הנתבעות שנמחקו טענו, בכתבי ההגנה שהגישו ובדיונים שהתקיימו, כי אין מקום ליגרור אותם לסכסוך בין הצדדים וכי לא תהיה היתנגדות עקרונית מצדם להעתיק את המתקנים נשוא התביעה, ובילבד שתהיה הסכמה של בעל המקרקעין אליהם יועתקו, כי הדבר ייעשה לפי הדין ולאחר בדיקת התכנות טכנית והנדסית של ההתקנה החדשה, ועל חשבון הצד שיהיה מחויב בהעתקה.
הוא טוען לזכויות מכוח פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת.א. 17388/75 דיב מוחמד הואש נ' רשות הפיתוח, שאוחד עם בש"א 2825/95 ותיק הסדר טמרה/388, מיום 9.7.2003 שאישר הסכם פשרה בין התובע באותו הליך לבין רשות הפיתוח (להלן: "הרשות") לפיו המגרשים המפורטים בהסכם, הכוללים מגרשים 278 ו -280 (מיגרשי התביעה), יוכחרו לתובע דיב הואש ובני משפחתו החתומים על ההסכם.
התובע טען במסגרת תביעה זו, כי הנתבעים היו מודעים לפסק הדין שניתן עוד בשנת 2003 בדבר זכויותיו במגרשים וחרף זאת, המשיכו לפלוש לשני המגרשים ולהשאיר בהם ציוד השייך להם ובין היתר, פילרים לחשמל, גדרות במקום יציקת בטון במקום, ודברים אחרים והם אף הרשו לעצמם להחנות את רכביהם במגרשים אלו.
איסור זה אינו תולדה של ההליך כאן, אלא של פסק הדין המוסכם, שניתן על בסיס הסכמתם שלהם עצמם בהליך הקודם!!
על רקע דברים אלה, ברור כי הסייג לפיו צו המניעה ניתן מבלי לקבוע זכויות הצדדים ומבלי שפסק הדין ישמש מעשה בית דין, לא בא כדי ללמד שהצדדים יכולים לעורר מחדש את אותן טענות ביחס לכניסת הנתבעים למגרשים של התובע, אם כי כדי להבהיר שהדרך בפני הנתבעים פתוחה לפנייה אל בית המשפט המחוזי בעיניין זכויותיו של התובע במגרשים.
...
בהקשר זה אפנה לרע"א 1798/16 אבו אלדבעאת נ' אלג'עברי (14.3.17) שם נדחתה טענת בר רשות כנגד נותן הרשות כאילו שהוא נעדר זכות טובה בנכס ונקבע:
"מכל מקום, הן תביעה למניעת הפרעה לפי סעיף 17 לחוק המקרקעין והן תביעה להשבת המקרקעין לפי סעיף 19 לחוק המקרקעין ... אינן נדחות בשל טענת נתבע כי אין למחזיק זכות טובה בנכס. טענה זו, המכונה ius tertii נשללה בעבר במשפט האנגלי ובעקבות כך גם בשיטת המשפט שלנו כטענת הגנה אפשרית של נתבע, שכן זו המשמעות המקופלת במתן ההגנה על השימוש וההחזקה גם למי שמחזיק במקרקעין שלא כדין ... על כן, בצדק דחה בית משפט השלום את טענות המשיב לפיהן זכותו של המנוח בנכס אינה טובה. הן הטענה כי זכות הבעלות בנכס הייתה מלכתחילה של פמ"י וסעידה לא יכול היה להשכירו בדיירות מוגנת למנוח, והן הטענה כי עם כיליון הנכס פקעה זכותו של המנוח לדיירות מוגנת, הן טענות הגנה הכופרות בזכותו המשפטית של המנוח להחזיק בנכס. טענות אלה, כאמור, לא יכולות להישמע מפי נתבע מסיג גבול שלא הוכיח כי לו עצמו יש זכות להחזיק בנכס."
מהאמור לעיל ניתן ללמוד כי התובע רשאי לדרוש את סילוק המתקנים, אך מכוח העובדה כי הוא מחזיק במגרשים מזה שנים.
אי לכך, אני סבורה כי די בחזקה של התובע ובני משפחתו במקרקעין כמפורט לעיל, כדי להקנות לו זכות כלפי הנתבעים.
סוף דבר
לאור המקובץ, על בסיס פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, שאישר את זכויותיו של התובע במגרשים נשוא התביעה במסגרת הליכי הסדר, נוכח חזקתו מרובת השנים של התובע במגרשים, על בסיס פסק דינו המוסכם של בית המשפט בהליך הקודם, ובהעדר כל זכויות לנתבעים במגרשים, אני מורה על קבלת התביעה; הנתבעים יפעלו:
להעתקת והזזת פילרים של חשמל, המשמשים את הנתבעים, והנמצאים במגרשים נשוא התביעה;
להעתקת והזזת קווי טלפון, המשמשים את הנתבעים והעוברים במגרשים נשוא תביעה;
ולהעתקת והזזת קווי מים ומדי מים, המשמשים את הנתבעים והמונחים במגרשים נשוא התביעה.
