פעולות מותרות ביער על פי סעיף 13 לתמ"א 22

סעיף 9(ג) לתמ"א 22 קובע כך: "חישוב השטחים שמותר לשנות את יעודם כאמור בס"ק א' ו-ב', יערך על פי התשריט ונספח 2, ובאופן שהשטח המותר לשינוי יחושב מתוך סך כל שטחי היער באותם הסוגים הנזכרים בסעיף 9(א), או מתוך סך כל שטחי היער באותם הסוגים הנזכרים בסעיף 9(ב). חישוב כמפורט לעיל יערך בנפרד לגבי כל אחד מתחומי השטחים המוגדרים לענין זה בנספח 2." לדעת העותרים, נוסח הסעיף מלמד כי חישוב השטח צריך להעשות לכל סוג יער בנפרד והדיון בשינוי הייעוד צריך להעשות בדיון אחד.

לטעמה, אין ספק כי עמדתה המקצועית, יש בה כדי להבטיח שבכל מקרה בו יתגלו עתיקות בעלות חשיבות מדעית ולאומית בתחומי התכניות, תפעל רשות העתיקות הן מכוח סמכותה על פי דין והן מכוח ההוראות שהוטעמו בתקנון התכנית למנוע הרס או פגיעה בעתיקות ותפעל במקביל לשימורם באתרם כחלק מהמחקר הארכיאולוגי ופיתוחם לטובת הציבור הרחב.

...

דין טענת העותרים בעניין זה להידחות.

מכאן הגיעה הוועדה למסקנה, שהיעתרות למבוקש לא תיטיב עם התכנון.

סיכום סיכומו של דבר, כל טענות העותרים נדחו ודין שתי העתירות להידחות.

התוכן לשלושה שימושים אלו אינו מוגבל להקמתו של יישוב במובן הצר, והוא מתיישב עם "פעולות לרוב הצריכות לפיתוחה של המדינה בכלל". בתי המשפט הכירו בשימושים של שמורת טבע, מגורים, תעשיה, חקלאות, מרעה, כבישים ושימוש צבאי כשימושים מותרים על פי חוק רכישת מקרקעים (עניין סבית).

המערערים טוענים כי דברים אלו עולים גם מתמ"א 22 אשר קובעת, בסעיף 15 לתקנון התכנית, כי אין בהוראותיה כדי לפגוע בפקודת היערות, ומכאן שתכלית של ייעור אינה יכולה לפגוע בזכות הקניין.

בין טענות המערערים היתה הטענה כי לא כן, וכי על פי פקודת היערות, 1926 אין ייעור יכול להחשב צורך כזה.

...

סבורני כי בכך שגה בית המשפט המחוזי, ובנסיבות העניין, משאין לפנינו טענות או ראיות כלשהן המתייחסות לשאלת הנפקדות או לתביעות הסותרות שבין המערערים לבין עצמם, איני רואה מנוס מהחזרת הדיון בשאלות אלה לבית המשפט המחוזי.

סיכום נוכח כל האמור לעיל, אציע לחבריי לדחות את הערעור ככל שהוא נוגע לשאלת תוקפה של ההפקעה ולהחזיר את הדיון בתביעות הבעלות הסותרות לבית המשפט המחוזי.

אציין בסיפה, כי התלבטתי באשר להחזרת הדיון לבית משפט המחוזי לעניין הנפקדות והתביעות הסותרות, אך בסופו של יום החלטתי להצטרף אף בכך לחברי.

א., הקובעת וזו לשונה: [][] [ פעולות מותרות ביער א. ביער יותרו הפעולות הדרושות לקיומו, לפיתוחו, לשיקומו, לשמירתו ולשימושו כאיזור נופש ותיירות בחיק הטבע, ובכלל זה נטיעת עצים, טיפוחם וכריתתם, דרכי יער, נופש וחניונים, מחנות נוער, מיתקני ספורט, נופש ומשחקים, וכמו כן שימוש חקלאי ורעיה המותרים ע"פ כל דין, הכל בהתאם להוראות תכנית זו. הקשר בין הוראת סעיף 5.

יתר-על-כן: תמא 22, על-פי עצם טיבה ומטרותיה - להבדילה מתוכנית "קול אמריקה" שנדונה בפרשת מועצה אזורית ערבה תיכונה - לא יכולה היתה להיות תוכנית מפורטת, שהרי לא היה מעלה מי בדעתו לקבוע מדיניות כה-מורכבת כמדיניות הייעור - על סוגי היערות השונים המנויים בתמא 22, על ההבחנות בין איזורי הארץ השונים וכו' וכו' - בתוכנית מיתאר ארצית; שלו תמא 22 היתה תוכנית מפורטת, לא עוד היתה תוכנית מיתאר ארצית, הדברים מסתברים מאליהם ואין צורך להאריך.

הודעת המדינה מסתיימת בסעיף 3 בה האומר כך: משרד הפנים סבור כי לוח הזמנים אשר הוצג בהודעת קק"ל מהיום להגשת התכניות למוסדות התיכנון (3 שנים) וכן לבצוע הפעילות היערנית על פי תכניות מפורטות שאושרו בלבד תוך שמירת הזכות לבקש הקלה מהוראות התמ"א בהליכים המקובלים (5 שנים), הנו פרק זמן סביר בנסיבות העניין, וכי אין מניעה כי קק"ל תבצע פעילות יערנית, שלא על פי תכנית מפורטת, קודם למועד זה (לעניין זה נבקש להוסיף ולהפנות לניתוח שערכנו בכתב התשובה באשר להעדר הצורך בהיתר בנייה לשם ביצוע נטיעות).

טענתם היא, כי אין בה בתמא 22 "כל איסור על ביצוע עבודות ושימושים אשר אינם טעונים היתר בניה ללא שקדמה לביצועם תוכנית מפורטת" (סעיף 13 לתצהיר התשובה מטעם המדינה).

א. לתצהירה): עמדת הקרן הקיימת לישראל היא שנטיעת עצים כשלעצמה איננה מצריכה "היתר בניה", ופעולות הייעור שמבצעת הקרן הקיימת תואמות את התוכניות החלות בשטחים אלה, שכן שטחים אלה ככלל מיועדים על פי תוכניות תקפות לאיזורי יער או לשטחים חקלאיים ולא יכול להיות ספק שנטיעת עצים תואמת ייעוד שטח כשטח מיועד ליער או כשטח חקלאי.

...

וזו היא מסקנתנו: סעיף 5.

פסיקה זו קשה, כמובן, ועל-כן החלטנו כי ראוי שנקצוב תקופת מעבר ראויה לתחילתו של פסק הדין.

להליכה בדרך דומה, ראו והשוו: בג"ץ 551/96 שקם בע"מ נ' מנהל המכס ומע"מ, פ"ד נד(1) 112, 120, והאסמכתאות בו. שאלנו את עצמנו מה יהא אורכה של אותה תקופת-מעבר שנקצוב, ולאחר שיקול החלטנו כי הכרעתנו בדין תחילתה תהא שישה חודשים מיום שימועו של פסק-הדין.

עוד צוין בתצהיר, בין היתר, כי :"לעבודה המפורטת לא ניתן היתר בניה, וזאת על פי בדיקה שביצעתי בועדה המקומית לתיכנון ובניה ירושלים. ביום 11.11.22 טרם חלפו 6 חודשים מיום שהסתיימה העבודה האסורה בהסתמך על תצ"א מיום 29.7.22". ביום 28.11.21 היתקיימה היתייעצות עם סגנית היועמ"ש של המשיבה (ראה נספח 5 לתגובת המשיבה) וביום 24.11.21- עם מתכנן המחוז (נספח 6 לתגובה).

במסגרת "מידע תיכנוני" שהנפיקה המפקחת והציגה לגורמים המייעצים ונותן הצוו (נספח 9), צוין כי " עפ"י המידע במערכות המשרד בנ"צ 222431/629824 , השטח נמצא בייעוד שצ"פ לפי תכנית עמ/9". כן צוין כי: "עפ"י תכנית המתאר החדשה לירושלים (2000) השטח נמצא בייעוד "שטח פתוח +אזור מגורים". עוד הוסף כי- " עפ"י תכנית המתאר המחוזית תמ"מ 30/1 השטח ממוקם בייעוד של "יער נטע אדם קיים". "השימושים המותרים בשטח זה ייקבעו בתכנית". עקרי טענות המבקש בבקשתו, טען המבקש כי נפלו פגמים שונים בהוצאת הצוו.

בבקשה עצמה נטען כי "המפקח עשה מס' בניינים כבניין אחד וזאת על מנת לתת לגיטימציה לצוו ההריסה". עוד נטען כי נפל שהוי במתן הצוו שכן הגדר קיימת "כקיר תמך של הרחוב מזה מספר שנים, יודגש כי בהתאם לעמדת המבקש, הגדר הנ"ל ניבנתה בכלל ע"י הערייה". עוד נטען כי תאור הכשרת הקרקע אינה מהוה עבירת בנייה כלל שכן "המבקש ניקה את השטח וערך מספר מיזערי של פעולות להסדרת השמוש". עוד נטען כי "השמוש בשטח הנ"ל אינו אסור והסככה כשלעצמה ספק אם מדובר בבנייה אסורה" .

המבקש טען כי לא צוינו תכנית תכנית 5222א ו-תמ"א 22, החלות לטענתו גם במקום.

בגדר למעלה מן הצורך אציין כי תכנית תמ"א-22 אליה הפנה המבקש (הוראות התכנית הוגשו וסומנו כמוצג 4), היא תכנית מתאר ארצית לייעור, שמטרתה העיקרית היא הגדרת וקביעת שטחי יער.

...

לאחר ששמעתי את עדות המבקש ועדות המפקחת ועיינתי בתצאו"ת ובתמונות שהונחו לפניי, מצאתי את עדות המפקחת מהימנה ותואמת את מצב הדברים כפי שמשתקף ממסמכים אלו.

גם דינה של טענה זו להידחות.

התוצאה היא אם כן- כי הבקשה נדחית.

בפועל מקדמת קק"ל מאה תכניות מפורטות מכח תמ"א 22 (כיום מכח תמ"א 1) בכל רחבי הארץ, בין אם היא כבעלים בקרקע ובין אם כמי שפועל כידה הארוכה של המדינה.

משכך פעולתה היא כידה הארוכה של רשות מקרקעי ישראל המנהלת על פי דין את מקרקעי ישראל.

לעמדת העותרים מדובר בכשל בהליך בדיקת התכנית המתגלה מהעובדות הבאות: התכנית התקבלה בוועדה המחוזית ביום 6.5.2020, ואושרה לקביעת דיון ביום 19.7.2020 מבלי שנבדק תחילה אם הוועדה המקומית דנה בתכנית; במועד הדיון בועדה המחוזית לא הובא לידיעת חברי הוועדה המחוזית כי הוועדה המקומית לא דנה בתכנית; אם כטענת הוועדה המחוזית מחובתה לידון בתכנית גם בהיעדר הערות הוועדה המקומית מדוע בכל זאת "נתנה במה" לעמדת המשיב 3 - ראש עירית ראש העין; במהלך הדיון בהתנגדות "התפתחה" תשובת יו"ר הוועדה הוועדה המחוזית והיא טענה כי הוועדה המקומית לא דנה בתכנית במשך 60 הימים שעמדו לרשותה ועל פי דין מותר לוועדה המחוזית לידון בתכנית ראשונה.

יער נטוע אדם על פי תמ"1 וריבוד אספלט אחת ממטרות התכנית היתה "קביעת השימושים העקריים ביער בהתאם להוראות תמ"א 1". לטענת העותרים קיימת אי התאמה בין הוראות תמ"א 1 בפרק "יער נטוע אדם" לבין השימושים המפורטים בפרק 4 בתכנית היער.

...

בנוסף ולחלופין טוענים המשיבים שיש לדחות את העתירה גם לגופה.

לאור האמור, הטענה נדחית.

סוף דבר סוף דבר, העתירה על שני הסעדים המבוקשים בה נדחית.

העותרים ישלמו למשיבים את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪ באופן שלוועדה המחוזית וועדת המשנה (יחדו) ישולמו 10,000 ₪; לוועדה המקומית לתכנון ובניה ראש העין ישולמו 10,000 ₪ (לא ישולמו הוצאות לראש עירית ראש העין); ולקרן הקיימת לישראל ישולמו 10,000 ₪.