פסק דין שהושג לכאורה במרמה

בע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ [פורסם בנבו] (25.2.2010) (להלן: "עניין טורג'מן"), נקבעו תנאים מחמירים לביסוס עילה לביטול פסק דין בשל מירמה: אמינות לכאורית או משקל ממשי של הראיות המבססות את טענת המירמה; חיוניות הראיה, כלומר האם עשויה טענת המירמה להביא לתוצאה שונה מזו שנקבעה בהתדיינות הראשונה; ראיות חדשות ושקדנות סבירה.

 בית המשפט העליון עמד שם על התנאי השלישי ודרישת הפסיקה להוכיח כי הראיות מתבססות על ארוע שהתרחש לאחר פסק הדין או על ראיות חדשות שהתגלו לאחר מתן פסק הדין ולא ניתן היה להשיגן במהלך ההיתדיינות הראשונה אף בשקידה סבירה, סקר את דרישות החוק וסדרי הדין לעניין שקדנות סבירה (שם, פסקה 17), וקבע כי יש לנקוט בפרשנות מקילה עם הטוען למירמה באשר למידת השקדנות הסבירה הנדרשת ממנו.

...

" גם ערעור שהגיש התובע על החלטה זו נדחה לגופם של דברים תוך שנקבע, על ידי בית המשפט העליון (רע"א 8875/18, הליך מס' 11 לעיל) כי אין במסמכים הללו כדי להביא לביטול פסק הדין ולמשפט חוזר: " ביטולו של פסק דין חלוט, קל וחומר מקום שבו בפסק דין מוסכם עסקינן אינו דבר של מה בכך. מכאן, כי על הטוען לביטול פסק חלוט מחמת גילוין של ראיות חדשות מוטל נטל כבד מאוד... על רקע האמור, אינני מוצא לנכון להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, שלפיה לא הניח המבקש תשתית ראייתית לכך שלא ניתן היה להשיג את הראיות בשקידה סבירה. כזכור, היו אלה נספחים בהליך הבוררות שהתנהל עובר להגשת התביעה מושא פסק הדין. התביעה הוגשה זמן קצר לאחר היווצרותן של אותן ראיות "חדשות". בית המשפט ציין גם, למעלה מן הצורך, תהיות בקשר לאותן ראיות חדשות.

אין בפי התובע שום טענה שאם תתקבל יהיה בה כדי להועיל לו ודין הבקשה להתקבל.

אני מוצאת להוסיף כי התובע, המבקש מבית המשפט סעד מן הצדק, ראוי היה שיבוא ב"קלפים פתוחים" ובצירוף כל המסמכים הקיימים למשל, בתיק הבוררות, ולא שבריר החלטה פה ורסיס הסכם שם, משלא עשה כן התובע ובחר לצרף ב"פינצטה" את שצירף, חזקה כי לו היה מצרף את כל תיק הבוררות, למשל, היה הדבר פועל לחובתו (ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ. פרץ רוזנברג ואח' ,פד"י  מז2 עמ' 605), ואין לי אלא לצטט את כב' השופט רובינשטיין מצטט את כב' השופט סולברג בעניין אחר: "דעת לנבון נקל, כי סופיות הדיון איננה 'לעומתית' לצדק. התדיינות שאינה פוסקת, היא- היא היוצרת עיוות, מבוכה ועוול. דרך הכלל היא, כי סופיות הדיון משרתת את הצדק. היוצא מן הכלל הוא, מצב שבו סופיות הדיון גורעת מן הצדק" (ת.א. (ירושלים) 4582/03 ידיעות תקשורת בע"מ נ' פרופ' משה צימרמן (24.2.04) והציטוט מתוך רע"א 194/07 בני פור נ' מ.מ. פרדס חנה כרכור (6.3.07)) לסיכום: הבקשה לסילוק התביעה על הסף מתקבלת והתביעה לביטול פסק הדין בע"א 52255-11-11 נדחית.

התנאים הנדרשים לביטול פסק דין בטענת תרמית סוכמו בפסק הדין שניתן בעיניין ב.י.מ הנ"ל, שם הבהיר כבוד המשנה לנשיאה, השופט מלצר, כי נדרשים שלושה תנאים, ואלה הם: (א) "יש צורך בקיומה של אמינות לכאורית. קרי, קיומו של משקל ממשי של הראיות המבססות את טענת המירמה. כדי לבסס טענת תרמית שתצדיק ביטולו של פסק דין חלוט לא די בטעינת טענות בעלמא. על טענות התרמית להיות מגובות בראיות בעלות אמינות לכאורית " (ב) "על טענת המירמה לקיים את דרישת החיוניות. במסגרת זו יש לבחון את השאלה האם במידה שטענת המירמה תיתקבל, עשוי הדבר להוביל לתוצאה שונה מזו שנקבעה במשפט המקורי...". (ג) "על הראיות המבססות את טענת המירמה להיות ראיות חדשות. בהקשר זה, ראיות חדשות הן ראיות המתייחסות לארוע שהתרחש לאחר מתן פסק הדין שביטולו מתבקש, או לחילופין ראיות שהתגלו אמנם לאחר מתן פסק הדין, אך לא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה בעת ניהול ההליך המקורי". אין חולק שנטל ההוכחה בטענת תרמית רובץ על בעל הדין אשר מעלה טענה זו ובמקרה דנן - על התובע.

...

תוצאת ביניים על סמך כל האמור לעיל, אני קובעת כי פסק הדין בהליך המרצת הפתיחה הושג על ידי מוחמד חמד בתרמית ומשום כך אני מורה על ביטולו.

במקרה אחר, בו נרכשו זכויות מיורשיו של נפקד מצאנו התייחסות ממנה ניתן להבין כי סעיף 10 לחוק המקרקעין יכול שישפיע על זכויות האפוטרופוס בנכס מוקנה.

סופו של דבר קבעתי כי פסק הדין בתיק ההמרצה הושג בתרמית ולכן אני מורה על ביטולו.

סעד הצהרתי הקובע כי מדינת ישראל/רשות הפיתוח/רשות מקרקעי ישראל הסתירה, באופן שיטתי, מידע, עובדות ומסמכים מהמפונים/המתיישבים, אזרחי מדינת ישראל ומערכאות שיפוטיות מהלך של עשרות שנים, הזיקה היזק ראייתי בעיניין זה לתושבי השכונות וקיבלה פסקי דין לכאורה במירמה".

כך נאמר, בהסתמך על פסיקה קודמת ותוך הסברת הטעמים לכך, גם בפרשת אע'בריה [8], בעמ' 647: "את הבקשה לביטול כאמור יש להגיש לבית המשפט, אשר נתן את פסק הדין שהושג במרמה". כלום משמעות הדבר שאם פסק-הדין שמבקשים להביא לביטולו ניתן בערכאת העירעור, תוגש בקשת הביטול לערכאת העירעור? התשובה לשאלה זו היא כי אף שערכאת העירעור מוסמכת לידון בבקשה ל"משפט חוזר" אזרחי, הרי שככלל אין היא הערכאה המתאימה לעסוק בכך.

...

לנוכח המסקנה אליה הגעתי לא מצאתי מקום להתייחס למלוא טענותיהן של הנתבעות.

התוצאה היא שהתביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעות 2-1, ולנתבעת 3, כל אחת סך של 20,000 ₪.

בסעיף 3 להחלטה צוין: "החלטת בית המשפט, כב' השופט צ'יזיק, שניתנה בתאריך 9.9.13 בת"ט 41945-01-13 היא המסד להליך זה". בסעיף 5 של החלטתו, הביע בית משפט קמא את דעתו באשר לתביעה העיקרית וציין, כי לא מצא שמדובר בנסיבות המבססות משפט חוזר, וכן הפנה בית משפט קמא את המבקש לאפשרות של מיצוי טענותיו "במסגרת ההליך השיטרי או במסגרת תיק ההוצל"פ". ואולם, לטענת המבקש, הדרך היחידה העומדת בפניו היא הדרך בה נקט, דהיינו, הגשת תביעה לביטול פסק דין שהושג במירמה.

בית משפט קמא, מחד גיסא, לא שלל את תאור הנסיבות של קבלת פסק הדין במירמה וסחיטה ואיומים, ולכאורה קיבל את גרסת המבקש הנתמכת בתצהיר, ומאידך גיסא, קבע, שבנסיבות העניין ובשלב זה, הטענות אינן מבססות את מתן הצוו כמבוקש, וקביעות אלה הן ללא הנמקה, וללא כל אסמכתא.

...

על יסוד כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשת רשות הערעור.

אני מחייב את המבקש לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בגין הליך זה בסכום כולל של 4,000 ₪ (כולל מע"מ).

אני מורה למזכירות בית המשפט להעביר לידי ב"כ המשיב, עו"ד גב' מיטל תורג'מן-כהן, עבור המשיב, את הסכום הנ"ל של 4,000 ₪ מתוך הפיקדון שהפקיד המבקש בבית משפט זה. יתרת הפיקדון, ככל שתישאר כזו, תוחזר על ידי מזכירות בית המשפט לידי ב"כ המבקש, עו"ד אהוד כספי, עבור המבקש (ככל שלא הוטל עליו עיקול).

התובע טוען כי פסק-הדין, אשר דחה את תביעת סעיד שלש, לא דן בטענת הזיוף של חתימת המנוח על הסכם המכר, כי ב-14/6/21 אושר צלום תיק המישטרה, ובו דו"ח מז"פ הקובע כי חתימת המנוח על הסכם המכר מזויפת, כי ראיה זו לא היתה ברת השגה במשך ההליך מושא פסק-הדין, לאור ניהול החקירה במישטרה, כי מימצאי חקירת המישטרה מלמדים שעו"ד נג'אר לא אמר אמת בעדותו בהליך מושא פסק-הדין, ולכן מדובר בפסק-הדין שהושג במירמה, ולפיכך יש להורות על ביטולו וקיום משפט חוזר אזרחי.

ב-ע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ (25/2/10) (להלן: "עניין טורג'מן"), נקבעו תנאים מחמירים לביסוס עילה לביטול פסק-דין בשל מירמה:  אמינות לכאורית או משקל ממשי של הראיות המבססות את טענת המירמה;  חיוניות הראיה, כלומר האם עשויה טענת המירמה להביא לתוצאה שונה מזו שנקבעה בהתדיינות הראשונה;  ראיות חדשות ושקדנות סבירה.

...

לפיכך, אין תשובה מובהקת לשאלת האמינות הלכאורית והמשקל הממשי של מסקנות דו"ח המז"פ. אדגיש ואציין כי ממצאי המז"פ מצביעים על-כך שאין התאמה בין החתימות המיוחסות למנוח ח'אלד שלש לבין החתימות של התובע או של עו"ד נג'אר, או החתימות של סעיד שלש, כך שלא ברור מדוע סבור התובע כי יש בחוות דעת המז"פ כדי להגיע למסקנה שבהכרח המדובר בזיוף (אולי המדובר בשונות בחתימה בשל היות המנוח ח'אלד שלש מבוגר וחולה, לעומת חתימות הדוגמא שהובאו כשהיה צעיר ובריא יותר), ולא ברור מדוע סבור התובע כי יש בחוות-הדעת של המז"פ כדי להוכיח שבוצע זיוף דווקא על-ידי עו"ד נג'אר (כאשר חוות דעת המז"פ לא מצאה התאמה בין החתימות בהסכם המכר ובהצהרה לרשות המיסים לבין החתימות המיוחסות לעו"ד נג'אר).

התביעה בכל הקשור לבקשה לקיום משפט אזרחי חוזר ולביטול פסק-הדין הקודם - נדחית.

אשר על-כן, משנקבע כי לא הונחה תשתית לקיום משפט חוזר אזרחי, נדחית הבקשה לביטול פסק-הדין שניתן על-ידי כב' השופט סוקול ב-ת"א 22860-06-14.