לטענת הנתבע לא היו הכנסות מהמשק לתא המשפחתי, למעט כאלה שנותבו לצורך סילוק חלקי
של הלוואה, שניטלה בגין רכישת החלק של בנות הדודות בנחלה שמגיע לכדי 6/32 חלקים בלבד,
כאשר רוב ההלוואה ניפרעה באמצעות עסקת קרן היסוד.
מנקודת ראותו, מעבר המגורים של הצדדים עם ילדיהם לכפר קיש ולאחר מכן לעפולה, והכול
ביוזמתה של התובעת, משמיטים את הקרקע תחת גירסתה בנוגע לחלוקת המשק והפעלתו
שנתקיימו במחשבותיה בלבד.
הידרשות הצדדים לסעד ההצהרתי בהליך שמיעת הראיות, כמו גם הצורך במתן הכרעה לנוכח
התביעה הקיימת לפינוי הנתבעת מהנחלה, העניקו את ההכשר הנידרש לידון בו תהא המסגרת
הדיונית אשר תהא, בהיותו אף חוסה תחת כנפי סעיף 8 (א) לחוק בית המשפט לעינייני מישפחה,
המתיר סטייה מסדרי דין וראיות.
עם זאת קיים חריג שלפיו אם קיימת הסכמה בין הצדדים שהמועד הקובע לא יהיה מועד פקיעת
הנישואין אלא מועד מוקדם יותר, כגון מועד פירוד בני הזוג
–
ומועד זה כבר חלף, כך שכבר בעת
הגשת הבקשה לסעדים לפי סעיף 11 ניתן לקבוע בודאות מהם הנכסים, הזכויות ועוד הכלולים
במסת האיזון ומהו ערכם נכון למועד הקובע, כי אז אין כל מניעה למתן פסק דין הצהרתי, באשר
לזכויות כל בן זוג במכלול הנכסים.
בנסיבות בהן מועד הקרע נקבע למועד הפירוד, אשר כבר חלף, וכאשר מדובר בטענה משפטית
הנמצאת בגדרה של מסגרת עילת התביעה, והנובעת מהנתונים העובדתיים והמשפטיים הפרושים
בפני בית המשפט והצד שכנגד, יש לידון בה (ראה ע"א 9803/01 תחנת שירות ר"ג בע"מ נ' סונול
ישראל בע"מ, פ"ד נח).
...
בנסיבות אני מורה כי החל מיום 1.9.19 וכל ראשון לחודש השוטף, ועד לפינויה של התובעת
את בית המגורים, יחויב הנתבע רק בתשלומי אחזקת הבית ובמחצית מדמי המזונות של
הקטינים היינו בסך של 1750 ₪ מדי חודש בחודשו.
בנסיבות אני מורה כי האב יישא החל ממועד הפינוי במזונות הקטינים בסך של 3500 ₪ לפי
הפירוט הבא :
לקטין א'
–
1700 ₪.
מגיל הבגרות של הקטינים ועד למועד השחרור משירות סדיר בצה"ל ישלם הנתבע שליש
מסכום דמי המזונות בערכם באותה העת לידי התובעת.
