פסק דין: תביעת מועצה אזורית נגד משכיר ושוכרת בגין ארנונה

בית משפט השלום באשקלון ת"א 29514-03-10 מועצה אזורית באר טוביה נ' בוארון ואח' תיק חצוני: לפני כב' השופטת הבכירה סבין כהן תובעים מועצה אזורית באר טוביה נתבעים 1.אברהם בוארון 2.מרגלית בוארון פסק - דין

תביעה לסעד הצהרתי לבטלות הסכם מכר מקרקעין ולפינוי המקרקעין, אותה הגישה מועצה אזורית נגד תושביה, אשר רכשו את המקרקעין מהמועצה, אלא שעיסקת המכר לא אושרה על ידי משרד הפנים, בהתאם לנדרש.

יצויין, כי בנתיים התחלף שוב השילטון במועצה והנתבע טען, כי ראש המועצה הנוכחי מבקש לסייע בידי הנתבעים, ככל שיש בידו לעשות כן. הנתבע אף ביקש שהות נוספת על מנת לאפשר למצות את ההליכים אל מול ראש המועצה הנוכחי, אלא שלאור התמשכות הליכי המשא ומתן וההליכים כאן בעקבות זאת, ציינתי בפני הצדדים, כי יוכלו לנצל את הזמן שעד למתן פסק הדין על מנת להגיע להסכמות נוספות, כאשר פסק הדין לא יינתן בסמוך לאחר הגשת הסיכומים.

פיתרון נוסף, שיש לו בסיס איתן, הנו טענת הנתבעים, כי יש לראות בהם כדיירים בדיור הצבורי, לאחר שבסמוך להעברת הדירות לידי מחזיקיהם, הועברו לטענת הנתבעים הדירות לניהול המועצה מחברת "עמיגור", שהיא חברה לדיור צבורי ובהנתן העובדה שעסקינן במועצה אזורית, שככל הנראה, לא היתה לה חברה עירונית שניהלה את המקרקעין, (בהתאם להוראות חוק הדיור הצבורי (זכויות רכישה), תשנ"ט-1998, הוראות החוק חלות בנוגע לדירות המנוהלות על ידי חברה עירונית) יש לראות בה את מי שניהלה את המקרקעין, כאשר ניתן היה להשוותה לחברה עירונית בהקשר זה. אוסיף ואומר, כי בהתאם לנסח המקרקעין שהוצג (במצורף לחוות הדעת של השמאית ביטון), הנתבעת אינה מופיעה כבעלים של הנכס אלא כרשות, כאשר זכות הקניין נותרה בידי רשות מקרקעי ישראל וגם התובעת בהסכם עם הנתבעים מציינת, כי נידרש אישור רשות מקרקעי ישראל לחתימת ההסכם, כך שניתן, לו ביקשה התובעת לעשות כן, לבקש ולראות בנתבעים כמי שמחזיקים בנכס כדיירים צבוריים, בדירה שהיא בבעלות המדינה והושכרה על ידי התובעת משיקולים סוצאליים, על כל המשתמע מכך וממילא אם מדובר בדירה שהיא בבעלת המדינה, המנוהלת על ידי התובעת, אותה השכירה לתושביה, שהיו זקוקים לכך ומשיקוים סוצאליים, הרי שניתן להגדירה כדירה בדיור הצבורי ולהחיל עליה את הוראות החוק, גם לעניין התמורה.

ממכתב המועצה לנתבעים מיום 24.8.08 (נספח יג' לתצהיר הגב' צור), שהוא המסמך היחיד בתיק שבו ניתן ללמוד, מהם החישובים שאולי עליהם הסתמכה המועצה, שעה שהגיעה לסכומי החוב הנטענים, מצויין סכום חובם של הנתבעים בגין ארנונה ליום 2/08 על הסך של 61,310 ₪, בגין מים וביוב על הסך של 8,682 ₪, בגין שכר לימוד גנים על הסכך של 40,794 ₪ ובגין שכר דירה על הסכך של 104,748 ₪.

...

שעה שההסכם מתבטל עקב אי קיומו של התנאי, הרי שההסכם היה כלא היה והצדדים חוזרים, למפרע, למצבם כריתת ההסכם (ראה ע"א 2821/91 מרכזי שליטה בע"מ נ. משיאן, פ"ד מח(4) 107, 114) וממילא אמורים אנו לחזור לתקופת השכירות שהיתה בתוקף טרם חתימת ההסכם.

מכל מקום, כאמור, הג' צור אישרה בעדותה, כי לנתבעים אין חובות שוטפים וכאשר תביעת התובעת מתייחסת לדמי שימוש ראויים לתקופה בה קבעתי, כי אינה זכאית בשלב זה לדמי שימוש ראויים, היות וההסכם בין הצדדים טרם בוטל ולא נדון מנגנון ההשבה והפיצוי, הרי שטרם בשלה העת לדון בסוגיית דמי השימוש הראויים ודין התביעה בעניין זה להידחות.

סוף דבר, התביעה הנוגעת לסעדים שבסמכות בית המשפט נדחית מבלי שנינתה הכרעה בסוגיית ביטול ההסכם, סוגיה שאינה בסמכותי העניינית לדון בה. מצאתי מקום, לו אכן יש מקום לעשות כן בהתחשב בנתוניהם של הנתבעים ולו אכן הדבר אפשרי לפי החוק, כי יעשה מאמץ נוסף על ידי כל הנוגעים בדבר על מנת לקיים את ההסכם שנכרת בין הצדדים.

הנתבעת טוענת כי חיובי החשמל שולמו על ידה בהתאם לדרישת תשלום מהתובעת ועבור מים וארנונה היא שילמה ישירות למועצה האזורית בהתאם לחיובים שהגיעו אליה ועל שמה, כפי שנקבע בהסכם הפסקת השכירות בצד המזרחי.

ר' עמ' 3 ש' 8-13 בפסה"ד בתביעת הפינוי: "שוכנעתי כי תביעה זו הוגשה משיקולים עיסקיים בלבד (כפי שהודה אבשלום עצמו בעדותו), שעה שביחס לחלק מהטענות, אין המדובר בהפרות המצדיקות ביטול ההסכם ואילו, גם ביחס לתשלומי חשמל ומים- ...... למרות העובדה שמדובר בחוב נמוך, באופן יחסי לסכומי השכירות הגבוהים ששילמה הנתבעת, בחרה התובעת להגיש תביעה זו, מטעם כלכלי ..." (הדגשות שלי, ר"פ) התביעה עותרת לחיוב הנתבעת בסך של 92,909.40 ₪ בגין חוב ארנונה ששילמה התובעת עבור הנתבעת.

כך גם קבע פסק הדין בתביעת הפינוי (עמ' 7 ש' 30 – עמ' 8 ש' 6) – "אלא שלאחר החזרת המחסן, התובעת לא אפשרה עוד לנתבעת לבצע התיקון. .... שוכנעתי כי התובעת היא זו שסרבה לאפשר לנתבעת לתקן את הנזקים, וראה בעדות אבשלום,כי מרגע סיום השכירות, אין שום הצדקה לאפשר לנתבעת לתקן: "אני לא אתן לו לדרוך במבנה ברגע שסיים את השכירות, דבר שני, הוא עשה לי מספיק נזק." (עמ' 13 שורה 15).

התביעה שכנגד לטענת התביעה שכנגד, מתוכן המסמכים שצורפו לתביעות המשכירה/התובעת כנגדה, התברר לה כי משך שנים רבות הגישה לה המשכירה חשבונות שכללו חיובים ביתר בגין שכירות ותשלומי חשמל, תוך ניצול יחסי החברות בין מינהלי הצדדים והאמון שנתנה בה השוכרת.

...

מעבר לצורך אעיר כי מעדות אוחנה בדיון (עמ' 84 ש' 9-28) עולה כי בפועל הקיזוז האמור לא התבצע ולא הוכח כי השוכרת חויבה על ידי נביעות בסכום זה. לסיכום התביעה שכנגד מצאתי לנכון לקבל טענת התביעה שכנגד בנוגע לחיוב ביתר בתשלומי חשמל ולקבוע כי לשוכרת יוחזרו הסכומים שעלה בידיה להוכיח כי שולמו בייתר.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת סך של 187,890 ₪.

בית משפט השלום בעפולה תפ"מ 3487-04-22 יצחק נ' חלבני ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט ויסאם חיר תובע יאיר יצחק נתבעים 1. משה חלבני 2. רונית חלבני פסק דין

בנוסף נטען, כי מהמסמכים שהוגשו על ידי הנתבעים עצמם, במהלך הדיון בתיק שבכותרת, התברר כי הנתבעים חייבים כספים גם למועצה האזורית הגלבוע בגין תשלומי ארנונה.

יודגש, כי טענת הנתבעים להסכמה מצד התובע לעיכוב בתשלום דמי השכירות מדי חודש מהוה עדות בעל פה כנגד מיסמך בכתב.

בהקשר זה יצוין, כי טענת הנתבעים לעיכוב תשלום דמי השכירות עד לתיקון ליקויים במושכר עלתה רק במסגרת ההליך דנן ולא נמצא לה כל תעוד טרם הגשת התביעה, בין בכתב ובין בהודעת טקסט כזו או אחרת.

...

לאור כל האמור לעיל, ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים ושמעתי את עדותם וחקירתם הנגדית של המצהירים, הגעתי למסקנה, כי הנתבעים הפרו את הסכם השכירות באופן המצדיק מתן צו לפינויים מהמושכר.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להתקבל.

משכך, אני מורה לנתבעים לפנות את המושכר ולהשיב את החזקה בו לידי התובע כשהוא פנוי מכל אדם או חפץ השייך לנתבעים וזאת עד לא יאוחר מיום 10.5.2022.

בהסכם המכר הצהירו בראונר כי הזכויות במקרקעין נקיות מכל חוב להוציא את העניינים הבאים (כמצוין ב'הואיל' החמשי להסכם המכר): קיומה של מחלוקת בין בראונר לחברת גבעת מרום בע"מ בקשר למכירת 50% מהזכויות במקרקעין בהתאם להסכם מיום 6.9.1998 (להלן: "עסקת גבעת מרום"); מחלוקת בין מר יהורם בן שלום (להלן: "בן שלום") ומשקיעים מטעמו ה"ה תומר שר טוב ויצחק טונקלרוט (להלן: "קבוצת טונקלרוט") לבין בראונר בקשר להסכם נטען מיום 9.11.2005 בעיניין רכישת המקרקעין, שהתובענה לאכפו הובאה לבית משפט זה במסגרת ה"פ 2090/06 (להלן: "תביעת בן שלום"); תביעה של המועצה האזורית עמק חפר נגד מכמורת בגין חובות ארנונה בסך 1,219,121 ₪ (להלן: "המועצה" ו"חוב הארנונה"); עיקולים שהוטלו לטובת עו"ד צבי יפה, שהיה המפרק של מכמורת (להלן: "עו"ד יפה"), במסגרת ת.א. 027573/05 בסך 384,433 ש"ח (זאת כאשר לעו"ד יפה דרישות כספיות נוספות מבראונר שלא נוגעות באופן ישיר למקרקעין ובגינן הוגשו תביעות נגד בראונר ו/או מכמורת כמפורט בהסכם המכר).

לציין כי עו"ד יפה נפטר אף הוא; הסכמי שכירות עם שוכרי חדרים במלון מירמר, שתקופת השכירות בהם אינה עולה על שנה.

בין שיקולים אלה יש לבחון בין היתר את היתנהגות הצדדים זה לזה, ונראה כי לאורך פסק הדין ניתן היה לראות את הטענות ההדדיות להפרת הוראות הסכם המכר ביניהם טענת מירמר לאי הסדרת התביעה הירושלמית על ידי בראונר בנגוד לסעיף 3.7 להסכם (סעיף 10 לסיכומי תגובה מטעם מירמר בתביעה השנייה); טענת בראונר לאי התקיימות התנאים המתלים (סעיף 9 לסיכומי בראונר בתביעה); טענת מירמר להסדרת פארצלציה במועד מאוחר לזה הנקוב בהסכם (סעיף 66 לסיכומי מירמר בתביעה השנייה).

...

בהתאם אני מורה על מחיקת הרישומים בלשכת רישום מקרקעין/ברשם המשכונות/ברשם החברות, ככל שנותרו כאלה, כתוצאה מההסכם שהתבטל; אני דוחה את עתירת בראונר לקבלת הפיצוי המוסכם מהטעמים שצוינו לעיל.

אני דוחה אפוא את התביעה השנייה.

אני מורה למזכירות להעביר למירמר את יתרת סכום הערבות שהופקדה בקופת בית המשפט להבטחת הוצאות התובעים בהתאם להחלטה מיום 11.3.2021 בבקשה 2.

בית משפט השלום באשקלון ת"א 43574-07-18 ישראל נ' בוסקילה ואח' תיק חצוני: לפני כב' השופטת הבכירה סבין כהן תובעים מדינת ישראל ע"י ב"כ עוה"ד מאור לוי ועוה"ד אדר שלו נתבעים 1. יעקב בוסקילה 2. ציפורה בוסקילה 3. אוראל בוסקילה ע"י ב"כ עוה"ד ירון יטיב פסק דין

הנתבעת צירפה לראיותיה את דפי הדרכון של הנתבע 3, אישורים מהמועצה האזורית באשר למועד סיום הבניה בבית הקבע ואסמכתא לכך שהמועצה האזורית זיכתה את הנתבעים בגין הארנונה לתקופה שמסיום בניית בית הקבע ועד להשבת הנכס לידי התובעת.

ואולם, כפי שעמד על כך בית המשפט בפסקי הדין האמורים, והדברים בוארו בפסקי הדין היטב ואין צורך לחזור עליהם, הנני סבורה, כי יש מקום לשקול האם יש לחייב את הנתבעים במלוא תשלום דמי השכירות, או בתשלום דמי השכירות המופחתים, בשיעורם בהתאם למתווים שהמדינה פעלה על פיהם, כאשר בהתאם למתווים, עמד שיעור דמי השכירות על שיעור של 50% מגובה דמי השמוש הראויים, שהוא הסכום של 1,150 ₪ בקירוב, שהוזכר על די הנתבעים, נכון לשנת 2015 (כאשר דמי השמוש הראויים לשנת 2017 עמדו, בהתאם לחוות הדעת, על הסך של 2,488 ולשנת 2018 עמד על הסך של 2,500 ₪).

בנסיבות העניין, בשים לב לכך שהתביעה כנגד נתבע 3 נדחתה והתביעה כנגד הנתבעים 1,2 התקבלה בחלקה, כשהנכס פונה לאחר הגשת התביעה, אני מחייבת את הנתבעים 1,2 לשלם לתובעת כהוצאות משפט את הסכום של 1,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 4,000 ₪.

...

לאור האמור, היות והתובעת לא הביאה ראיה כלשהי שיש בה כדי לתמוך בטענתה, כי הנתבע 3 התגורר בנכס לאחר שהוריו עברו להתגורר במגורי הקבע, התביעה נגדו נדחית.

אף באותם מקרים מצא בית המשפט לאמץ את קביעת המומחית, המושתתת על עקרונות שמאיים ראויים וראה הנמקתו שם. סך הכל, בהתאם לחוות דעתה של השמאית, עומד שיעור דמי השימוש הראויים לתקופה האמורה על הסך של 64,940 ₪.