פסק דין חלופי בערעור על ניהול עזבון

בבית המשפט העליון רע"פ 5226/21 לפני: כבוד השופט י' אלרון המבקשת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד אהרון זרצקי - מנהל עיזבון המנוחים יעקב ושרה מזרחי ז"ל 2. פלוני 3. פלוני 4. פלונית 5. פלוני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים ב-ע"פ 66583-12-20 מיום 30.06.2021 שניתן על ידי השופטים א' דראל, א' אברבנאל ו-ח' זנדברג ובקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקשת: עו"ד יוסי נקר ][]החלטה

עוד נטען כי המשיב 2 הוא אשר נידרש להמציא את אישור הרשות המקומית, וכי אישור זה אף נמצא בידי המשיב 2 הלכה למעשה; וכי הואיל והמצאת האישור מטעם הערייה כרוך בתשלום היטל ההשבחה, שגה בית המשפט המחוזי עת הורה על אכיפת פסק הדין באמצעות הפקודה ולא פנה לערוצי אכיפה חלופיים.

...

על כן, ביום 24.12.2018, נעתר בית המשפט לענייני משפחה לבקשת מנהל העיזבון, והורה למבקשת להעביר לידי מנהל העיזבון בתוך 30 ימים, אישור מס שבח וכן אישור מטעם הרשות המקומית (להלן: ההחלטה).

דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית וממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל.

בבית המשפט העליון רע"א 5999/21 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקשת: דוד ייני בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. ענבל בית הלחמי-ריבן, עו"ד מנהלת מיוחדת 2. עיזבון המנוח עמנואל הקייני ז"ל 3. כונס הנכסים הרישמי 4. נילי למדן בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 30.6.2021 בפש"ר (מחוזי ח"י) 601/00 שניתנה על ידי כבוד השופטת ב' טאובר – סג"נ בשם המבקשת: עו"ד יוסף ברינט בשם המשיבה 1: בעצמה בשם המשיב 2: עו"ד נביל מטר בשם המשיב 3: עו"ד שרית ליפשיץ גריידי בשם המשיבה 4: עו"ד יואב אניספלד ][]פסק-דין

באותו שלב, על אף שהחזיקה בפסק דין חלוט נגד עמנואל, ומסיבה שלא הובררה, נימנעה חברת ייני מלהגיש תביעת חוב למנהל העזבון.

לחלופי חלופין נטען, כי משעה שבית המשפט של פשיטת רגל, אשר מינה אותה לתפקידה, לא ראה כל פסול בבקשתה למחיקת הערת האזהרה, ניתן לראות בכך מעין 'אישור בדיעבד'.

...

ביום 30.6.2021 החליט בית המשפט המחוזי (סגנית הנשיא ב' טאובר), כדברים האלה: "אין מחלוקת וזו היא נקודת המוצא, כי הערת האזהרה נרשמה לטובת [חברת ייני], להבטחת פירעון חוב כספי [שעמנואל] חייב [לחברת ייני], זאת להבדיל מהערת אזהרה שנועדה להבטיח זכות קניינית בנכס. [...] בהינתן האמור, ברי כי [חברת ייני] אינה יכולה לטעון לזכויות קנייניות בנכס או בדירות שנבנו בו. לצד זאת, אין מחלוקת כי הליכי רישום הנכס כבית משותף אינם מתקדמים, לשיטת המנהלת המיוחדת בשל קיומן של הערות האזהרה הרובצות על הנכס, לרבות זו שרשומה לטובת [חברת ייני], וכן אין מחלוקת כי [חברת ייני] לא פעלה להגשת תביעת חוב במסגרת תיק הפש"ר של [העיזבון] תוך שעמדה לה בטוחתה, ואולם בעניין זה קיימת גם מחלוקת אם [חברת ייני] יודעה אודות הליכי הפש"ר של העיזבון. בנסיבות אלה, נדמה כי קבלת בקשת המנהלת המיוחדת בדרך של חיוב [חברת ייני] להסכים למחיקת הערת האזהרה תוך ויתור על הבטוחה שבידיה, אינה יכולה להתקבל. יחד עם זאת, סבורני כי ראוי לאזן בין זכויותיהם של הצדדים על דרך התניית מחיקת הערת האזהרה באישור מתן הארכת מועד [לחברת ייני] לצורך הגשת תביעת חוב לפי מעמדה כמי שמחזיקה בבטוחה של הערת אזהרה. פתרון זה יש בו כדי לקדם את הליכי רישום הנכס כבית משותף, תוך שמירה על זכויותיה של [חברת ייני] בהתאם לדיני הנשייה המקובלים בהליכי פשיטת רגל. תוצאה זו עומדת גם בקנה אחת עם דעת הרוב בעניין שולמן, שעוסק כאמור בהערת אזהרה שלילית שנרשמה על זכויות במקרקעין של חייב, כדי להבטיח פירעון חוב כספי". נפסק אפוא, כי "הערת האזהרה שרשומה לטובת [חברת ייני] תימחק. במקביל וכתנאי למחיקת הערת האזהרה, יוארך המועד להגשת תביעת חוב על ידי [חברת ייני]". מכאן הבקשה שלפנַי.

בנסיבות הללו, אף לפי אמות המידה המקלות שנקבעו בפסיקה, לגבי הגשת בקשה להארכת מועד להגשת תביעות חוב (רע"א 9802/08 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עיריית ירושלים נ' א.ר מלונות רותם (1994) בע"מ (בפירוק) (21.8.2012)), אין מנוס מלקבוע, כי חברת ייני אינה יכולה עוד לתבוע את חובו של עמנואל כלפיה.

נוכח מסקנה זו, סבורני כי היה מקום להורות על מחיקת ההערה, אף ללא הארכת מועד להגשת תביעת חוב.

אשר על כן, על-פי תקנה 146(א)(2) לתקנות, המסמיכה את ערכאת הערעור "לאשר את ההחלטה שעליה מערערים [...] מנימוק שונה" – הערעור נדחה בזאת.

בית משפט השלום בעכו ת"א 16138-09-18 סעאידה ואח' נ' רשות מקרקעי ישראל/אגף בעלות ורי ואח' בפני כב' השופט ג'מיל נאסר, שופט בכיר התובעת כאמלה סעאידה הנתבעות/תובעות שכנגד .1 רשות מקרקעי ישראל .2 משטרת ישראל תביעות- מחוז צפון נתבעים שכנגד 1. עיזבון המנוח עלי סעאידה ז"ל (נמחק) 2. כאמלה סעאידה 3. עבדללה סעאידה 4. אינס סעאידה 5. חוסין סעאידה 6. חמדה סלאמנה 7. מוחמד סעאידה 8. חסן סעאידה 9. אחמד סאעידה 10. מחמוד עאידה פסק דין

"על רקע קביעות אלה יש לראות את הסיומת בפסק הדין, כבאה להוסיף על חובת הפינוי הכוללת של החלקה כולה, את החובה לסלק את ידם של הנתבעים ממבני המגורים והרפת המצויים בחלקה וזאת תוך 12 חודשים מיום פסק הדין. האמור תחת הכותרת סוף דבר אינו בא להחליף את פסק הדין המלא שאיננו אלא פסק דין לפינוי מלא של החלקה". דיור חלופי התובעת/נתבעים שכנגד 2-4 ו-9 טוענים כי במסגרת ערעור שהוגש על פסק הדין של פינוי משנת 2005 לביהמ"ש המחוזי בנצרת, הורה ביהמ"ש של ערעור על ניהול מו"מ בין הצדדים לשם מציאת פיתרון חלופי למגורי המערערים (שם) ופיצויים על המחוברים שהקימו על הקרקע, וכי רק בעקבות זאת הסכימו המערערים לדחיית העירעור, וכאשר פניות שעשו לרמ"י לעניין ניהול המו"מ כאמור לא צלחו, והם לא קיבלו תשובה לפניותיהם בעיניין עד היום (מפנים לנספח ו' לכתב התביעה העקרי).

...

אני דוחה את התביעה שכנגד ככל שהיא מתייחסת לנתבע שכנגד מס' 10.

אני מקבל את התביעה שכנגד נגד הנתבעים שכנגד 2-9 (למעט נתבע מס' 7) ומחייב אותם, הדדית, לשלם לתובעות שכנגד, באמצעות ב"כ, את הסך 150,000 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה שכנגד ועד מועד התשלום בפועל.

כ"כ ישלמו הנתבעים שכנגד הנ"ל לתובעות שכנגד שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2698-02-22 שקד טואף ואח' נ' שילר ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופטים יהודית שבח, סג"נ, יונה אטדגי, שלומית יעקובוביץ מערערות 1. עו"ד מורן שקד טואף 2. מינה כהן ע"י ב"כ עו"ד מיכאל בן יאיר ולירון ישראלי משיבים 1. עו"ד גד שילר – מנהל העזבון 2. פליקס בוכובזה 3. יוסף בוכובזה 4. דינה בשארי 5. מרים היבה 6. מיכל חממי 7. דליה שנהב 8. תמר רסולי ע"י ב"כ עוה"ד גד שילר, גלית ביבי, ושיר אלבז פסק דין

בית המשפט הפנה לפסקת "והואיל" השביעית בהסכם, שבו מודיע מנהל העזבון, כי על-פי הדרישות שהוא קיבל מרשות מקרקעי ישראל (להלן – "רמ"י"), על מנת להנפיק הסכמי חכירה חדשים בגין הנכס ועל מנת לקבל שובר תשלום דמי הוון, נידרש לתקן את צו הבית המשותף, לאחר הריסת חריגות הבניה הקיימות בנכס או הכשרתן, וכי "לאור האמור החליט מנהל העזבון למכור את הנכס במצבו הפיזי, הרישומי, המשפטי והתכנוני (AS IS) כשהטיפול בתיקון צו הבית המשותף, והריסת המבנים ופינוי ההריסות כדין, ייעשה ע"י הקונה כאמור בהסכם זה להלן, וללא שמנהל העזבון יהיה מעורב בהליך זה;". בעקבות זאת קבע בית המשפט: "ואכן, הרוכשות רכשו את הנכס במצבו הפיזי, הרישומי, המשפטי והתכנוני (AS IS) כאשר בהתאם להוראות ההסכם, הטיפול בתיקון צו הבית המשותף והריסת המבנים ופינוי ההריסות כדין, יעשה על ידן. טענת מנהל העזבון לפיה התמורה בגין הנכס הייתה נמוכה בשל הקשיים הנוגעים למצבו הפיזי והרישומי של הנכס, לא נסתרה." כן דחה בית המשפט את טענת המערערות כי הן הופתעו לגלות שיש בנכס מיטלטלין השייכים ליורשים, שנידרש לפנותם, בקבעו: "בסעיף 9 להסכם, הצהירו הרוכשות כי ראו ובדקו היטב את הנכס וסביבתו. גם בחקירתה הנגדית העידה הקונה כי בדקה את מצבו הפיזי של הנכס (פ, ע'31, ש'26 -27). עוד העידה בחקירתה הנגדית, כי בהתאם להסכם הייתה לה האפשרות, הזכות והחובה להרוס ולפנות את מה שהיה בנכס (פ', עמ' 33, ש' 1 -3). הואיל וכך, ברור שהרוכשות לא הופתעו ממצבו הפיזי של הנכס והמיטלטלין המצויים בו". כן נדחתה טענת המערערות, לפיה, העיכוב בתשלום הסכום האחרון נבע מכך, שהמשיב 2 (להלן – "פליקס") פינה מהנכס את המכולה השייכת לו (להלן – "המכולה") רק בחודש מרץ 2019, משום שעל-פי ההסכם משימת פינוי כל הנידרש מהנכס הייתה מוטלת על המערערות, במיוחד כאשר מנהל עזבון היה מוכן לשאת בהוצאות פינוי המכולה.

עוד דחה בית משפט את טענת המערערות לפיה מנהל העזבון התעכב בהמצאת אישור מס שבח, בהפנותו לסעיף 42 להסכם, בו נכתב כי: "ידוע לקונה כי הטיפול בקבלת אישור מס שבח עלול ויארך זמן רב", ובקבעו: "לרוכשות היה ידוע כי מנהל העזבון פועל בשמם של שִבעה יורשים שונים ולכן הטיפול בקבלת אישור מס שבח היה עלול להימשך על פני זמן לא מבוטל. עובדה זאת צוינה מפורשות בהסכם". כך סיכם בית המשפט קמא את מסקנתו ביחס לטענות המערערות: "טענות הרוכשות לפיהן, האיחור בתשלום התמורה אינו מהוה הפרה של ההסכם וכי היו זכאיות לעכב את תשלום התמורה, נוכח הפרות נטענות של מנהל העזבון והיורשים – נדחות. כך, נדחית טענת הרוכשות לקזוז בתביעת מנהל העזבון ובהתאם נדחית תביעת הרוכשות לפצוי מוסכם בגין הפרות נטענות אלה." ביחס לפצוי המוסכם, נדחתה טענת המערערות, לפיה, מנהל העזבון ויתר על הדרישה לתשלומו, בקבעו כי דברי מנהל העזבון נכתבו במסגרת המשא ומתן שהתנהל ביניהם, קודם להגשת התביעה, ובמסגרתו הוא היה מוכן לוותר על תשלום הפצוי המוסכם אם המערערות ישלמו את ריבית הפיגורים, אך משאלה סירבו לשלם גם אותה, הגיש מנהל העזבון את תביעתו; בית המשפט דחה את בקשתן החלופית של המערערות להפחתת סכום הפצוי המוסכם, משום שהן לא טענו טענה זו בכתב הגנתן ומשום שלא הונחה תשתית לקביעה כי הפצוי המוסכם שנקבע אינו סביר; גם לגופו של עניין, נמצא ששעור הפצוי המוסכם - 10% מהתמורה - הנו סביר, וכן לא נמצאה הצדקה להפחתתו אף בדיעבד, "אֹמנם לא מדובר בהפרת טוטלית של ההסכם, אולם מדובר באיחור של למעלה מ- 3 חודשים בהשלמת התמורה על פי ההסכם, זהו איחור משמעותי בתשלום התמורה, המחולקת בין 7 יורשים". יחד עם זאת, דחה בית המשפט את דרישת מנהל העזבון לחייב את המערערות גם בתשלום ריבית פיגורים, בנוסף לתשלום הפצוי המוסכם, משום ש"מדובר בכפל פיצוי בגין אותו נזק וממילא מנהל העזבון לא צירף אסמכתא לעניין גובה הריבית המירבית הנהוגה וזו לא הוכחה".

...

המערערות טענו כי העיכוב בתשלום הסכום האחרון נבע ממחדלים של מנהל העיזבון ושל היורשים, ולכן יש לדחות את תביעת מנהל העיזבון, והן גם הגישו תביעה כספית בסך של 439,435 ₪, נגד מנהל העיזבון והיורשים, לתשלום סכום הפיצוי המוסכם בשל הפרתו על ידם, בתוספת פיצוי נוסף בגין נזקים נוספים שלטענתן נגרמו להן.

הטענה להפחתת סכום הפיצוי המוסכם, דינה להידחות, קודם כל מהטעם שהיא לא נטענה בכתב הגנתן של המערערות, כפי שאישר בא-כוחן בדיון בערעור (עמ' 5 לפרוטוקול).

גם הנימוק הנסמך על היותה של תניית הפיצויים המוסכמים בהסכם "תנייה גורפת", דינו, לדעתי, להידחות.

שלומית יעקובוביץ, שופטת התוצאה על דעת כלל חברי ההרכב – הערעור נדחה ללא צו להוצאות.

...