פסק דין משלים בגובה הנזק בתביעת נזקי גוף עקב רשלנות במקרקעין

עסקינן בתביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע עקב תאונת עבודה.

לטענת התובע, התאונה אירעה בשל רשלנותה של הנתבעת והפרת חובות חקוקות, בכך שלא נתנה לו הדרכה לפני תחילת עבודתו ולא סיפקה לו אמצעי בטיחות שנועדו לשמור על שלומו וביטחונו בזמן עבודתו על הגג.

הדיון נדחה שוב תוך מתן רשות להגשת התצהיר המשלים כאשר נקבע כי בשל עתוי הגשתו לאחר עדותו של התובע, משקלו יילקח בחשבון בעת מתן פסק הדין.

עוד הוא הוסיף וציין כי מספר שניות לאחר שהבחין באותה ניידת הוא שמע רעש של חבטה ואז לאחר מכן הבחין בתובע מוטל על הקרקע "...הניידת הגיעה לשער והוא היה סגור. הייתי למטה. הניידת עמדה ליד השער ובאותו רגע כמה שניות אחרי זה , שמעתי חבטה רצינית בום משהו כמו מרסק משהו, רצתי לאולם וראיתי את הנפגע על הקרקע" (עמ' 13, ש' 16 -18).

שאלת האחריות התובע מבסס את תביעתו בשאלת האחריות על שתי עוולות: האחת, עוולת הפרת חובה חקוקה בהתאם לסעיף 63 לפקודת הנזיקין, והשנייה, עוולת הרשלנות בהתאם לסעיפים 35, 36 ו- 41 לפקודת הנזיקין.

רכיבי הנזק כאב וסבל לטענת התובע בהיתחשב בנסיבות התאונה בה נפל מגובה של כ- 6 מטר, הפגיעה הקשה שספג בכל חלקי גופו, השברים שנגרמו לו בעמוד השידרה, האישפוז והטיפולים הרפואיים הממושכים, יש לפסוק לטובתו פיצוי בסך של 100,000 ₪ בראש נזק זה. הנתבעת לעומת זאת טוענת כי אין לקבל טענת התובע כי יש להיתחשב בטיפוליו הרפואיים במסגרת ראש נזק זה ולטענתה פיצוי סביר בנסיבות העניין הוא כ- 30,000 ₪ ולא מעבר לכך.

...

יש לקחת בחשבון כי מדבור בפגיעה בשיעור של 20% ולכן אני סבור כי ניתן להסתפק בפסיקת הפסדים בראש נזק זה על דרך האומדנה הן לעבר והן לעתיד (ע"א 93/73 שושני נ' קראוז, פד"י כ"ח (1) 277).

סוף דבר בשים לב לאמור לעיל יש לחייב את הנתבעות לשלם לתובע פיצויים כדלקמן: נזק לא ממוני .

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע סך של 328,920 ₪.

בית משפט השלום בירושלים ת"א 18515-02-17 פלוני נ' יקיר-כפר שיתופי בע"מ בפני כב' השופט אילן סלע פלוני ע"י ב"כ עו"ד אהרון ריבלין התובע 1. יקיר - כפר שיתופי בע"מ 2. כלל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אורלי פרימס הנתבעות פסק דין

         תביעה בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1959, ביום 19.07.15.

בנוסף, הוא תמך את טיעוניו בחוות הדעת של יועץ הבטיחות מר אילן שפירא מיום 10.10.18 וחוות דעת משלימה מיום 17.07.19.

בחוות הדעת צוין, כי בהתאם לתקן הישראלי, ת"י 1918, על גמל המים להיות בגובה של 55 ס"מ, ועליו להיות בעל ניגוד חזותי לסביבה ברצועה שרוחבה 6 ס"מ בהיקפו, כשבשליש העליון שלו ועל הריצפה יותקן משטח אזהרה.

התובע מבקש להיתלות בפסק דינו של כב' השופט יצחק עמית, ביושבו בבית המשפט המחוזי (ת"א (מחוזי-חי') 715/00‏ בן רחמים נ' מרכז קנדה לנופש וספורט מטולה (פורסם בנבו, 9.04.06), שם נקבע כי צנור שבלט מהקרקע וגרם לילד שרץ במקום להתקל בו וליפול, הוא בבחינת סיכון חריג המהוה מיכשול בפני עיוור.

התוצאה היא איפוא, כי התביעה נדחית, הן בשל כך שלא הוכחו נסיבות הנפילה; הן בשל כך שלא הוכח כי הנתבעת התרשלה; אף אילו הייתה התביעה מתקבלת, בכל מקרה היה לפסוק לתובע אשם תורם בשיעור של 80%, ותביעתו ממילא הייתה נבלעת בתגמולי המוסד לביטוח לאומי.

...

אדרבה, התובע אישר כי הוא אינו מתקשה בנהיגה, ובתביעתו למוסד לביטוח לאומי, צויין כאמור, כי התובע "מתהלך ללא תמיכה". כאמור, התביעה נדחית משלא הוכח כי התובע נפל כתוצאה מהתקלות בצינור, ובהעדר אחריות של הנתבעת, הרי שגם אם נפל התובע כתוצאה מהיתקלות בצינור, דין תביעתו להידחות.

התוצאה היא שגם אם הייתי פוסק לתובע פיצוי כאמור, הוא היה נבלע בתגמולי המוסד לביטוח לאומי.

התוצאה היא אפוא, כי התביעה נדחית, הן בשל כך שלא הוכחו נסיבות הנפילה; הן בשל כך שלא הוכח כי הנתבעת התרשלה; אף אילו הייתה התביעה מתקבלת, בכל מקרה היה לפסוק לתובע אשם תורם בשיעור של 80%, ותביעתו ממילא הייתה נבלעת בתגמולי המוסד לביטוח לאומי.

בית משפט השלום בנצרת ת"א 45583-12-15 פלוני נ' משה בן דוד חברה לבניה בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד השופטת אוסילה אבו-אסעד התובע פלוני ע"י ב"כ עו"ד עבד-אלכרים בדארנה הנתבעת משה בן דוד חברה לבניה בע"מ ע"י ב"כ עו"ד גיא מרצקי ועו"ד יזיד חאיק פסק דין

לפניי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת עבודה שארעה ביום 28/10/2014.

על-פי המתואר בכתב התביעה, ביום 28/10/2014 בזמן ביצוע עבודות על הקרקע באתר הבניה האמור, נפל חפץ כבד מגובה ופגע בראש התובע (להלן: "התאונה").

במסגרת הודעתו המשלימה הנ"ל חיווה ד"ר רואשדה את דעתו שלפיה אין מקום להעניק לתובע אחוז נכות נוסף בגין רכיב זה, ולפיכך הוא השאיר את מימצאי חוות דעתו בעיניין מהות הנכויות ושיעורן בעינם.

לעניין זה נפסק כי "קיימת נטייה במדיניות השיפוטית שלא להטיל אחריות על העובד הנפגע בשל 'אשם תורם', אלא במקרים ברורים, בהם אשמו של העובד כגורם לתאונה בולט לעין" (ראו ע"א 663/88 שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז (3) 232).כן נפסק כי "ראוי להטיל אחריות בגין רשלנות תורמת על עובד, רק אם הוא נטל סיכון בלתי מחושב וממשי, כתוצאה מהחלטתו החופשית, ואותו סיכון הוא אשר גרם לנזק ... מקום שנימצא כי העובד סטה באופן ממשי מרמת הזהירות הנדרשת, כך שחטא ברשלנות של ממש, כי אז תוטל עליו אחריות בגין רשלנות תורמת" (ע"א 7895/08 קלינה אליעזר טבניו הנדסה תיכנון ובצוע עבודות חשמל בע"מ ואח' נ' יאסין ואח' (פורסם בנבו, 31.08.2011)).

...

איני מקבלת טענת התובע כי יש להחיל על התובע את התנאים המצויים בצווי ההרחבה של ענף הבנייה.

לאחר ששקלתי בדבר והבאתי בכלל שיקוליי את חומרת הפגיעה בתובע, ההשלכות על עתידו, ובהתחשב בגילו ובהיותו מאושפז 9 ימים במצטבר כתוצאה מן התאונה, אני קובעת כי הפיצוי יעמוד על סך של 200,000 ₪.

סוף דבר: אני מחייבת את הנתבעת לשלם לידי התובע פיצוי בסך- 213,742 ₪ לאחר ניכוי תגמולי המל"ל. לסך זה יש להוסיף: החזר אגרה בסך של 710 ₪, שכר חקירת המומחים – 5,000 ₪, חלקו של התובע בחוות דעת מומחי בית המשפט – 5,000 ₪, עלות חוות הדעת של המומחים מטעם התובע – בהתאם להצגת חשבוניות מס לעיון הנתבעת בתוך 15 ימים, שכר טרחת עו"ד ומע"מ בסכום כולל של 35,000 ₪.

בית משפט השלום בהרצלייה ת"א 3703-05-21 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד השופטת אילת הרנוף תובעת: פלונית ע"י ב"כ עוה"ד ר. שמגר נתבעת: כלל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד ע. שניצקי פסק דין

תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 1959, עת מעדה בשטח הרכוש המשותף של הבנין בו היא מתגוררת כתוצאה מהיתקלות בממטרה, ביום 2.1.2019.

באשר לטענת מומחה הבטיחות מטעם הנתבעת כי ראש הממטרה הנו בצבע ורוד, וככזה בולט לעין, השיבה המומחית בחוות דעתה המשלימה כי הטענה אינה רלוואנטית מכיון שהדשא במועד התאונה לא היה גזום וכיסה את הממטרה לחלוטין.

המומחה קבע בחוות דעתו כי בקרבת הממטרה קיימים גופי תאורה מלאכותית המאירים את רחבת הכניסה לבניין המצויה בסמוך; כי ראש הממטרה הנו בצבע ורוד בולט לעין; כי מנגנון הנפילה והחבלה אינם מתיישבים עם הסבירות והחומרה של הסיכון במקום; כי אין כל דרישה בחוק או בתקנות להחלפת ממטירי יתד בממטירי גיחה; כי התובעת לא הפרה כל חובה חקוקה ולא התרשלה.

הממטרה הוצבה במרכז המעבר, על הגבול בין הדשא למשטח המרוצף, באופן שמי שמבקש לעבור לדשא עלול להתקל בה. נוכח המידות של הממטרה והיותה בולטת מעל פני הקרקע ס"מ בודדים, קשה להבחין בה, בודאי שבערב חורף גשום.

הנציגות הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה כלפי התובעת בכך שלא נקטה אמצעים סבירים למניעת הסיכון והנפילה, ולפיכך היא חבה כלפיה בשל רשלנותה.

התובעת הסתפקה בהגשת הודעות שומה, ולא הביאה כל פירוט באשר להכנסות (למעט סכום גלובאלי שמופיע בהודעות השומה), באשר לשכר שהיא גובה מהמטופלים, באשר לכמות הטיפולים, באשר לשעות העבודה, באשר לחלוקת ההכנסה בין עבודתה כשיננית ועבודתה כנטורופתית.

...

בשים לב לנכויות הזמניות (בשלושת החודשים הראשונים 50%, ובששת החודשים הבאים 30%), לכך שהתובעת היתה עם מקבע קרסול במשך מספר חודשים, לשיעור הנכות לצמיתות (10%), ולכך שהפסד בפועל של 3,000 ₪ לחודש עולה בקנה אחד עם שיעור נכות של 10%, אני סבורה כי ניתן לייחס את ההפסד בפועל לתאונה.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 321,000 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת את שכה"ט אשר שולם על ידי התובעת בגין חוות דעת המומחים בתחום הראומטולוגי (מטעם התובעת ומטעם בית המשפט) ובתחום הבטיחות.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7862/22 ע"א 8025/22 ע"א 8142/22 ע"א 8248/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר המערער בע"א 7862/22: עבד דכנאס נ ג ד המשיבים בע"א 7862/22: 1. נידאל דפראוי 2. המוסד לביטוח לאומי 3. גזאל נאסר בע"מ 4. מנורה חברה לביטוח בע"מ המערער בע"א 8025/22: נידאל דפראוי נ ג ד המשיבים בע"א 8025/22: 1. המוסד לביטוח לאומי 2. עבד דכנאס 3. גזאל נאסר בע"מ 4. מנורה חברה לביטוח בע"מ המערערות בע"א 8142/22: 1. גזאל נאסר בע"מ – בפרוק 2. מנורה מבטחים לביטוח בע"מ נ ג ד המשיבים בע"א 8142/22: 1. נידאל דפראוי 2. המוסד לביטוח לאומי 3. עבד דכנאס 4. רמא ר.מ. טכנולוגיות אחזקה ושירותים בע"מ המערער בע"א 8248/22: המוסד לביטוח לאומי נ ג ד המשיבים בע"א 8248/22: 1. נידאל דפראוי 2. עבד דכנאס 3. גזאל נאסר בע"מ 4. מנורה חברה לביטוח בע"מ 5. קבוצת הרכישה של המקרקעין הידועים כגוש 6526 חלקה 157, הרצליה 6. חברת פליטמן רייך בע"מ 7. רמא ר.מ. טכנולוגיות אחזקה ושירותים בע"מ ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 30.9.2022; על החלטה משלימה מיום 1.10.2022 ועל פסק דין משלים מיום 4.11.2022 בת"א 6747-10-15 שניתנו על ידי כב' השופט י' אברהם

המערער הגיש תביעת ניזקי גוף נגד המעביד, החברה ומנורה, אליה הצטרף המערער בע"א 8248/22 (להלן: המל"ל).

אקדים ואומר כי אין בדעתי להתערב במימצאי עובדה ומהימנות הנוגעים לדרך היתרחשות התאונה, ובהעדר טעות בולטת על פני הפסק, אין מקום להתערב בגובה הפצוי בראשי הנזק השונים.

בית משפט קמא דחה טענה זו, לאור לשון סעיף 6 להסכם, שכותרתו "אחריות לנזקים", הקובע כי "הקבלן מקבל על עצמו את האחריות בגין כל נזק ואובדן שייגרמו ..... עקב רשלנות או מחדל של הקבלן, עובדיו, שלוחיו, או כל מי שבא מכוחו או מטעמו תוך כדי ביצוע הסכם זה". וסעיף 7 להסכם שכותרתו "שיפוי" קובע בדומה כי "הקבלן מתחייב לשפות את המזמין (החברה – י"ע), לפצותו, ולשלם למזמין כל דמי נזק ו/או תביעה ו/או כל דרישה הנובעים ממעשה ו/או מחדל של הקבלן...." (הדגשות הוספו – י"ע).

...

בית המשפט הגיע למסקנה לפיה יש להעמיד את נכותו התפקודית של המערער על 70%, כשיעור נכותו הרפואית: "לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מכאן ומכאן ולאור הראיות הוצגו בפניי מחד מפי המומחים על ניסיונות התובע להאדיר את נזקיו ומאידך הראיות בדבר תפקוד טוב יותר מזה הנטען על ידי התובע (לאור התמונות נ/12 והראיות המלמדות כי התובע יכול להתנייד חלקית אף במדרגות באופן יומיומי עם עזרה קלה ואינו מרותק לכיסא גלגלים), שוכנעתי אמנם כי התובע אינו מסוגל לעבוד עבודה פיזית כלל, אך נוכח השכלתו בעבר כמורה ואיש שיווק, הוא יכול להשתכר במישרה חלקית בשיעור מוערך של 30% מכושר השתכרותו.

החברה ומנורה לא הגישו כתב הגנה להודעה זו, כך שניתן לקבל את הערעור אך ורק מטעם זה. למעלה מן הצורך, דין הערעור להתקבל גם לגופו.

דין הטענה להידחות.

ברם, גם לגופם של דברים, אני סבור כי מנורה הקצינה את טיעונה לגבי שקרי המערער.

משכך, תשא מנורה בהוצאות רמא בערכאה זו בסך 10,000 ש"ח. סוף דבר ערעור החברה ומנורה (ע"א 8142/22) – נדחה.