פסק דין: הרשעת נאשם בעבירות העסקת עובדים זרים

במקרה שלפני, הורשע הנאשם בעבירות של העסקת שני עובדים זרים שלא כדין ובאי ביטוחם בביטוח רפואי.

בע"פ (ארצי) 1001/01 מדינת ישראל - ניסים, פד"ע לח 145 (2002), פסק בית הדין הארצי כי העבירות על פי חוק עובדים זרים הן עבירות חמורות וכי העסקת עובדים זרים ללא היתר הפכה להיות בעיה חברתית ומוסרית, בעלת השלכות על שוק העבודה המקומי ובמקרים מסוימים גם בעלת השלכות ביטחוניות.

ביחס להעסקת עובדים זרים ללא עריכת ביטוח רפואי – בבסיס חובה זו עומדת זכותו הבסיסית של העובד הזר לבריאות (ראו גם בג"ץ 1105/06 קו לעובד נ' שר הרווחה, פסקה 62 לפסק דינה של השופטת ארבל (22.6.2014)).

...

בשקלול כל האמור, סבורני כי מתחם הענישה הנהוג, בשיעור של בין 10,000 ₪ (כפל הקנס המנהלי) ל-30% מגובה הקנס המרבי הקבוע בדין (קרי, סך של 35,040 ₪) ביחס לכל אחד מהעובדים, הולם אף את נסיבות המקרה שבפני.

עם זאת, בהתחשב בכלל השיקולים המנויים לעיל, סבורני כי יש לקבוע כי הקנס שיוטל על הנאשם יהיה על הרף הנמוך יחסית של מתחם הענישה שנקבע.

משכך, אני גוזרת על הנאשם קנס בסך 28,000 ₪ בגין העסקת שני עובדים זרים שלא כדין ואי ביטוחם בביטוח רפואי, לפי סעיפים 2(א)(1),2(א)(2) ו-2(ב)(3) לחוק עובדים זרים.

" בפסק הדין המנחה בענין תמר כתב[footnoteRef:1] נקבע כי: [1: ע"פ 2083/96 תמר כתב – מדינת ישראל (21.8.1997)] "המנעות מהרשעה אפשרית איפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל" כך סוכמה ההלכה בעיניין זה על ידי בית הדין הארצי בעיניין קישון[footnoteRef:2], במקרה הנוגע אף הוא לביטול הרשעת נאשם בעבירה של העסקת עובדת זרה במשק ביתו: [2: ע"פ 49909-12-15‏ ‏ קישון נ' מדינת ישראל (19.12.17)] "הסמכות להמנע מהרשעה או לבטלה "מופעלת על ידי בתי המשפט במשורה, תוך שמירת נקודת המוצא כי אדם אשר הוכחה אשמתו בהליך פלילי - יש להרשיעו בדין. הרשעה מהוה פועל יוצא מהפרת הנורמה הפלילית ומסייעת למיצוי ההליך הפלילי ותכליותיו. יישום נקודת המוצא מאפשר הליך אכיפת חוק תקין ושוויוני. בנוסף, הקפדה על עצם ההרשעה נידרשת לצורך העברת המסר ההרתעתי הרצוי..." (עניין חדוות הורים).

...

לא מצאתי אפוא טעמים המצדיקים ביטול ההרשעה, ובקשתו של הנאשם בעניין זה נדחית.

] במקרה שלפני, אני קובע שהמדובר ב"אירוע אחד" שמוצדק לקבוע בגינו מתחם ענישה כולל אחד.

סוף דבר לאחר שנתתי דעתי לכל האמור, הגעתי למסקנה כי יש להטיל על כל אחד מהנאשמים קנס על סך 18,000 ₪ בגין העסקת העובדת הזרה ללא היתר כדין.

הנאשמת 1 הורשעה בשתי עבירות: האחת, העסקת עובדת זרה ללא היתר כדין בחנות שבבעלותה בנגוד לסעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 והשנייה, העסקת העובדת הזרה מבלי שהסדירה עבורה ביטוח רפואי בנגוד לסעיף 2(ב)(3) חוק עובדים זרים (להלן: הנאשמת והחוק בהתאמה).

בהתאם לפסקי הדין שניתנו בשנת 2021 מיתחם הענישה להעסקה שלא כדין הוא בין סכום של 4,000 ₪ ל-28,250 ₪ כשמדובר במסתנן, בהעסקת ארבעה עובדים זרים ובתקופת העסקה של שלוש שנים וכי בעבירה של אי עריכת ביטוח רפואי המיתחם הוא בין 4,000 ₪ ל-10,000 ₪ אולם לרוב הוא עד 5,000 ₪.

...

באשר למתחם הענישה אני סבורה כי בהתחשב באמור לעיל, במדיניות הענישה כפי העולה מגזרי הדין שניתנו על ידי בתי הדין האזוריים ובית הדין הארצי[footnoteRef:10] ובעובדה שמדובר באירוע אחד, מתחם העונש ההולם בגין כל אחת מהעבירות שביצעה הנאשמת - עבירה של העסקה ללא היתר כדין ועבירה של אי הסדרת ביטוח רפואי - הוא בין כפל הקנס המנהלי לבין 30% מהקנס הפלילי המקסימלי, דהיינו בין סכום של 15,000 ₪ לבין סכום של 35,040 ₪ (116,800 x 30%).

] כמו כן, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם לנושא משרה בגין הפרת החובה למנוע את ביצוע של כל אחת מהעבירות לפי סעיף 5 לחוק הוא בין סכום של 5,000 ₪ לבין 10,000 ₪.

בהתחשב במכלול השיקולים ומתוך ראיית העיקרון המנחה של הלימה, שוכנעתי כי מוצדק במקרה זה להטיל על הנאשמים עונשים הנמצאים במתחם הענישה שנקבע, כפי שיפורט להלן.

בית הדין הארצי היתייחס לחומרת העבירה בה הורשעה הנאשמת, וקבע בעפ"א (ארצי) 47/08 יאיר שערים 2000 בע"מ – מדינת ישראל בסעיף 19 לפסק הדין מיום 26.10.09: "בית דין זה כבר הביע את דעתו באשר לחומרת העבירה של העסקת עובד זר בנגוד לדין. בפס"ד נפתלי קבע הנשיא אדלר באשר לחומרת עבירה של העסקת עובד זר ללא היתר כדין, כי "מדובר בעבירה חמורה, במיוחד כאשר העסקת עובדים זרים ללא היתר הופכת להיות בעיה חברתית ומוסרית. העסקת עובדים זרים, ללא היתר וללא הפיקוח של החוק ומשרד העבודה והרווחה המבטיח להם תנאי עבודה הוגנים, פוגעת גם בתנאי עבודתם של עובדים מקומיים רבים הצריכים להתחרות בשוק העבודה עם "עבודה זולה". אנו מצווים מכוח עקרונות הדמוקרטיה של מדינת ישראל ומורשת ישראל להעניק יחס הוגן לזר.

...

הנאשמת גב' שירן בן סימון לאחר ששקלתי את מכלול הטענות ונסיבות התיק, הגעתי למסקנה כי לא מתקיימים התנאים הנדרשים להימנעות מהרשעת הנאשמת.

על כן אני מרשיע את הנאשמת בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום.

לאור זאת, לעניין הרף התחתון אני קובע שיעמוד על סך 15,000 ₪ ולגבי הרף העליון יעמוד על סך של 60,000 ₪, זאת בשים לב לכך כי מדובר בהעסקה של עובד אחד, משך כשנה.

בתיק זה הורשעו הנאשמים בעבירה של העסקת עובדים זרים שלא כדין, עבירה על סעיפים 2(א)(2) ו- 1 יג לחוק עובדים זרים תשנ"א-1991 וכן עבירה על הוראות סעיף 2(א)(1) לחוק.

עוד נטען כי אין במשלוח לתסקיר קצין מבחן, כדי לתת ערך מוסף לבית הדין בבואו לידון בסוגיה וכי שיקוליו של קצין המבחן אינם תואמים בהכרח את שיקוליו של בית הדין בבואו לקבוע את עונשו של נאשם שהורשע בדין.

הנאשמים הפנו לפסק הדין בעיניין הע"ז (תא) 67802-06-17 מד"י נ' לב (מיום 17/12/19) שם נקבע, בנסיבות דומות, כי יש להטיל קנס בסך 12,000 ₪ על כל אחד מהנאשמים.

...

בעניין ע"פ (ארצי) 33112-09-15 מדינת ישראל נ' זלקינד מיום 18/7/17, שעניינו הרשעה באותן עבירות בהן הורשעו הנאשמים כאן, נקבע: "מטבע הדברים הרשעה נושאת עימה תוצאות המשליכות על תחומי חיים שונים. בעצם קיומה של השלכה כלכלית כנטען, שאף כלל אינה ודאית, אין כדי לבסס טענה בדבר מצב חריג במחייב ביטול הרשעה". וכן: "בהיעדר עדות מפיו או ראיות אחרות בנושא, אין לפנינו תמונת מצב כלכלית אודות עסקיו ועיסוקיו של המשיב, וכלל "מארג חייו". במצב דברים זה, ככל שיש פגיעת מה באיזה משני העיסוקים עליהם הצביע המשיב, ואותם הדגיש, ואין אנו קובעים כי פגיעה כזו אכן הוכחה, לא ברור עד כמה הפגיעה היא חריגה וקיצונית באופן שהיא גוברת על האינטרס הציבורי שבהרשעה, לרבות שיקולים של גמול, הרתעה ואחידות הענישה".

לאור האמור, בקשת הנאשמים לביטול הרשעה, נדחית.

בשים לב לכל אלה, אני קובעת כי כל אחד מהנאשמים ישלם קנס בסך 16,000 ₪.