פסק דין פלילי כראיה בתביעה אזרחית

סעיף 42א' לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות") קובע מהו המשקל הראייתי אשר יש לתת לפסק דין חלוט במשפט הפלילי במסגרת תביעה אזרחית.

...

בית המשפט לא דן בשאלות אלה שכן קבע כי דין הטענה להידחות בכל מקרה, שכן: "משטענת אכיפה בררנית נטענת תחת המטריה של הגנה מן הצדק, הרי ניתן לשעות לה רק אם בקיומו של ההליך חרף הפגמים יש משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות (ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, פ"ד נט(6) 776, 807 (2005) (להלן: עניין בורוביץ)). בית משפט זה הכיר אמנם באפשרות כי טענת אכיפה בררנית תתקבל מקום שבו ההבדלים באכיפה אינם נובעים משיקולים זרים, מהפליה מכוונת וזדונית או מחוסר תום לב (רע"פ 1611/16 מדינת ישראל נ' ורדי, פסקה 99 לפסק דינו של המשנה לנשיאה ח' מלצר (31.10.2018) (להלן: עניין ורדי); ע"פ 6328/12 מדינת ישראל נ' פרץ, פסקה 23 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן (10.9.2013); עניין בורוביץ, עמ' 814); ואולם נפסק כי מקום שבו הרשות פעלה בתום לב, טענת אכיפה בררנית תתקבל אך במקרים נדירים וחריגים (עניין ורדי, פסקה 99 לפסק דינו של המשנה לנשיאה ח' מלצר; עניין בורוביץ, עמ' 814). זאת ועוד, בית משפט זה קבע כי אכיפה חלקית אינה בהכרח אכיפה בררנית, ככל שהיא נעשית משיקולים ענייניים (עניין הבי, פסקה 537; עניין בורוביץ, עמ' 814)". בענייננו, לא ניתן לומר כי קבלת התביעה אינה מתיישבת עם תחושת הצדק או כי הונח בסיס ולו לכאורי לטענה בדבר שיקולים זרים שעמדו ביסוד ההחלטה להגיש את התביעה נגד הנתבע.

משכך, אני דוחה את הטענה לאכיפה בררנית.

ז - סוף דבר מורם מהאמור עד כה כי התביעה מתקבלת.

התובע מבסס את תביעתו על פסק הדין בהליך הפלילי מכוח סעיף 42א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן "פקודת הראיות").

לפסק הדין הפלילי מעמד של ראיה לכאורה לאמור בו בהליך האזרחי, במקרה שההרשעה בהליך הפלילי היא תוצר הודאת הנאשם בעסקת טיעון או הכרעת בית המשפט לאחר בירור הנסיבות (ע"א 285/80 מנחם שיף נ' אהרון אליאסי, פ"ד לד(4) 752; ע"א 71/85 "אריה" חברה לביטוח בע"מ נ' סילביה בוחבוט, מא(4) 327; רע"א 9759/16 מג'די אבו מור נ' רשות המיסים, מיום 7.4.2017; קדמי על הראיות חלק שני בעמ' 1557,1560 (מהדורה משולבת ומעודכנת 2009).

...

לאור זאת ולנוכח עדויות עדי התובע, שחלקם שמעו קולות רמים בלבד והשאר לא ציינו את תוכן האמירות שנאמרו בזמן הויכוח, נדחית הטענה.

עם זאת, נדחית טענת התובע שגניבת טלפון סלולארי על ידי הנתבע, בה הודה בנוסף בהסדר הטיעון, היתה אמורה לשמש התראה למדינה על אופי הנתבע, כי לפי פסק הדין בוצעה הגניבה כתשעה ימים לאחר האירוע נשוא התביעה ולכן אינה נוגעת לענייננו.

סוף דבר אשר על כן, המדינה תשלם לתובע 21,500 ש"ח (לאחר שהופחת 20% אשם תורם מהפיצוי ובניכוי הסכום ששילם הנתבע בהליך הפלילי, שהינו חלקו של הנתבע בפיצוי) בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% והוצאות המשפט.

סעיף 42ד לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 מקנה לממצאים ולמסקנות של פסק דין פלילי תוקף של ראיה חלוטה שאינה ניתנת לסתירה בתביעה אזרחית הנגררת לפסק הדין הפלילי.

...

הטענה לגבי הוצאות רפואיות לעתיד בסכום גלובלי של 20,000 ₪ אין לה על מה לסמוך, ועל כן נדחית.

בנסיבות, אני דוחה את התביעה בראש נזק זה. הפסדי פנסיה הואיל וכושר השתכרותו של התובע בעתיד לא נפגע כפי שנקבע לעיל, אין מקום לפסוק כל פיצוי בגין ראש נזק זה. נסיעות התובע אמנם לא הציג מסמכים המעידים על הסכומים בהם נשא בגין נסיעות.

לסיכום להלן סיכום הפיצויים להם זכאי התובע, בהתאם לראשי הנזק שפורטו לעיל: כאב וסבל 120,000 ₪ הפסדי שכר לעבר 24,645 ₪ הוצאות רפואיות 23,100 ₪ נסיעות 4,000 ₪ סה"כ 171,745 ₪ בניכוי הפיצוי ששולם בהליך הפלילי 40,000 ₪ __________ ________ סך הפיצוי לתשלום 131,745 ₪ על יסוד מקבץ האמור, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע, יחד ולחוד, סך 131,745 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 8,000 ₪ ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 23,122 ₪ (כולל מע"מ).

ר' בהקשר זה ע"א 8195/09 פלוני ז"ל נ' פלונית (20.9.15), שם נקבע כי: "ההוראה האמורה מקנה אפוא לממצאים ולמסקנות שנקבעו בפסק הדין הפלילי תוקף של ראיה חלוטה, אשר ככלל אינה ניתנת לסתירה. הוראה זו רחבה יותר, ומובחנת, למשל, ממה שעולה מסעיפים 42א'-42ג' לפקודת הראיות... המורים כי רק הממצאים והמסקנות שבהכרעת דין מרשיעה (אך לא בגזר הדין) מהוים 'ראיה לכאורה' בתביעה אזרחית, אשר לגביהם רשאים המורשע, חליפו או מי שחב בחובו הפסוק, להביא ראיות לסתור 'ברשות בית המשפט, מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עוות דין'". היתיישנות - הנתבע העלה טענת היתיישנות ביחס לעילת התביעה שעניינה פגיעה בפרטיות.

ואילו סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". בעניינינו, האפשרות להגיש נגד הנתבע תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים – קמה רק מהיום בו פסק הדין הפלילי שניתן נגד הנתבע – הפך לחלוט.

...

נוכח השיקולים והעקרונות שהובאו לעיל, אני סבור כי יש להעמיד את כלל הפיצוי הראוי לתובע על סך של 140,000 ₪.

סוף דבר: אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך 140,000 ₪.

עוד אני מחייב את הנתבע בתשלום הוצאות (לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ) בסכום כולל של 17,000 ₪.

בכתב האישום המתוקן פורטו המעשים שעשתה הנתבעת והיא הואשמה בהתאם לסעיפים הבאים: פסק הדין ניתן ללא הרשעה (נספח 2 לכתב התביעה) ובמסגרתו פורטו העובדות בהרחבה תוך שמצויין מפורשות כי הנתבעת ביצעה עבירות של האזנת סתר.

  (א)  הורשע אדם בבית משפט שלום או בבית משפט מחוזי והוגשה נגדו - ונגדו בלבד - תביעה אזרחית בשל העובדות המהוות את העבירה שבה הורשע, מוסמך השופט או המותב שהרשיעו, לאחר שפסק הדין בפלילים הפך לחלוט, לידון בתביעה האזרחית, אם ביקש זאת מגיש התביעה; לענין זה מוסמך בית משפט מחוזי לידון גם אם התביעה לפי שוויה היא בתחום סמכותו של בית משפט שלום.

בהמשך פסק דינה שבה כב' הנשיאה ומדגישה כי סעיף 77 לחוק בתי המשפט וסעיף 42א לפקודת הראיות מהוים תביעה אזרחית משלימה לנפגע במסגרתה יש היתחשבות בניזוק והקלה עימו (ראו: דנ"פ 5265/16, סעיף 40 לפסק דינה של כב' הנשיאה חיות).

...

לאחר בחינת כתב התביעה, ההגנה וטיעוני הצדדים בדיון, אני סבורה כי כתב התביעה לא יכול להיוותר על כנו באופן בו הוגש.