בנסיבות אלו, מקוה ביה"ד שתמה סאגת העניינים הקשורה למסירת מיסמך כזה או אחר, כאשר בקשת התובע לחיוב הנתבעים בהוצאות משפט, תלקח בחשבון, בסיום ההליך"
ולעניין עיכוב ההליכים ניתנה ביום 18.2.2019 ההחלטה הבאה:"בהמשך להחלטה מיום 13/1/19 החלטתי, כן לעכב, לזמן מסויים את ההליכים בתיק זה, בתקווה שבמהלך תקופת העיכוב, יוכרע העירעור שהגיש התובע, אשר מבדיקה שערך ביה"ד עולה כי בתיק הנ"ל נקבע דיון ליום 24/3/19. לפיכך הריני מורה, בשלב זה, על עיכוב ההליכים עד ליום 1/5/19, או עד להכרעת ביה"ד הארצי בעירעור התובע, לפי המוקדם מביניהם. למעקב מזכירות".
בתאריך 27.6.2019 ניתן פסק הדין בעירעור שהגיש התובע, במסגרתו נקבע כך:
במהלך הדיון בעירעור הציע בית הדין לצדדים את ההצעה הבאה:
"מוצע לצדדים כי יובהר כי דחיית התביעה בבית הדין האיזורי כנגד המשיבה 1 נובעת מטעמי סמכות עניינית ולפיכך אינה מהוה מעשה בית דין. כל צד ישמור על טענותיו. בית הדין יפסוק בסוגית הוצאות ההליך."
הצדדים קיבלו את הצעת בית הדין.
התובע כאמור לעיל הגיש את תביעתו בחודש 3/18 ומאז חרף רצונו של ביה"ד לקדם את התביעה וחרף טענות הנתבעים 2-3 בענין זה גם אשר לעינוי הדין שניגרם להם, ממשיך התובע להגיש בקשות אין ספור, להיתמהמה בקיום החלטות בית הדין, לבקש ארכות (ולעיתים לשכוח לעשות כן) ואף לתקן את כתב תביעתו, באופן שכעת הוא טוען שאינו מספק, לבקש ארכות נוספות כדי להשלים עיון בתיקים אחרים (שאף הם תיקים שניפתחו לפני מספר לא מבוטל של שנים) וכן לבקש עוד ארכות כדי להגיש שלל בקשות נוספות –
הכל בזמן שנתבעים 2-3, גם אם לשיטתו, פעלו כלפיו שלא כדין, מצויים בהליך המתייחס לאירועים שהסתיימו לפני שנים רבות - מדובר בהתנהלות שקשה לקבלה, כאשר לכך יש להוסיף כי כבר בחודש 6/2018, הורה ביה"ד על סילוק התביעה כנגד חברת יוקרה, בשל חוסר סמכות עניינית, על בסיס מסד הנתונים שהציג התובע במועד בו הגישו הנתבעים את בקשת הסילוק על הסף, כאשר גם כעת וחרף טענות התובע ספק אם הוא הראה כי קיימת לביה"ד סמכות עניינית לידון בתביעתו כנגד חברת יוקרה (וזאת מהטעמים שציינו נתבעים 2-3 בתגובתם) אך מכל מקום ובדומה למצב שבו אם היה ניתן כבר פסק דין בתיק זה ביחס לכל הנתבעים ואם היה התובע מבקש להגיש בחלוף כשנתיים מאז היה ניתן פסק דין שכזה מסמכים ו/או ראיות שאולי היו יכולים להוביל את ביה"ד לתוצאה שונה מהתוצאה אליה הגיע בפסק דינו, לא היה מתאפשר לו לעשות כן, גם כעת לא ברור מכח מה ועל בסיס מה סבור התובע כי יש לבטל את אותה החלטה של ביה"ד.
בנסיבותיו של תיק זה ובשל היתנהלותו החריגה של התובע אשר לאופן בו בחר לנהל את תביעתו, לא מוצא ביה"ד לנכון לאפשר לו להמשיך ולערוך את בדיקותיו כשהליך זה תלוי ועומד וכן לא מוצא לנכון לאפשר לו להגיש את הבקשות שציין במסגרת בקשתו כי הוא מעוניין להגיש, כאשר נראה כי טוב יעשה, גם מטעמי יעילות וגם כדי למנוע הוצאות נוספות, אם ישקול למחוק את תביעתו כאן ואם ישקול להגיש (בכפוף לכל דין לרבות לדיני ההתיישנות) תביעה חדשה אשר תכיל את כל טענותיו החדשות והישנות.
כמו כן, צורף לתעודת עובד הציבור דף ראשון של הסכם מיום 3.6.2012 בין משרד הבריאות לנתבעת שנמחקה, אשר חתמה באמצעות הנתבעים, למתן שירותי אישפוז לחולים סיעודיים.
...
בכל הקשור לשלוש הפלוגתאות הבאות:
האם יש לחייב את הנתבעים בתשלום פיצויי פיטורים, יחד ולחוד עם הנתבעת?
האם יש לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד עם הנתבעת, בתשלום פיצוי עבור נזק ממוני שנגרם עקב הפיטורים שלא כדין?
האם יש מקום לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד עם הנתבעת, בגין נזק לא ממוני ועוגמת נפש?
מאחר וקבענו כי אין לבית הדין סמכות עניינית לדון בתביעה כנגד הנתבעים, הרי שדין שלושת רכיבי התביעה הנ"ל, ביחס לנתבעים, להידחות.
הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלומם בפועל
למרות שהתביעה כנגד הנתבעים נדחתה החלטנו לנוכח התוצאה אליה הגענו, ובעיקר בשים לב להערה המהותית בדבר התנהלות הנתבעים אשר לכך שלא חשפו פרטים מהותיים בטרם ביקשו כי התביעה כנגד הנתבעת הנוספת תסולק על הסף, שמדובר בנסיבות חריגות בעטיין מצאנו לנכון לחייב אותם, קרי - את נתבעים 2-3 לשלם לתובע, ביחד ולחוד, את הסכומים הבאים:
סכום של 12,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד.
סכום של 4,000 ₪ בגין הוצאות משפט.
בנקודה זו נבהיר כי שקלנו לחייב את נתבעים 2-3 בסכומים גבוהים יותר בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, אך החלטנו שלא לעשות כן בעיקר בשל הדרך בה ניהל התובע את תביעתו, כפי שהדבר הובא בפירוט בסעיף "מהלך הדיון".
זכות ערעור, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.
