ביום 21.10.2018 היתכנסה הועדה מושא ערעור זה. בסעיף סיכום ומסקנות נכתב – "הועדה היתכנסה מתוקף פס"ד מיום 4.6.18 והתבקשה לקבוע אם שעור הנכות בעיניין הסוכרת בהתאם להילכת מרגוליס באשר לנכוי מצב קודם. הועדה התבקשה להתייחס לחוו"ד פרופ' רפפורט. הועדה תתייחס לטענותיו של המערער בעיניין הבעיה הנוירולוגית והנפשית. לעניין נכותו של התובע מדובר בתובע אשר סבל מסוכרת עובר לתאונה אך היות ולא קיבל כל טפול נכותו היתה בשעור 0% לפי 4 (א) מותאם. נכותו בגין מחלת הסוכרת המטופלת באינסולין בשיעור 20% לפי 4 (ג) לפי האמור בחוו"ד של פרופ' רפפורט מיום 2.7.17 שולל אירועים משמעותיים סימפטומטים של תת סוכר. בחוו"ד של פרופ' רפפורט מיום 21.7.16 בדיון בסעיף 1 רמת ההמוגלובין 7.8% בהגיעו למיון לאחר הארוע מצביע על כך שרמות הסוכר היו גבוהות עוד טרם התאונה. לכן אין ספק שמחלת הסוכרת קדמה לתאונה. לגבי סיבוכי הסוכרת נוירופטיה ומחלת לב איסכמית ואין אונות מדובר בתובע הסובל מסוכרת מסוג 2 המטופלת באינסולין. לאביו היתה סוכרת וכפי שמופיע בחוו"ד פרופ' רפפורט התובע סובל מעודף משקל. יתר ל.ד. ויתר שומנים. אין כל ספק שסוכרת המלווה בגורמים נוספים אלו היא הסוכרת אשר הסובל ממנה יפתח סיבוכי. לכן אין לייחס את התפתחות הסיבוכים לתאונה הנדונה, אלא למהלך טבעי של מחלת הסוכרת בתובע. לגבי הנכות הנפשית התובע מיתמקד בתלונות שלו סביב הפרעות גופניות שיש לו גם היום. דיבר שקשה לו לראות אנשים עם סיבוכים מסוכרת מתאר שבארוע הנידון איבד את הכרתו והיה מונשם. אין לתובע תלונות אופייניות למצב בתר חבלתי. הועדה מתרשמת שאכן מדובר בהפרעה הסתגלותית למצבו הגופני, למחלת הסוכרת עם סיבוכים כאשר התלונות הנפשיות לא קשורות לארוע הנידון, אלא להפרעות גופניות".
על בסיס כך, נדחה עררו של המערער, ומכאן העירעור שלפניי.
בועדה לא ישב רופא המיתמחה במחלת הסוכרת והועדה אף לא התייעצה עם יועץ רפואי המומחה בתחום זה, וזאת על אף שהמערער הציג חוות דעת של מומחה פנימאי המיתמחה בתחום זה.
המשיב טוען כי יש לדחות את העירעור מאלה הנימוקים:
הועדה יישמה את פסק הדין המחזיר: הועדה העמידה את שיעור הנכוי בגין מצב קודם על שיעור של 0% נכות; הועדה קיימה דיון בחוות הדעת של פרופ' רפפורט אך לא מצאה קשר סיבתי בין מצבו הנפשי והנוירולוגי לבין הפגימה.
...
בוועדה לא ישב רופא המתמחה במחלת הסוכרת והוועדה אף לא התייעצה עם יועץ רפואי המומחה בתחום זה, וזאת על אף שהמערער הציג חוות דעת של מומחה פנימאי המתמחה בתחום זה.
המשיב טוען כי יש לדחות את הערעור מאלה הנימוקים:
הוועדה יישמה את פסק הדין המחזיר: הוועדה העמידה את שיעור הניכוי בגין מצב קודם על שיעור של 0% נכות; הוועדה קיימה דיון בחוות הדעת של פרופ' רפפורט אך לא מצאה קשר סיבתי בין מצבו הנפשי והנוירולוגי לבין הפגימה.
משהוועדה בענייננו לא עשתה כן, אין מנוס מלהחזיר את התיק לפתחה על מנת שתדון בטענות המערער בנוגע לנכותו בגין מחלת הסוכרת, הן בהיבט הנוירולוגי והן בהיבט הנפשי, ותקבע את שיעור הנכות בהתאם לפגימות הנטענות.
לאור כל האמור, הואיל ובהחלטת הוועדה נפל פגם משפטי באי ציותה להוראה מתוך פסק הדין המחזיר, הערעור מתקבל, על פי הפרוט שלהלן:
עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים אשר תקבע דרגת נכות להחמרה במחלת הסוכרת של המערער, הן בהיבט הנוירולוגי והן בהיבט הנפשי, וזאת על בסיס טענות המערער והחומר הרפואי שמונח לפניה, לרבות חוות הדעת של פרופ' רפפורט.
