פסק דין: זיכוי מקשירת קשר, הרשעה בהתפרצות, גניבה ושיבוש משפט

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2868/13 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר כבוד השופט א' שהם כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער: אלישע חייבטוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 28.4.2011, ב-תפ"ח 1171/07 שניתן על ידי כב' השופטים ר' יפה-כ"ץ – סג"נ; ו' מרוז; ו-א' ואגו תאריך הישיבה: י"ז באדר התשע"ח (4.3.2018) בשם המערער: עו"ד ד"ר חגית לרנאו; עו"ד דמיטרי ורניצקי בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות פסק-דין

השופט א' שהם: ביום 28.4.2011, הורשע המערער, אלישע חייבטוב, יליד 1970, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' הרכב השופטים: ר' יפה-כ"ץ, סג"נ; ו' מרוז; ו-א' ואגו), בבצוע העבירות הבאות: רצח, לפי סעיף 300(א)(2) בצרוף סעיף 300(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); קשירת קשר לבצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; שוד, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין; הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין; הדחה בחקירה, לפי סעיף 245 לחוק העונשין; ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

ניתן להבין מפסק דינו של בית משפט קמא, למרות שהדבר לא נאמר מפורשות, כי המדובב הוליך את המערער שולל, בכך שהוא הבטיח לו כי עו"ד אביגדור פלדמן יתייצב לדיון בהארכת המעצר, ומכל מקום עולה בבירור מחומר הראיות כי לא הייתה כל פנייה אל עו"ד פלדמן בעיניין זה. נציין, כבר בשלב זה, כי ניתן היה לצפות לקביעה מפורשת וברורה יותר של בית המשפט בכל הקשור לפנייה או העידר הפנייה אל עו"ד פלדמן, וזאת בשל חשיבות הדבר, כפי שיובהר בהמשך.

בית משפט קמא פירט את מועדי החקירות והתשאולים שנערכו למערער, בהתייחס לסוגיית ההיוועצות בעורך דין: בתאריך 22.1.2006, נחקר המערער לראשונה, תחת אזהרה, בחשד לבצוע עבירות של התפרצות וגניבה (ת/62).

מאחר שהרשעתו של המערער בעבירות השוד והרצח במועדון הסנוקר, מבוססת על הודייתו בפני המדובב, ולאור עמדתי כי יש לפסול את ההודיה, אציע לחבריי לזכות את המערער מעבירות אלה: קשירת קשר לבצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; רצח, לפי סעיפים 300(א)(2) ו-300(א)(3) לחוק העונשין; ושוד לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין.

...

לסיכום נקודה זו אוסיף כי לא כך צריכה להיערך חקירה ביחס לעבירות פליליות במדינה דמוקרטית, והסטיה שחלה כאן מהוראות של חיקוקים מפורשים (המסדירים הליכי מעצר וחובת היוועצות) מלמדת שהפגיעה שהתרחשה במכלול בזכויות היסוד החוקתיות – איננה עומדת בדרישות שב"פיסקת ההגבלה" כי הפגיעה תהיה בחוק (פה היתה הפרת חוק מצד החוקרים) וכי ההתנהלות (ככל שהיא פוגעת) תהלום את ערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולא תעלה על הנדרש.

במהלך הדיונים ולאחריהם נמסר לנו כי הופקו לקחים מהפרשה, ואולם התנהלויות מעין אלו של רשויות החקירה והשלכותיהן על ההווה והעתיד מביאות אותי למסקנה שעל היועץ המשפטי לממשלה להידרש לעניין, ולכן הנני מציע כי פסק דיננו זה יועבר לעיונו ולטיפולו.

מבלי לגרוע מכל האמור לעיל אדגיש כי לבנו עם משפחת הנרצח שי אדרי ז"ל, ואולם בנסיבות המכלול לא היה מנוס מהתוצאה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9284/17 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין המערער: יניב נג'י חורש נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז–לוד בת"פ 24417-01-12 מיום 25.10.2017 שניתן על ידי כב' השופטת ו' מרוז תאריך הישיבה: ד' בשבט התש"ף (30.1.2020) בשם המערער: עו"ד עפר ברטל; עו"ד שגיא בלומנפלד בשם המשיבה: עו"ד חיים שווייצר ][]פסק-דין

תמצית המתואר בכתב האישום ופסק הדין בבית המשפט המחוזי לפי הנטען בכתב האישום המתוקן ולפי מידע נוסף בהכרעת הדין, המערער, ששירת בעבר בתפקיד בלש, ושוטר נוסף שאבטח את טל, אילן עמוס, ששמש רכז מודיעין במרחב איילון (להלן: אילן), תיכננו לפרוץ עם טל לבית חמיו של המערער, שלמה בן דוד (להלן: המתלונן), ולגנוב רכוש מכספתו.

בגין המעשים המתוארים הואשם המערער בעבירות קשירת קשר לבצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: החוק); כניסה והתפרצות למקום מגורים, לפי סעיף 406(ב) לחוק; גניבה, לפי סעיף 384 לחוק; מעשי מירמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק; ומסירת החזקה בנשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק.

לשלמות התמונה יצוין כי אילן ואורן עמדו לדין עם המערער והורשעו בעבירות שונות, וכי המערער ואילן זוכו מהאשום השני שייחס להם עבירה אחרת של קשירת קשר לבצוע פשע, ועל כן לא ארחיב בו. בבואו לגזור עונש למערער עמד בית המשפט המחוזי, מצד אחד, על חומרת מעשיו, ומצד שני, על נסיבותיו האישיות: שרותו המוערך במישטרה עד לאירועים מושא התיק; הפרעת הדחק הפוסט-טראומטית שהוא מתמודד עמה מאז נחשף לפיגוע ב"דולפינריום" בשנת 2001, ומצבו הנפשי הקשה; מצבו המשפחתי, כולל גירושיו, קשריו השטחיים עם ילדיו וחייו על חשבון הוריו מאז פיטוריו מהמשטרה.

בתמצית, לגישת המערער, אין לתת אמון בעדותו של טל, מפאת חוסר אמינותו ומחמת הסתירות בין דבריו לראיות אחרות; אין לעדות "סיוע" בעוצמה מספקת; המנעותו של המערער מלהעיד אינה ראויה לשמש "חזוק" לראיות נגדו; אין די ראיות להוכחת עבירת שבוש מהלכי משפט; מחדלי החקירה מביאים לזיכויו; עומדת לו הגנה מן הצדק בשל מחדלי החקירה, תרגיל חקירה לא ראוי, אכיפה מפלה ושיהוי בהגשת כתב האישום.

...

העונש אשר לחיוב המערער בפיצויים, המערער לא צירף את מקבל הפיצויים, חמיו לשעבר, בתור משיב בערעור, ודין הערעור להידחות מטעם זה. גם לגוף העניין לא מצאנו עילה להתערב ברכיב הפיצויים.

סוף דבר אציע לחבריי לדחות את הערעור על כל חלקיו.

השופטת ד' ברק-ארז: אני מסכימה עם חברי השופט י' אלרון כי דין הערעור להידחות על כל חלקיו.

נגד המבקש ושני הנאשמים הנוספים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות התפרצות, גניבה, קשירת קשר לבצוע פשע ועבירות נוספות, אשר בוצעו בשתי דירות מגורים סמוכות בעיר קריית שמונה, בערב ליל הסדר של שנת 2017.

במסגרת הסדר טיעון, תוקן כתב האישום, כך שהמבקש הורשע בעבירות סיוע לגניבה, סיוע להתפרצות, סיוע להחזקת מכשירי פריצה, קשר לפשע, הסתייעות ברכב לעבור עבירה ושיבוש מהלכי משפט.

עוד ראו באשר לאופן הפעלת שיקול הדעת השפוטי, את שנקבע בעיניין ראדה, כדלקמן: "בבואו להורות על עשיית פעולה כלשהיא במוצג חפצי – בין אם מדובר בהוראה להורות על המשך שמירתו בתיק בית המשפט, החזקתו בידי רשות כלשהיא, מסירתו לידי אדם פרטי וכיוצא באלה – נתון לבית המשפט מרחב שיקול דעת להכריע בכך תוך איזון בין האינטרסים השונים העומדים על הכסף, בצרוף נסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה. נסיבות אלה, אפשר שתהיינה קשורות לחומרת התיק, הערך הראייתי של התפוס (בין היתר בשים לב אם הנדון הודה בבצוע העבירה או הסכים להשמדת המוצג), האם פסק הדין כבר חלוט, סוג המוצגים בהם מדובר, היכולת לשמור על ערכם הראייתי, עלות שמירת המוצג, האפשרות לתעד המוצג טרם השמדתו, וזכויות הצדדים הנוגעים בדבר (תביעה, נאשם, נפגע עבירה, בעל החפץ או הטוען לזכות בחפץ" (בש"פ 4073/17 ראדה נ' מדינת ישראל (26.3.18), פסקה 44).

...

בפניי בקשה שהגיש נאשם 1 (להלן: "המבקש") להחזרת כסף מזומן בסך 4,300 ₪ (להלן: "הכסף"), אשר נתפס ע"י המשטרה במהלך החקירה, סמוך לאחר ביצוע העבירות נשוא תיק זה. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות הכתובות על נספחיהן, אף שמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים בפני, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

כאמור - נוכחתי כי דין הבקשה להידחות, מצאתי כי המשיבה פעלה כדין עת העבירה את הכסף לידי המתלוננים, וכי אין מקום להורות על השבתו לידי המבקש.

סוף דבר הוא כי בקשתו של המבקש נדחית.

להביא לעיוני ביום 10/9/19 נוכח המפורט לעיל, הבקשה נדחית.

משום שמדובר בתושב השטחים אין אפשרות להעניק לו מענה טפולי במסגרת שירות המבחן, ולעמוד על סיבותיו לבצע עבירות רכוש, ויש לזקוף זאת לזכותו ולא לחובתו.

ב"כ המאשימה הפניתה לפסקי הדין הבאים, לעניין מדיניות הענישה הנוהגת: רע"פ 10085/17 אלעדם נ' מדינת ישראל (8.5.18) – המבקש הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, התפרצות למקום מגורים, גניבה, היזק לרכוש במזיד, גניבת רכב, חבלה במזיד ברכב, וגניבה מרכב, בשני אישומים.

הוא הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות התפרצות, גניבה, קשירת קשר לפשע, הונאה בכרטיס חיוב וגניבת כרטיס חיוב, קבלת נכסים שהושגו בעוון ושיבוש מהלכי משפט.

...

סוף דבר לאור האמור לעיל אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: 36 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 25.6.20 ועד היום.

אני מורה על הפעלת עונשי המאסר על-תנאי שהוטלו על הנאשם בת"פ (נצ') 51686-06-16 (מיום 11.7.17), בני 12, 6 ו-3 חודשים, בחופף זה וזה ובמצטבר לעונש שהוטל.

אני מורה על הפעלת ההתחייבות שהוטלה על הנאשם בת"פ (נצ') 51686-06-16 (מיום 11.7.17), בסך 5,000 ₪.

אציין חלק מפסקי הדין שנזכרו בטיעונים בנוגע לנאשמים השונים: רע"פ 3565/20 צביקה לביא נ' מדינת ישראל (14.6.20) – המבקש הורשע בהתפרצות למקום מגורים, סיוע להתפרצות וקבלת נכס שהושג בעוון ונדון ל-14 חודשי מאסר בפועל.

רע"פ 6210/18 אוסמה אבו גאנם נ' מדינת ישראל (3.9.18) – המבקש הורשע בקשירת קשר, התפרצות וגניבה עם אחרים, לאחר שהצטיידו מבעוד מועד בציוד מתאים.

חלק ניכר מפסקי דין אלו ניתנו על ידי בתי משפט השלום או בערעורים לבתי המשפט המחוזיים, ורובם ניתנו לפני שנים רבות, חלקם לפני עשור ויותר מכך, ואינם משקפים את רמת הענישה הנהוגה כיום.

אמנם הרכוש נמצא ברכבים של הנאשמים, אך זאת בשל שבוש תכניותיהם, ואילמלא כן היה נגרם למתלוננים נזק רב. בעיניינו של נאשם 1 שהיה מעורב ב-3 ארועי התפרצות וגניבה קבעתי מיתחם ענישה הנע בין 32-70 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית (אציין כי בטיעוניה בעיניינו של נאשם 1 המאשימה לא ביקשה עונש נפרד לעבירת החזקת הנשק).

עוד אציין לזכות הנאשם כי הגם שמדובר בשלושה אישומים נפרדים, הם בוצעו בתוך יומיים או שלושה בלבד, כך שמבחינות מסויימות ניתן לראותם כארוע חד פעמי.

...

בנסיבות המקרה, כאשר עבירת הנשק בה הורשע הנאשם בוצעה למעשה יחד עם עבירת הרכוש, ועצם ההזדמנות לגניבת הנשק נוצרה בשל התפרצות, אני סבורה שיש מקום לחפיפה משמעותית בעונשים שיוטלו על הנאשם בגין עבירות ההתפרצות ועבירות הנשק.

לנוכח כל האמור אני מטילה על נאשם 2 עונש כמפורט להלן: מאסר בפועל לתקופה של 32 חודש בגין עבירות הרכוש, ולתקופה של 30 חודש בגין עבירת הנשק.

לנוכח כל האמור אני סבורה שיש למקם את הנאשם בחלקו המרכזי של מתחם הענישה, ואני מטילה על נאשם 3 עונש כמפורט להלן : מאסר בפועל לתקופה של 20 חודשים, בניכוי ימי מעצרו.

בנסיבות העניין, בהינתן עברו המכביד של נאשם 4, ומאידך התסקיר החיובי יותר בעניינו, אני סבורה שיש להשוות בין העונשים שיוטלו על נאשמים 3, 4 בגין האישומים הדומים שבהם הורשעו.