריכת שומה לפי מיטב השפיטה בחינה ראשונית קובע השופט המלומד כי: 'אם הם נכונים, יש בהם כדי להצביע על כך שהדו"ח של המערער אינו נכון או אינו מלא. יש איפוא לבחון אם הצליח המערער לערער את נימוקי המשיב'". הווי אומר, בחינת הנושא בהנחה רעיונית ראשונית שהדברים נכונים-הנחה גרידא אך לא קביעה עובדתית; אולם בהמשך מסתבר, כי הנחה זו לא התגבשה לכלל עובדה מוכחת, ומשזו המסקנה, הרי נטל השיכנוע היה ונשאר, כסברת השופט המלומד, על שכמו של המערער כאן, דהיינו מנהל מע"מ. בנטל זה לא עמד, לטענת בא-כוח המשיב.

אשר-על-כן דין הערעור להידחות.

הנשיא מ' שמגר: מבקש אני לחלוק על מסקנתו הסופית של חברי הנכבד, השופט ד' לוין, בכל הנוגע ליישומם של העקרונות הנ"ל למקרה שלפנינו: שוכנעתי, כי המערער הוכיח קיום התנאים האמורים בסעיף 77(א) לחוק לשם עריכת שומה לפי מיטב השפיטה.

דרך הצגתם של אותם חשבונות ומסמכים על-ידי המערער מקובלת עלי יותר מן השימוש שעושה בם המשיב.

מבדיקה שערך מס הכנסה בטרם נבדקו דוחות המס לשנים 2021 עד 2023 עולה כי לחייב הקפי מחזורים מדווחים במע"מ במיליוני שקלים בשנים אלו.

אשר לטענה בדבר יצירת חוב חדש בהליך, באי תשלום חיובי המס, טוען החייב כי לא יצר חוב חדש והוא אף זכאי להחזר מס. ביחס לטענות רשות המסים לגבי דיווחים שגויים, טוען החייב כי טענות אלו מטעות שכן בין הקף המחזור לבין הכנסה קיים פעם מובנה נוכח העובדה שהמחזור המדווח הנו לפני הוצאות וקיזוזים, נכויים ופטורים.

המנהל המיוחד עמד בתגובתו על הפערים בין דיווחי החייב ובין הנתונים שהתקבלו מרשות מסים ביחס להכנסותיו בשנים 2020, 2021 ו-2022.

...

מסקנה זו ממחישה את העדר התועלת בהליך, שאף אם היה נמצא שניתן להורות על הכרזת החייב, ואף אם היה נמצא שניתן לקבוע תנאים להפטר (ולא כך, כאמור) הרי שבכל מקרה, ההפטר לא היה חל על מרכיב משמעותי מתוך תביעות החוב, ובכל מקרה החייב היה נותר עם חובות בסך של כ- 2,800,000 ₪.

צירוף מכלול הנסיבות מביא למסקנה כי יש לדחות בקשת החייב להכרזתו כפושט רגל ועל כן דין ההליך להתבטל.

נוכח מכלול הטעמים כמפורט לעיל והצטברותם, אני מורה על ביטול ההליכים בתיק.

לטענת הנתבעת חסר מספר רב של חשבוניות לאור פערים בסדר הרץ של מספרי החשבוניות ונראה, כי הדבר בוצע שלא במקרה.

דיווחים שביצע התובע למל"ל בין השנים 2004-2015 – לטענת התובע, הנתבעת לא פרטה מה הרלוואנטיות בדיווחים הנ"ל למחלוקת או מה זה יכול להוסיף כאשר צורפו לגילוי המסמכים הדיווחים למע"מ ולמס הכנסה.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה ולנוכח הטענות שהועלו במסגרת כתב התביעה שכנגד כלפי התובע, ראוי, כי בפני ביה"ד והתובע יהיו פרטים לגבי התאריכים של הקטלוגים ומידע האם יש ברשותה של הנתבעת דוגמאות נוספות והנתבעת תמציא פרטים כאמור עד ליום 31.10.17.

פירוט לגבי המועדים בהן נשלחו המסרונים בין התובע למנכ"ל הנתבעת ואשר צורפו לתצהיר גילוי המסמכים מטעם הנתבעת (13 עמודים) – לאחר שעיינתי בבקשה מצאתי, כי יש לקבל את הבקשה שכן קיימת רלוונטיות למועדים בהם נשלחו המסרונים.

סוף דבר: בקשות הצדדים מתקבלות בחלקן.

תמצית טענות הנתבע: לטענת הנתבע, התובע רימה את שילטונות מס הכנסה, בכך שהעלים הכנסות מבלי שהנתבע ידע על כך ולכן רשויות המס גילו פערים בין דיווחי התובע לדיווחי לקוחותיו, בגינם נפסלו ספרי התובע והוצאו שומות לפי מיטב השפיטה.

הנתבע לא צרף לטענותיו ראיות בכתב המעידות על התקשרותו עם התובע וכן לא הציג ניירות עבודה ו/או תעוד ממוחשב כלשהוא לעניין הניהול, אופן עריכת הדוחות והתקשרותו עם רשויות המס לעניין זה. אף אם גישת הנתבע נכונה ולפיה הדוחות השנתיים נערכו על-ידו באמצעות החומר שהועבר אליו על-ידי התובע בלבד, כמוסכם בין הצדדים,מבלי לערוך עיבוד וניתוח של הקבלות, די בחישוב אשר נערך על-ידי הנתבע כדי שיבחין בכך שהגדרת התובע במס הכנסה הנה שגויה; מאחר שמחזור עסקאותיו השנתי של התובע כפי שדווח על-ידי הנתבע בשנות המס 2001-2005 הנו מעל 90,000 ₪ בכל שנת מס, לכשעצמו (אשר לא נעלם מעיניו של הנתבע כי כאמור חושב על-ידו), היה בו כדי לעורר את חשדו של הנתבע, כי עסקו של התובע כעוסק פטור אינו עונה על דרישות סעיף 1 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "חוק המע"מ").

עיון בתצהירה של גב' תאיר מרדכי מעלה, כי המצהירה מסרה שהוחלט בחברה להקטין את הזמנת השירותים של התובע למינימום האפשרי בשל פניות ממס הכנסה וביניהן צוי עיקול שנשלחו למשרדי החברה ובשל פניות התובע לקבל מסמכים אודות הנהלת החשבונות.

...

לאור האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי שמו הטוב והמוניטין שלו נפגעו כפי שתואר על-ידו.

שעה שהתביעה כנגד הנתבע התקבלה וממילא נדרש התובע להוציא הוצאות לצורך הגשת התביעה וניהולה, הנני פוסקת לטובת התובע הוצאות בסכום כולל של 10,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% + מע"מ. סוף דבר; הנתבע ישלם לידי התובע סכום כולל של 130,520 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

על סכום זה ישלם הנתבע לידי התובע שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% + מע"מ כדין.