פסק דין על סמך עילה שונה מבחן הסעד

בסעיף 78 נטען כי "במעשי הנתבעות יש תרמית וגזל". למקרא כתב התביעה עולה לכאורה כי הוא אינו מדקדק בפירוט עילות התביעה כנגד הנתבעת במופרד מהנתבעת 1, ויש עירוב שמקשה על בחינת עילות התביעה המסוימות כנגד הנתבעת ומהות היריבות כנגדה.

תקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984 (להלן: "תקסד"א–התשמ"ד"), קובעת כי על כתב התביעה להכיל את "העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה, ואימתי נולדה". תקנה 64 לתקסד"א–התשמ"ד קובעת כי "אין להעלות בכתב תשובה נימוק תביעה חדש, ואין לכלול בו טענה שבעובדה שאינה מתיישבת עם טענותיו הקודמות של אותו בעל דין". באופן דומה נקבע בתקסד"א–התשע"ט 2018 כדלהלן: תקנה 11: בחלקו השני של כתב התביעה יפרט בעל הדין את העניינים האלה בלבד ולפי הסדר המפורט להלן: (1) תאור תמציתי של בעלי הדין; (2) הסעד המבוקש באופן תמציתי; (3) תמצית העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה; (4) העובדות המקנות סמכות לבית המשפט.

עוד נזכיר בהקשר זה כי הלכה היא שבית המשפט לא ייתן לתובע פסק דין על סמך עילה שונה מזו שנטענה בכתב התביעה, אלא אם כן גילה הנתבע, בפירוש או מכללא את הסכמתו לכך.

...

בהינתן האמור ונוכח ההלכות שפורטו מעלה, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום להורות לתובעת להגיש כתב תביעה מתוקן כנגד הנתבעת, בגדרו תפרט באורח מדויק את כל עילות תביעתה כנגד הנתבעת, תוך ביסוס היריבות בין צדדים אלה, תוך פירוט עובדתי מדויק נדרש, לרבות הגדרת נזק מסוים (חוב) אותו חבה לה לכאורה הנתבעת (לעניין זה אף ראו ע"א 215/91 אגתן נ' לים, פ"ד מח(2) 43, שם נפסק בין היתר כי: הלכה פסוקה היא, כי סעד של דחיה על הסף הוא סעד מאוד מרחיק לכת וביהמ"ש לא ידחה תובענה על הסף אם ניתן לרפאה על ידי תיקון התובענה [ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני, פד"י לו (2) 151, 155- 156] ראה הלכה דומה אף לגבי סעד של מחיקה על הסף בע"א 194/87 סאלח נ' רשות הפיתוח, פד"י מד (2) 185, 188.

סוף דבר הלכה היא כי בשים לב לעובדה שסילוק על הסף הוא אמצעי קיצוני, וברגיל אין מקום להכריע בגורל תביעה בעודה באיבה, הרי שלאור תפיסה זו "המגמה היא שלא להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית הדוחות בקשות לסילוק תביעות על הסף (רע"א 5630/17 נוואמה נ' כהן, [פורסם בנבו] פסקה 11 (27.3.2018); רע"א 5337/17 כץ נ' כץ, [פורסם בנבו] פסקה 13 (31.7.2017); רע"א 5371/11 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' רד רוק הולדינגס לימיטד, [פורסם בנבו] פסקה 3 (3.8.2011); חמי בן-נון וטל חבקין 'הערעור האזרחי' (מהדורה שלישית) 208 (2012))". כך גם נפסק בע"א 6953/16 אבו חסן נ' מדינת ישראל – פקיד ההסדר (פורסם בנבו, 10.5.18) באופן ההולם את ענייננו כעת - ומבלי לטעת מסמרות לעתיד - בין היתר כי: עוד הוטעם בפסיקה כי "מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה, ופתרון ענייני של כל מחלוקת, לגופה, הוא לעולם עדיף" (ע"א 693/83 שמר נ' רשם המקרקעין תל-אביב-יפו, פ"ד מ(2) 668, 671 (1986)).

הנני מחייב את התובעת בהוצאות בקשה זו, בסך כולל של 12,000 ₪, אשר ישולמו עד ליום 27.1.22.

סבורני כי משלוח דברי פירסומת ללא הסכמה מפורשת היא תופעה מטרידה שאינה 'זוטי דברים' כלל ועיקר, התופעה פוגעת בפרטיות הנמענים ויוצרת אי נוחות, כך נקבע בשורה ארוכה של פסקי דין, כך קבע המחוקק וכך היתה כוונתו המחוקק שהובהרה בפסיקה: "די בכך שהוכח... ברמה הנדרשת בשלב זה [שלב בקשת האישור – א.נ.ח] כי אכן שוגרו אליהם דברי פירסומת בנגוד לחוק כדי לבסס אפשרות סבירה שייקבע כי נגרם להם וליתר חברי הקבוצה נזק שיש לפצות עליו..." (רע"א 1621/16 Mega Advanced Mathematical System Ltd נ' עו"ד עמית זילברג, [פורסם בנבו] עמ' 13-12 (14.06.2016)).

מכל מקום כאן המקום לציין את העמדה שביטא המשנה לנשיאה כב' השפט א. ריבלין בעיניין עמוסי ולפיה אין חובה לנתח את סכויי התביעה להיתקבל בכל עילה אם על סמך עילות שונות נתבע אותו סעד.

לאור כל האמור שוכנעתי כי המבקשים הניחו תשתית מספקת לקיומה של עילת תביעה אישית וכי די בראיות שהוצגו על ידי המבקשים כדי לקבוע, שקיימת עילת תביעה אישית לצורך בחינת קיומה של "עילה קבוצתית" לפי סעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות.

...

לאור כל האמור שוכנעתי כי המבקשים הניחו תשתית מספקת לקיומה של עילת תביעה אישית וכי די בראיות שהוצגו על ידי המבקשים כדי לקבוע, שקיימת עילת תביעה אישית לצורך בחינת קיומה של "עילה קבוצתית" לפי סעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות.

אין בידי לקבל טענה זו לאור הודאת המשיבה כי עד אמצע שנת 2019 לא ניתנה אפשרות להסרה ובשים לב לשליחת מכתב ההתראה ע"י המבקש, פנייתו לשירות הלקוחות של המשיבה ושליחת "הסר" במסרון חוזר כאשר על אף כל אלו המשיכה המשיבה לשלוח מסרונים (ראו ע"א 10262/05 אביב שירותים משפטיים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ [פורסם בנבו]).

שוכנעתי כי ייצוגם של המבקשים עד כה מעיד על כך, שהם מיוצגים בדרך הולמת ונראה, שבכוחם לנהל את התובענה לטובת חברי הקבוצה באופן ראוי והולם ובתום לב. סוף דבר בקשת האישור מתקבלת.

" בע"א 767/77 גבי בן חיים נ' יוסף כהן, לד(1) 565 (1979) הגדיר בית המשפט העליון מהי עילת תביעה: "ניתן אפוא לסכם ולומר, שזכאי תובע לסעד המבוקש על-ידו אם העובדות שבכתב התביעה מגלות עילה משפטית המוכרת על-ידי הדין – ואין נפקא מינה מהי אותה עילה משפטית, ואיזו היא, או אם אותה עילה נטענה במלים מפורשות על-ידי התובע אם לאו. לשון אחרת: אם התובע מבקש סעד פלוני על סמך נימוק משפטי מסויים ובית-המשפט מוצאת תביעתו צודקת, לאור אותן העובדות הכלולות בכתב התביעה, אך מנימוק משפטי אחר רשאי הוא לקבל את התביעה, ואין זה בבחינת פסיקה על יסוד עילה אחרת. כפי שכבר נאמר לעיל יש להבחין היטב בין המשמעויות והשימושים השונים הנעשים במושג "עילה" ובמיוחד יש להבחין בין המושג "עילה" המציין מערכת עובדות המזכה בסעד משפטי (תקנה 7(5)), לבין המושג עילה במשמעות של זכות, או סעד (תקנה 228; סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958).

יש גם טעם בטענת המערערת כי אין מדובר בהרחבת חזית מצומצמת ושולית, שכן על פי פסק דין כותה, הנטל עבר אל כתפיה לשכנע כי אין הצדקה לפסוק פיצוי לא ממוני, ועליה לבסס את הגנתה מחדש בהקשר זה בהתאם למבחנים השונים שהוצגו בפסק דין כותה.

...

התיקים שבכותרת מתנהלים בנפרד, אך מאחר ומדובר בערעור זהה בכל התיקים כמו גם החלטה זהה של כבוד הרשמת לגביה הוגשו הערעורים, החלטנו לדון בכל הערעורים במאוחד וליתן החלטה משותפת אחת.

סוף דבר על יסוד כל האמור, הערעורים מתקבלים.

נציין בשולי החלטה זו כי איננו מקבלים את טענת המערערת כי הוספת עילת התביעה החדשה תוביל לכך ש"יתאפסו" ההליכים ויידונו מחדש.

המשיבים ישלמו למערערת את הוצאות הערעור, ביחד ולחוד, בסך 5,000 ₪, תוך 30 ימים מהיום.

בפירוט, טענה המועצה כי המחוקק הטיל על מבטחים חובות, אשר בהפרתן קמות לתובע עילות תביעה שונות (כלפי מבטחים), ועל מבטחים להוכיח כי לא התרשלה במילוי חובותיה כלפיו.

מכאן, בהנתן כי בית הדין מוסמך לידון בעילה של הפרת חובת המעסיק להעביר דמי גמולים, כפי שגם המועצה מסכימה, הרי מיתקיים מבחן העילה, יהא הסעד שנתבע אשר יהא (ובילבד שאין מקור העילה בפקודת הנזיקין).

העובדה כי מבטחים עשתה שימוש במונח "התרשלות", אין פירושה בהכרח כי עילת ההודעה אינה חוזית, שכן החובה לנהוג בזהירות סבירה, היינו שלא להתרשל, רלבאנטית גם בהקשר החוזי (ראו והשוו: עניין גיספאן, בסעיף 16 לפסק הדין).

מעיון בהודעה קיים קושי לקבוע באופן פסקני מהו המקור המשפטי בדין המהותי עליו נסמכת מבטחים, ובגדר האמור לעיל לא ניתן לקבוע שמבטחים נסמכת על פקודת הנזיקין.

...

על רקע כל האמור לעיל, ההודעה שהגישה מבטחים מצויה בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.

מכל מקום, בנסיבות העניין, סבורני כי הצדקה להתיר הגשת ההודעה מצויה בכתב הגנתה של המועצה, אשר אינה משיבה באופן ברור לטענות מבטחים כלפיה, ומסתפקת בטענה כוללנית שדמי הגמולים בעניינו של התובע הועברו למבטחים החדשה, ולא ברור מדוע (סעיפים 7.

סוף דבר הבקשה מתקבלת, כך שההודעה לצד שלישי אשר צירפה מבטחים לבקשה מתקבלת לתיק.

משרד החינוך מפנה לכך, שלפי הפסיקה, השאלה האם לבית המשפט נתונה סמכות עניינית לדוּן בהליך מוכרעת לפי מבחן הסעד הדומינאנטי, דהיינו, העילה המהותית העומדת בלב כתב התביעה.

עוד טענה התובעת כי אי-השתתפותה "בתוכנית בלתי חוקית לא יכולה להוות בסיס לענישה" (סעיף 42 לכתב התביעה); על בית הספר היה לדיווח על התובעת כספורטאית מצטיינת על מנת שתקבל פטור מהשתתפות בתוכנית (סעיפים 34 ו-37); סעיף 2(א)(9) לחוק חינוך ממלכתי, תשי"ג-1953 אינו מקנה למשרד החינוך זכות לחייב תלמיד לפעול ולעבוד עבור גוף כלשהוא, כשהשתתפות בתוכנית נסמכת על ארגון אחר מחוץ לממשלה (סעיף 46 לכתב התביעה); אי-הענקת תעודת בגרות לתובעת מהוה פגיעה בזכותה לשויון הזדמנויות ומהוה אפליה שאינה מותרת (סעיף 56 לכתב התביעה).

עם זאת, הובעה בפסיקה גם עמדה שונה, לפיה מבחן הסעד אינו המבחן הבלעדי.

נוכח פסקי הדין בעיניין גליק, בעיניין גולן ובעניין יעקובוב, הרי שמבחן הסעד אינו המבחן הבלעדי לקביעת סמכותו העניינית של בית המשפט.

...

לפיכך לא ניתן לדון בטענה במסגרת "תקיפה עקיפה". נוכח כל המפורט לעיל, אני מקבלת את טענות אורט ומשרד החינוך, ומורה על מחיקת התביעה על הסף.

הטעם לכך הוא, שגם אם התוכנית מושא ההליך נכללת ב"תכניות לימודים" המוחרגות מסמכות בית המשפט לעניינים מינהליים, הרי שהתוצאה היא שהעניין מסור לסמכותו העניינית של בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, ואין בכך להקנות לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתביעה (עיינו: א' גורן, בתי משפט מינהליים (2008), בעמ' 81).

ה – סוף דבר מורם מאמור שאני מורה על מחיקת התביעה בשל חוסר סמכות עניינית.