על אף האמור בהסכם, הגישו האשה והבת לבית המשפט השלום בחיפה תביעה אזרחית הנגררת מהרשעתו הפלילית של האיש בתיק מס' 8810-06-15 בעבירה של פגיעה בפרטיות.
בנימוקי פסק הדין נכתב שאכן כדברי האיש, ההסכם שהושג בסיועו של בית הדין נועד לסיים את ההליכים בין הצדדים.
ברי מכל מקום, שלא מדובר במקרה פשוט הדומה למקרים שנידונו והוכרעו בפסיקת בית המשפט העליון, אלא במקרה מורכב שמחייב עיון נוסף, שבית הדין יידרש לו לאחר שסוגיית ביטול ההסכם תוכרע, כפי שיובהר להלן בסיפא של פסק דין זה.
בשולי פרק זה, אך לא בשולי חשיבותו אנו רואים לנכון לציין שאף שבענייני סמכות עסקינן, נכון וראוי לשקול גם שקולי צדק נוכח העובדה שהאיש הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון שנעשה לאחר אישור ההסכם.
בית הדין לא עסק בפסק הדין בפסיקת בית משפט השלום שנתן פרשנות משלו להסכם וקבע שהסכמת הצדדים שלא תהיה טענה או תביעה אינה מתייחסת לעניינים הפליליים ולתביעות נזיקין אזרחיות שיבואו בעקבותיהם, אלא אך ורק לעניינים הרכושיים.
...
אי־ודאות זו בנוגע לסעיפים משמעותיים בהסכם (על פי פרשנות בית הדין האזורי המקובלת עלינו כדלהלן), שתעורר מן הסתם את המחלוקת בין הצדדים, מותירה את בית הדין ב'תמונת הסכסוך' בין הצדדים גם לאחר אישור ההסכם.
והראיה, שבאשר לטענה ותביעה עתידית של האישה הסתפק האיש במה שנכתב בהסכם, שלא תהיה כל טענה או תביעה מצד אחד למשנהו, ובאשר לתביעה של הבת, נכתב – ככל הנראה לדרישת האיש – שאם הבת תגיש תביעה נגדו האישה תחויב לפצותו והודגש שהבת לא תתבע את אביה "בכל עניין שהתרחש עד מועד חתימת הסכם זה".
מכאן נדחית טענה נוספת של האישה, שבית הדין פירש את ההסכם על פי כוונת הצדדים ולא על פי תוכנו.
אם היה בית הדין נעתר לבקשת האיש ומבטל את ההסכם, סביר שערעורה של האישה, המבוסס על הטענות הנ"ל, לא היה בא לעולם.
החלטות והוראות
לאור כל האמור בית הדין מחליט:
ביצוע פסק הדין מושא הערעור יעוכב עד החלטה אחרת של בית הדין.
