לאחר גמר ביצוע העבודות שולם סך של 75,000 ש"ח בלבד.
הנתבעת הוסיפה וטענה, כי גם פסק הדין מעולם לא הומצא לה; וכי משך 4 שנים לא ניתנה לנתבעת כל הודעה ולא ננקטו הליכי אכיפה או גביה.
עוד נטען, כי החשבון הסופי נשלח יותר מפעם אחת וכי הטענות לגבי ליקויים ואי עמידה בזמנים נטענה באופן סתמי, שכן חודש ימים לאחר התכתובת מיום 20.9.2015 בנוגע לאותם ליקויים הונפקה תעודת בדיקה של מכון התקנים על עמידה בדרישות המערכת לכיבוי אש.
נוסף על כך נטען, כי טופס 4 הופק ביום 9.3.2016 בסמוך לאישור התקנת המעלית; אישור מורשה נגישות ותעודת אחריות על מערכת אוורור וסינון אב"כ דירתית.
אמנם לא השתכנעתי, כי מדובר בפגמים המצדיקים ביטול פסק הדין מחובת הצדק ללא בחינת טענות ההגנה; אולם ההתנהלות הכוללת, לרבות אי הצגת אישור מסירה בנוסח המקובל, אי ציון מספר ההליך בתצהיר המוסר, תעוד חלקי של תאריכי ניסונות המסירה ללא ציון שעה והשהוי כבד בבצוע פסק הדין מעלים תהייה לגבי תקינות ההליך ומובילים למסקנה, כי הנתבעת לא נימנעה מהגשת כתב הגנה במודע או במכוון.
על כן טענות ההגנה שהציגה הנתבעת הן טענות הגנה אפשריות כנגד הנטען במסגרת התביעה, הדורשות בירור ולא ניתן לומר, בשלב זה, כי מדובר בהגנה נעדרת כל סיכוי וכי דינו של ההליך ידוע מראש.
...
בשים לב לחשיבות הנודעת למימוש זכות הגישה לערכאות וזכות הנתבעת לפיה המחלוקת בינה ובין התובעת תוכרע לאחר בחינה עניינית של טענות הצדדים, אני קובעת כי פסק הדין יבוטל.
לאחר ששקלתי את טענות ההגנה ואת משך הזמן שחלף ממועד מתן פסק הדין ועד למועד בו הוגש לביצוע, את העדר ההתייחסות למועד בו הומצא פסק הדין לידי הנתבעת והטלת העיקולים ללא אזהרה, החלטתי שלא להתנות את בביטול פסק הדין בהפקדה או בתשלום הוצאות.
סוף דבר:
אני מורה על ביטול פסק הדין ועל חידוש ההליכים בתיק.
