בסמוך להגשת הבקשה, ניתן פסק דין המורה על מחיקת התביעה וכעת נותר לידון בסוגיית ההוצאות.
לשיטתה, מקום בו נמחק הליך על ידי יוזמו, אזי הוא זה שנידרש לשאת בהוצאות יריבו; התביעה שגויה ומיותרת, אך לאור מחיקתה, סוכלה האפשרות לקבוע ממצאים בעיניינה ואין בסיס להנחה המוכחשת של התובעת בבסיס הבקשה, בדבר צדקת התביעה; עניין הצורך בתיקון תקנון החברה הנמצא בסמכות האספה הכללית, הובהר לתובעת עובר להגשת התביעה; הנתבעת התנהגה באחריות המתבקשת, הן ביחסיה מול משרד התיקשורת והן ביחסיה מול כלל בעלי מניותיה; מהלך תיקון התקנון היה יוצא לפועל ומתנהל באותה דרך, גם אם לא הייתה מוגשת התביעה; התובעת היא היחידה שצריכה לשאת בהוצאות בגין הליך הסרק שיזמה והזדרזה להגיש תביעה שלא לצורך ולא המתינה למיצוי העניין בדרך המלך; זו התביעה היחידה שהוגשה נגד הנתבעת, הגם שנעשו אליה פניות דומות גם מטעם בעלי מניות אחרים, שהיו במצב זהה לזה של התובעת; התשתית המשפטית שציינה התובעת בבקשתה אינה רלבאנטית במקרה דנן, אלא עוסקת במקרים של פסיקת הוצאות בתום דיון משפטי שהתנהל כהלכה; הגם שטרם הוגש כתב הגנה, ההיערכות מצד הנתבעת לניהול ההליך המשפטי החלה עם המצאת כתב התביעה, לרבות העלויות הכרוכות בכך; ממילא התובעת לא הוכיחה את הוצאותיה ולא עמדה בנטל לביסוס סבירותן - התובעת נוקבת בסכום הוצאות גבוה ללא הסבר; יש לחייב את הנתבעת בהוצאות תשובתה לבקשה בלבד, זאת הגם שהוצאות הנתבעת בעקבות הגשת התביעה היו רבות ולמרות שלפי הדין, על מגיש ההליך שנמחק מוטלת החובה לשפות את יריבו בגין הוצאותיו.
בהתאם נקבע בתקנה 154(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") כדלקמן:
"רצה תובע או נתבע שהגיש תביעה שכנגד, להפסיק תובענה, או לחזור בו מתביעתו כולה או מקצתה, יגיש בקשה על כך לבית המשפט או לרשם, ואם רצה לעשות כן תוך כדי הדיון יכול שהבקשה תהיה ללא הודעה מוקדמת.".
עם זאת, סוגיית ההוצאות אינה מצויה בשליטת התובע ולעניין זה קובעת תקנה 154(ב) כדלקמן:
"בית המשפט או הרשם רשאי, בתנאים שייראו לו, להרשות למבקש לעשות כמבוקשו, ואם הרשה, יפסוק גם בהוצאות המשפט.".
באשר לפסיקת הוצאות בעת מחיקת הליך על ידי יוזמו ובטרם זה התברר לגופו של עניין, כבמקרה דנן, נפסק בבג"ץ 738/99 הסוכנות היהודית לארץ ישראל נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח' (נבו 9.7.2008) (להלן: "בג"ץ הסוכנות"):
"ככלל, יש טעם רב בעמדה לפיה מקום בו נמחק הליך על ידי מגישו בטרם התברר והוכרע לגופו, ישא מגיש ההליך בהוצאות להן גרם לבעל הדין שכנגד. בעל דין היוזם הליך כלפי יריבו, תוך גרירתו להוצאות, חייב להניח כי אם הוא חוזר בו מן ההליך שנקט, יעמוד יריבו על ההוצאות שנגרמו לו. עם זאת, לא בכל מקום בו חוזר בו בעל דין מן ההליך, יביא הדבר בהכרח לחיובו בהוצאות הצד שכנגד. יישומו של העקרון נבחן בכל מקרה לפי נסיבותיו, בין היתר, בשים לב לשאלה מדוע חזר בו יוזם ההליך מההליך שהגיש. כך, למשל, במקרים בהם בעל דין חוזר בו מעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק לאחר שבא על סיפוקו, אין הוא מחויב, על פי רוב, בהוצאות והמשיב אף עשוי להתחייב בהוצאותיו של העותר על פי אמות המידה שנקבעו בהילכת אל נסאסרה (בג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח(4) 217)." (הערה: ההדגשות בהחלטה זו אינן במקור – י.ש.).
...
לטענת התובעת, מאחר והתביעה הוגשה אך ורק בשל התנהלותה המקוממת של הנתבעת, על האחרונה לשאת בכל הוצאותיה הריאליות של התובעת; התובעת נשאה בהוצאות רחבות היקף בהכנת מכלול ההתנהלות המשפטית מול הנתבעת ובפרט בהכנת כתב התביעה ועלויותיה מסתכמות בסך של 90,654 ₪; סכום זה אינו רחוק מהתעריף המינימלי הקבוע בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס-2000 (להלן: "כללי לשכת עורכי הדין") העומד על סך של 59,080 ₪ המחושב לפי תביעה מעל סכום של 1,077,855 ₪ בלבד, בזמן שבמקרה דנן, מדובר על תביעה שמשמעותה הכלכלית גבוהה הרבה יותר, מאחר ובמועד הגשת התביעה שווי השוק של מניות הנתבעת שהחזיקה התובעת, היה 60,738,871 ₪ ושכר הטרחה שהוצא בפועל הולם את נסיבות העניין; הנתבעת לא הותירה בידי התובעת ברירה אלא להגיש את כתב התביעה ולמעשה, מחודש פברואר 2021 לא הייתה כל מגבלה רגולטוריות על העברת מניות התובעת ומשרד התקשורת הבהיר את עמדתו באופן סופי ומוחלט ביום 17.3.2022 כי רישיון הנתבעת אינו מגביל עוד את סחירות המניות; התובעת ניסתה בכל יכולתה להשפיע על הנתבעת לנהוג כדין, אולם הנתבעת התייחסה בזלזול ובאדישות לפגיעה בתובעת; רק אחרי הגשת התביעה, שינתה הנתבעת מעמדתה והעסקה אושרה; הצעד שבסופו של דבר יזמה הנתבעת שהוביל לשחרור מניות התובעת - קרי, אישור שינוי תקנון הנתבעת באסיפה הכללית – כלל לא היה נדרש וככל שהנתבעת סברה כי נדרש שינוי בתקנון, היה בכוחה לפעול מיוזמתה ולזמן אסיפה כללית לצורך כך.
הנתבעת מתנגדת לבקשה.
כלומר, הגם שהנתבעת לא קיבלה את עמדת התובעת בכתב התביעה - לפיה כלל אין צורך לתקן את התקנון בכדי לאפשר את עבירות המניות – אני סבור, כי הגשת התביעה קידמה את הליך אישור תיקון התקנון באסיפה הכללית, כך שבסופו של יום הנתבעת הודיעה לתובעת כי היא רשאית להוציא לפועל את עסקת העברת המניות, כפי שזו ביקשה בתביעתה.
בסופו של דבר, העניין נדון בפני האסיפה הכללית שכינסה הנתבעת ביום 20.10.2022, קרי רק לאחר שהוגשה התביעה.
עם זאת, אני סבור כי אין לפסוק לטובת התובעת את סכום ההוצאות שדרשה.
