ע"י ב"כ עו"ד יעקב ארדיטי לנדמן
פסק דין
השופטת י. שבח:
ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב יפו בת"א 10636-06-13 (כבוד השופטת כוכבה לוי) לפיו חויב המשיב לשלם לבנק המערער סך של 894,617.15 ₪ בגין חוב בחשבון המשיבה 1 בתוספת הפרישי ריבית מיום הגשת כתב התביעה המתוקן [07.01.2014] ועד למועד התשלום בפועל, כמו גם סך של 6,194.04 ₪ בגין חוב בחשבונו הפרטי של המשיב, בצרוף הפרישי ריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
על רקע זה, כמו גם בגין מעשים נוספים, הועמד גניש לדין פלילי והורשע בעבירות של קשירת קשר לבצוע פשע, היתחזות לאדם אחר, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, מירמה והפרת אמונים בתאגיד, ואיסור עשיית פעולה ברכוש אסור.
את תביעתו בכל הנוגע לסכום שבמחלוקת סמך הבנק על הוראת סעיף 4.6(ב) ל"כתב התנאים הכלליים לניהול החשבון" (להלן - התנאים הכלליים) שנחתם ע"י המשיבים, אך בעיקר על הוראת סעיף 5.13 שבו, שעניינו בתיקון טעות, המורה כי
"היה הבנק סבור כי פעולה כלשהיא נרשמה בטעות בחשבון או שנפלה טעות ברשום כלשהוא בחשבון לרבות עקב סכום שגוי, מועד שגוי, שער שגוי, ערך נקוב שגוי וכו', או כי פעולה כלשהיא לא נרשמה בחשבון עקב טעות יהיה הבנק רשאי בכל עת לתקן את הטעות והנובע ממנה. התיקון יבוצע על ידי חיוב ו/או זכוי החשבון...".
בית משפט קמא דחה את הסתמכות הבנק, בהיענותו לדרישת מנורה, על התנאים הכלליים, וקבע כי "סמכות הבנק, במישור החוזי שבינו לבין החברה, לבצע חיוב של החשבון או לתקן טעות באופן חד צדדי היא במסגרת מערכת היחסים הפנימית שבין הבנק ללקוח. לא מצאתי כי פניה של צד שלישי לבנק מכל סיבה שהיא מקנה הרשאה לבנק לפעול בחשבון הלקוח ולהיענות לדרישות הצד השלישי לחיוב חשבון הלקוח ולהשבת כספים לצד שלישי...".
בית משפט קמא הוסיף וקבע כי "מתן הרשאה לבנק לחיוב חשבון במקרים של מעורבות צד שלישי, עלולה להציב את הבנק במצב בו הוא מפר את חובת הנאמנות שלו כלפי הלקוח. זאת, כל אימת שצד שלישי יפנה לבנק ויטען כי כספים המצויים בחשבון הלקוח הועברו לחשבונו שלא כדין ועל הבנק יהיה הנטל לעמת את הלקוח עם טענות הצד השלישי ולהכריע בין הצדדים בשאלה האם הכספים התקבלו כדין אם לאו...".
בית משפט קמא אף דחה את ניסיון הבנק להסתמך על הכרעת הדין המרשיעה וקבע: "איני סבורה כי ניתן להכשיר בדיעבד את פעולת הבנק בהתבסס על פסק דין שניתן מס' שנים לאחר ביצוע העברת הכספים כאשר לא מצאתי שהבנק היה מורשה לבצע פעולה חד צדדית בחשבון החברה לאור פנייתו של צד שלישי בהתבסס על הטענה כי הכספים הועברו לחשבון החברה בטעות".
המשיבים חוייבו לשלם לבנק את הסכומים שנתבעו בתביעה, למעט הסכום שבמחלוקת.
כפי טענתו בבית משפט קמא, כך גם בעירעור, סומך הבנק את זכותו לחייב את חשבון החברה בסכום שהופקד בו במירמה, בהוראות החוזיות שבמסמך התנאים הכלליים, הן הוראת סעיף 4.6(ב) הקובע כי:
"בעלי החשבון מורים בזה לבנק ומייפים בזה את כוחו באופן בלתי חוזר לחייב מעת לעת את החשבון ו/או כל חשבון אחר המתנהל ו/או שיתנהל בבנק על שם בעלי החשבון ו/או על שם אחדים מהם, לבד או יחד עם אחר/ים, בכל סכום מסכומי החוב שיגיע לבנק מבעלי החשבון במסגרת אותו חשבון, וזאת בכל מועד בו יהיה הבנק זכאי לידרוש את פרעונו של אותו סכום. ואף אם חיוב כאמור יגרום ליצירה או להגדלה של יתרת החובה בחשבון ו/או בכל חשבון אחר כאמור",
אך ביחוד בהוראת סעיף 5.13 לפיה
"היה הבנק סבור כי פעולה כלשהיא נרשמה בטעות בחשבון או שנפלה טעות ברשום כלשהוא בחשבון לרבות עקב סכום שגוי, מועד שגוי, שער שגוי, ערך נקוב שגוי וכו', או כי פעולה כלשהיא לא נרשמה בחשבון עקב טעות יהיה הבנק רשאי בכל עת לתקן את הטעות והנובע ממנה. התיקון יבוצע על ידי חיוב ו/או זכוי החשבון, הכל לפי העניין ובהתאם לנסיבות המקרה, ובכפוף להוראות בנק ישראל".
הבנק הוסיף והפנה לסעיף 3 להוראת ניהול בנקאי תקין [3] (12/95) "רישום שגוי בחשבון הלקוח" לפיה
"גילה בנק רישום שגוי בחשבון לקוח, יתקן את הרישום השגוי על פי הערך הנכון, וכן יתקן, בערכים מתאימים, את כל רשומי הריבית שנעשו עקב הרישום השגוי".
עמדתי היא שבדין קבע בית משפט קמא כי אין לראות, בנסיבותיו המיוחדות של העניין, "טעות ברשום" בזיכוי חשבון החברה בכספי מנורה, וממילא אין לראות בחיוב החשבון בסכום הזיכוי משום "תיקון הטעות", משאין המדובר בפרט שגוי שהוזן לחשבון עקב שגיאה בהקלדת מספר, זהוי נתון מספרי, או חישוב אריתמטי שגויים מאלו המפורטים בסעיף 5.13 לתנאים הכלליים – "סכום", "מועד", "שער", "ערך נקוב".
לא זו אף זו, סעיף 1 להוראות ניהול בנקאי אליו הפנה הבנק עצמו, המחייבות את הצדדים גם במישור החוזי, על פי הסיפא של סעיף 5.13 לתנאים הכלליים, מחריג מפורשות רישום שגוי שניגרם ע"י צד שלישי: "בהוראה זו מפורטים הנהלים שעל הבנקים לנהוג לפיהם לתיקון רישומים שגויים בחשבון הלקוח, הנובעים מטעותו של הבנק. אין הוראה זו דנה ברישומים שגויים שנגרמו על ידי צד שלישי, כגון זכוי חשבון לקוח על ידי מעביד בגין שכר, או חיוב על פי הרשאה שלדעת הגורם המזכה או המחייב נעשו בטעות וכד'".
הבנק טוען בפנינו כי בגדר "טעותו של הבנק" לעיל נכלל גם כשל במנגנון ההגנה אשר נועד לדחות פעולות שנגרמו עקב טעויות של "הגורם המזכה". דא עקא, שהדוגמאות המובאות בהוראה לעיל ל"רישומים שגויים שנגרמו על ידי צד שלישי" עליהם לא חלה סמכות התיקון, כוללות הן פעולה שנעשתה במישרין על ידי צד שלישי ("זכוי... על ידי מעביד..."), הן פעולה שביצע הבנק לפי הוראות אותו צד שלישי ("חיוב על פי הרשאה").
ויודגש, הדיון בבית משפט קמא לא צומצם רק לשאלה האם זכאי היה הבנק לבטל את זכוי החשבון בסכום השנוי במחלוקת, ובפני בית המשפט הובאו כל העדויות הרלבנטיות לבצוע התרמית ולאופן בו זוכה חשבון החברה, לרבות קלטת השיחה עם אדם שהתייצג כבנה של היורשת והסביר את סיבת משיכת הכספים, ודו"ח חקירה.
...
ויודגש: הבנק לא אמור היה לעמוד חסר אונים מול דרישת מנורה ולהיעתר לה כהרף עין, משבארגז הכלים שלו מצויים אמצעים משפטיים מוכרים בדין לפתרון המצב המביך אליו נקלע, לרבות הגשת הליך של טען ביניים על מנת שבית המשפט הוא שיכריע בזהות הזכאי לכספים (כפי שננקט למשל בע"א 263/70 בנק ליצוא בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד כד(2) 673).
אני מסכים כי אילו היה מדובר בטעות של צד שלישי, מנורה, בלבד, אזי הבנק לא היה רשאי להשתמש בהוראות הללו כדי לתקנה, אך כאשר מדובר גם בטעות של הבנק, אין בצירופה של טעות הצד השלישי כדי לשלול מהבנק את זכותו לתקנה בהתאם להוראות הנ"ל.
יונה אטדגי, שופט
השופטת ע. ברקוביץ:
מצטרפת לתוצאה, לפיה דין הערעור להתקבל.
עידית ברקוביץ, שופטת
התוצאה
הערעור מתקבל.
