הממונה היפנה להתנהלות המערער לאורך השנים ולקביעות הערכאות השונות בעיניינו בהקשר זה.
טענות משיב 2 – ב"כ משיב 2 תיאר בהרחבה את השתלשלות הדברים, ואת התוצאה המעשית של בקשותיו החוזרות ונישנות של המערער להישתלב בהליכי חדל"פ, והיא, חוסר היכולת של משיב 2 לממש את פסק הדין האזרחי שניתן לטובתו, לאורך שנים ארוכות, תוך שהדבר כרוך בעוגמת נפש וסבל רב. ב"כ משיב 2 הדגיש את נסיבות יצירת החוב, היפנה לכלל האסמכתאות שאוזכרו לעיל, שבהן פורטו המעשים שעשה המערער במשיב 2, לרבות פירוט נזקיו של משיב זה. ב"כ משיב 2 ביקש לדחות את העירעור ולחייב את המשיב בהוצאות ההליך ובשכ"ט עו"ד.
דיון והכרעה
לאחר כל זאת, נחה דעתי כי דין העירעור להדחות.
באותה החלטה מיום 15.11.2022 קבעה הממונָה כך:
"לאחר עיון בבקשה מצאה הממונה, כבר בשלב ראשוני זה של הגשת הבקשה למתן צו לפתיחת הליכים, שיש לדחותה. זאת לאחר בחינת הקף חובותיו של החייב התבסס על בחינת אופן יצירת חובותיו של החייב המבוסס על קביעותיהם של בתי המשפט בהליך הפלילי ובהליך האזרחי שהתנהלו נגדו. מכל אלה עולה ששעור של כ-98% מסך חובות החייב אינם בני הפטר" (שם בסעיף 16, ההדגשה במקור).
בעניינינו קבעו שני מותבים שונים של בית המשפט המחוזי קביעות דומות לאלו של הממונה בהליך הפש"ר הראשון ובהליך הפש"ר השני, קביעות שאושרו בפסק דינו של בית המשפט העליון שאוזכר לעיל.
...
בחינת המקרה שלפניי על נסיבותיו ועל השתלשלות הדברים בו, כפי שעמדתי עליה בהרחבה לעיל, מובילה למסקנה כי אכן צדק הממונה בהחלטתו, כי אין תוחלת בניהול הליך חדלות פירעון.
יוצא, אפוא, כי השיקול העיקרי עליו התבסס הממונה, הוא כי חובותיו של המערער נוצרו בנסיבות שאינן מאפשרות הפטר מכוח סעיף 175 לחוק, שכן המערער הודה, הורשע ונדון בגין ביצוע עבירות מין במשיב 2, כשבגין אותם מעשים נפסקו לזכות משיב 2 פיצויים, אותם מעולם לא שילם המערער לאורך שנים רבות של הליכים.
נוכח כל האמור, מורה על דחיית הערעור.
