פסק דין: זיכוי נאשם בעבירת תקיפה סתם

בית משפט השלום בירושלים ת"פ 55920-05-15 מדינת ישראל נ' לוי בפני כבוד השופט אילן סלע מדינת ישראל באמצעות משטרת ישראל, שלוחת תביעות שי המאשימה נ ג ד רונן אלכסנדר לוי הנאשם נוכחים: ב"כ המאשימה עו"ד מוטי בניטה ב"כ הנאשם עו"ד מיטל סחראי פסק דין

כתב האישום, תשובת הנאשם וטענות הצדדים כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה סתם של בת זוג, לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

במקרה זה, בחינת מעשה הדחיפה בנסיבותיו הקונקרטיות: מעשה המצוי ברף התחתון של עבירת התקיפה; בשים לב למערכת היחסים בין הנאשם ובת זוגו במשך 25 שנים כפי שעולה מהתסקיר, כשהם חיים בכבוד ובהערכה מבלי ארועי אלימות כלשהם, ובשים לב לנסיבות המיוחדות שהביאו למעשה הדחיפה – הלחץ הנפשי בו היה נתון הנאשם נוכח היצטברות נסיבות לא קלות אותן חוותה המשפחה כפי שפורט בתסקיר, והעובדה כי מדובר במעשה שלא היה ביטוי לאקט אלים או לכוונה אלימה כי אם ממצב דחק בו היה נתון הנאשם, כפי שציינה קצינת המבחן; תוצאות המעשה – העידר פגיעה פיזית במתלוננת, יחסה המבין למעשה כפי שבא לידי ביטוי בתסקיר והעובדה כי הם חיים כיום, כפי שחיו כל משך חיי נישואיהם, בכבוד ובמערכת יחסים תקינה; הסיכון המזערי וההשפעה המזערית ממעשה זה לחברה; ונסיבותיו האישיות של הנאשם – העידר עבר פלילי וקבלת האחריות והחרטה (ראו: ע"פ 7829/03 בעיניין אריאל הנדסת חשמל; ובעניין ע"פ (מחוזי-ת"א) 2125/94 בן ארי) – כל אלה מובילות למסקנה כי מדובר במעשה עבירה קל ערך, שאין ראוי להכתים את הנאשם בגינו בכתם ההרשעה הפלילית, ויש לזכותו בהגנה של "זוטי דברים". בשולי הדברים אציין, כי המאשימה עצמה סברה כי מדובר במעשה שיש לראות בו כ"זוטי דברים" או "כחסר עניין צבורי", ככל שמערכת היחסים בין בני הזוג עובר לארוע ולאחריו תקינה וככל שהארוע עצמו היה תוצאה של לחץ וחרדה שהנאשם היה נתון בהם באותו רגע.

...

במקרה זה, בחינת מעשה הדחיפה בנסיבותיו הקונקרטיות: מעשה המצוי ברף התחתון של עבירת התקיפה; בשים לב למערכת היחסים בין הנאשם ובת זוגו במשך 25 שנים כפי שעולה מהתסקיר, כשהם חיים בכבוד ובהערכה מבלי אירועי אלימות כלשהם, ובשים לב לנסיבות המיוחדות שהביאו למעשה הדחיפה – הלחץ הנפשי בו היה נתון הנאשם נוכח הצטברות נסיבות לא קלות אותן חוותה המשפחה כפי שפורט בתסקיר, והעובדה כי מדובר במעשה שלא היה ביטוי לאקט אלים או לכוונה אלימה כי אם ממצב דחק בו היה נתון הנאשם, כפי שציינה קצינת המבחן; תוצאות המעשה – העדר פגיעה פיזית במתלוננת, יחסה המבין למעשה כפי שבא לידי ביטוי בתסקיר והעובדה כי הם חיים כיום, כפי שחיו כל משך חיי נישואיהם, בכבוד ובמערכת יחסים תקינה; הסיכון המזערי וההשפעה המזערית ממעשה זה לחברה; ונסיבותיו האישיות של הנאשם – העדר עבר פלילי וקבלת האחריות והחרטה (ראו: ע"פ 7829/03 בעניין אריאל הנדסת חשמל; ובעניין ע"פ (מחוזי-ת"א) 2125/94 בן ארי) – כל אלה מובילות למסקנה כי מדובר במעשה עבירה קל ערך, שאין ראוי להכתים את הנאשם בגינו בכתם ההרשעה הפלילית, ויש לזכותו בהגנה של "זוטי דברים". בשולי הדברים אציין, כי המאשימה עצמה סברה כי מדובר במעשה שיש לראות בו כ"זוטי דברים" או "כחסר עניין ציבורי", ככל שמערכת היחסים בין בני הזוג עובר לאירוע ולאחריו תקינה וככל שהאירוע עצמו היה תוצאה של לחץ וחרדה שהנאשם היה נתון בהם באותו רגע.

בית משפט השלום בירושלים ת"פ 29784-12-18 מדינת ישראל נ' בהדורי תיק חצוני: בפני כבוד השופטת הבכירה שרון לארי-בבלי מאשימה מדינת ישראל באמצעות ב"כ עו"ד דרור אביטל נאשמים אליעזר בהדורי באמצעות ב"כ עו"ד הלנה לובושיץ פסק דין

נוכח האמור, הוגש נגד הנאשם כתב אישום המייחס לו שתי עבירות איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן- חוק העונשין); עבירת תקיפה סתם- בן זוג, לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין; ועבירת היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

כך או אחרת, הרי שיש בעדותה של אפרת להטיות את הכף אל עבר זיכויו של הנאשם, ולו מחמת הספק.

...

נוכח התרשמותי החיובית מעדותה של אפרת, אני סבורה, כאמור, כי ערכה הראייתי רב ויש להעניק לה משקל גבוה.

תוצאה בשים לב למורכבות העולה מגרסת הנאשם וגרסת המתלוננת, ולאור המידע העולה מעדותה של אפרת בתם המשותפת, אני סבורה כי המאשימה לא עמדה בנטל הנדרש ממנה בפלילים.

סוף דבר; אני מורה על זיכויו של הנאשם מן המיוחס לו בכתב האישום.

בית משפט השלום בירושלים ת"פ 58060-11-18 מדינת ישראל נ' שקיר בפני כב' השופט אילן סלע מדינת ישראל באמצעות משטרת ישראל – יחידת תביעות ירושלים, ע"י עו"ד עינת מירז המאשימה נ ג ד מוסא שקיר ע"י ב"כ עו"ד מוסטפא יחיא הנאשם פסק דין

כתב האישום ותשובת הנאשם כנגד הנאשם הוגש כתב אישום שייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בבן זוג, לפי סעיף 382(ג) לחוק, עבירה של תקיפה סתם של בן זוג, לפי סעיף 382(ב) לחוק, ועבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק.

כפועל יוצא מכך, וכאמור בפתיחה, אני מזכה את הנאשם מהעברות שיוחסו לו בכתב האישום.

...

ואולם, בסופו של יום, לאחר ששמעתי את העדים, בחנתי את עדויותיהם מספר פעמים, ועיינתי בחומר הראיות כולו, אני סבור כי לא הורם הנטל להוכיח באופן ברור, וודאי לא באופן שאינו מותיר ספק סביר, שיש להעדיף את גרסת המתלוננת כי האירועים המיוחסים לנאשם בכתב האישום, אכן התרחשו, על פני גרסתו של הנאשם המכחיש התקיימות אירועים אלו.

כל שנאמר הוא כי לא ניתן להעדיף את גרסתה על גרסת הנאשם, ברמה הנדרשת בהליך פלילי, וכי נוכח כל האמור, לא ניתן לומר כי אפשר לקבוע מעבר לספק סביר כי הדברים שפורטו בכתב האישום אכן אירעו.

בע"פ 9187/03 פלוני נ' מ"י, פורסם במאגרים המשפטיים (26.9.05) אמנם נקבע כי נוכח הצורך בהגנה על קטינים אין לעמוד על דרישת ניהול משק בית משותף להגדרת הנאשם כ"בן זוג" הורה הקטין אך קבע לצורך הגדרת "בן זוג" התנאים בדבר "קיומה של מערכת זוגית וקשר בלתי אמצעי ויום-יומי בין בן הזוג לילדיה של בת הזוג" – קשר אשר לא היתקיים במקרה שבפני ונועד בהתאם לתכלית חקיקתית שונה במהותה בפסק דין זה להגנת קטינים.

משזוכה הנאשם מהטעמים לעיל מבצוע עבירה של תקיפה סתם כנגד בת זוג והורשע בבצוע עבירה של תקיפה סתם לא מצאתי מקום לידון בטענתו האחרת של ב"כ הנאשם בדבר פגם שנפל בכתב האישום.

...

בת"פ 42360-11-17 (שלום י"ם) מ"י נ' דנון, פורסם במאגרים המשפטיים מצא בית המשפט כי המתלוננת היתה בת זוגו של הנאשם בעת ביצוע העבירה ונתן משקל בהחלטתו לעובדה כי השניים התגוררו יחד, ניהלו כבר באותה עת מערכת זוגיות ארוכה ורצינית , המתלוננת כבר נשאה את ילדו והם עמדו להתחתן , קיימו מערכת יחסים זוגית וקשר בלתי אמצעי יומיומי – נסיבות מהותיות אשר אינן מתקיימות בענייננו.

זאת נוסף על היעדר כל ראיה כי השניים קיימו יחסי אישות, קיימו קשר רציף והדוק העונה לתכלית החקיקתית של עבירת תקיפת בת הזוג ובוודאי שלא כזה המגיע כדי "מערכת יחסים מתמשכת של תלות ומרות ומגע יום יומי". למעלה מן הצורך אציין כי גם אם הייתי בא לכדי מסקנה כי פרשנות המאשימה סבירה (ולא כך הדבר במקרה זה) הרי שעומדת מולה פרשנות ההגנה שהינה סבירה אף היא ומן הדין היה להעדיף בכל מקרה את הפרשנות המקלה עם הנאשם כאמור בשלב הפרשנות השני שנקבע בדנ"פ ברק כהן.

סוף דבר אני מורה על זיכוי הנאשם מביצוע עבירת תקיפה סתם כנגד בת זוג ואני מורה על הרשעתו בדין בגין ביצוע עבירת תקיפה סתם.

כך למשל, בפסיקה נקבע, בעבירות מין, כי יסוד הסמיכות בהגשת התלונה למישטרה ביחס למועד התקיפה המינית, מהוה חזוק לעדותה של המתלוננת (ע"פ 7063/14 רבאיעה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (19.11.15) פסקה 12 לפסק דינה של כבוד השופטת חיות; ע"פ 2921/13 רייטבורג נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (1.1.15) סעיף 62(א) לפסק דינו של כבוד השופט שוהם).

באישום השלישי, הנני מזכה את הנאשם מבצוע העבירה של תקיפת סתם של בת זוג לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל הנני קובע כדלקמן: באישום הראשון, הנני מרשיע את הנאשם בביצוע עבירה של תקיפת סתם של בת זוג לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין.

באישום השני, הנני מרשיע את הנאשם בביצוע עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

באישום הרביעי, הנני מרשיע את הנאשם בביצוען של העבירות הבאות: איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו לפי סעיף 273 לחוק העונשין, וכן הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין.