פסק דין והחלטה בעניין הזרמת שפכים לתעלת ההגנה

התפנית בעדותו של ד"ר הרטמן בסיכומי הנתבעים נאמר, כי ד"ר הרטמן ביצע תפנית של 180 מעלות, כאשר במהלך חקירתו הופנה לחוות דעתו משנת 2001 שבה כתב (את שמחק בשנת 2006), כי כאשר הפרויקט הגיע לידיו של המהנדס רמי רביב, הוחלט על שינוי טכני עקרי ויקר של תיכנון ובצוע שובר גלים בפתח הימי של התעלה, המובילה ללגונה המזרחית.

כן נאמר בפרשה זו (עמ' 1318) כי: "בעל מיקצוע חב חובה שלא להתרשל בהכנת חוות-דעת מקצועית, אם הוא עורכה למטרת עסקה מסוימת בעלת הקף מוגדר – כן חב הוא חובה זו כלפיי הניזוק, אם התכוון שזה האחרון יסמוך עליה, בין אם ידע, שעה שהכין ומסר את חוות-דעתו המקצועית, את זהותו של העתיד לסמוך עליה, בין שידע כי המדובר הוא באדם שזהותו עתידה להיקבע. לשם הטלת אחריות על בעל מיקצוע, בשל נזק שניגרם לזולת כתוצאה מהסתמכות על חוות-דעתו המקצועית, מן ההכרח הוא לא רק שבעל המיקצוע התכוון כי הניזוק יסמוך על אותה חוות דעת, אלא גם שלא היה לו, בהיתחשב במסיבות, יסוד הגיוני להניח, כי חוות דעתו תיבדק בדיקה נוספת, בלתי תלויה, בטרם יפעלו על-פיה". יפים לעניינו גם דבריו של השופט אגרנט (עמ' 1330) המצטט את המלומד האמריקני Jeremiah Smith: "טול מקרה של מומחה המחווה דעתו בפני הדיוט על ענינים הדורשים כושר או ידיעה מיוחדים, או טול מקרה בו מה שנקרה 'חוות דעת' הינו למעשה קביעה שקיימות עובדות המצדיקות מסקנה מסוימת. במקרה כאלה קשה לראות מדוע תובע (המתנהג הגיונית בסמכו על ההודעה) לא יזכה בתביעתו נגד אחד, אשר ברשלנות מוציא 'חוות דעת' מוטעית, תוך כוונה כי התובע יסמוך עליה ובידיעה כי הפסד ניכר עלול להגרם אם יתברר כי חוות הדעת איננה נכונה". פסק הדין בענין וינשטיין נ' קדימה מצוטט מאז שנות החמישים בכל פסקי הדין העוסקים בסוגית אחריותו של מומחה המחווה דיעה, והמבחנים שנקבעו בו שולטים בכיפה עד היום.

הפרת ההתניה בדבר איסור הזרמה – שפכים ותעלת הקינט המומחה מטעם הנתבעת, ד"ר אזוב, ניתח, על בסיס נתונים שנמדדו ונאספו, את נתוני המים בתעלת הקינט, במוצא התעלה אל הים ובכניסה ללגונה (תחתית עמ' 9 – ראש עמ' 10 וכן בפרק ו' 1 לחוות הדעת), וקבע קיומו של קשר בין הזרמת השפכים בתעלת הקינט אל הים לבין כניסת נוטריינטים ללגונה ותרומתה המשמעותית לתהליכים של יוטרופיקציה של הלגונה.

עדה ההגנה הניה מרקוביץ, דירקטורית בחפח"א העידה, כי היו שתי סיבות להקפאת השיווק: "אחת הרצון, הם טענו שהתקורות של החברה לפיתוח חוף אילת יקרות מידי, ורצו להגיע למשא ומתן כלכלי אחר עם החברה לפיתוח חוף אילת. והסיבה השנייה שהיתה יותר חשובה, הם חשבו שכרגע אין צורך בשיווק קרקעות באילת" (פרוט' מיום 24.6.14 עמ' 491 שו' 15).

...

מהסך של 10 מיליון ₪ אני קובעת כי על הנתבעים לשלם לתובעת, ביחד ולחוד 15%, קרי 1.5 מיליון ₪ נכון ליום מתן פסק הדין.

אני דוחה את הדרישה להשבת מלוא הסכום שהושקע בהקמת הלגונה וקובעת, כי התובעת זכאית לפיצויים בסכום שיאפשר את הפעלת הלגונה כחוף רחצה וכאטרקציה תיירותית.

בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובעת, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 70,000 ₪.

מדינת ישראל - רשות המים פסק דין לגבי המשיבות 2 ו-4 והחלטה לגבי המשיבה 1 המרצת הפתיחה בתיק זה הוגשה ביום 31.8.16 מטעם עריית קריית אתא (להלן: "הערייה"), כנגד תאגיד מים וביוב סובב שפרעם בע"מ (להלן: "התאגיד") וכנגד מדינת ישראל - המשרד להגנת הסביבה (להלן: "המשרד").

בבסיס התובענה בקשה למתן צוים זמניים וקבועים כדלקמן: (א) כנגד התאגיד - צו האוסר על התאגיד להזרים או לאפשר זרימה, במישרין או בעקיפין של שפכים אל תעלת ההגנה הנמצאת בשטחה המוניציפלי של הערייה (להלן: "תעלת ההגנה") וצו האוסר על התאגיד להזרים שפכים אל נחל שפרעם או אל שדות חקלאיים סמוכים או אל כל מקום אחר, אשר מהם מתנקזים המים אל תעלת ההגנה; (ב) כנגד המשרד – צו המחייב המשרד "לגרום לתאגיד" להפסיק את הזרמת השפכים אל תעלת ההגנה, לרבות על ידי שימוש בסמכויות פקוח ואכיפה המוקנות למשרד מכוח חוק הגנת הסביבה (סמכויות פקוח ואכיפה), תשע"א-2011 (להלן: "חוק הגנת הסביבה").

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים – אני מורה כדלקמן: באשר לבקשה לסילוק על הסף – היות והעירייה לא השיבה לבקשה, במועד או בכלל, ולמרות עמדת התאגיד – אני מורה על דחיית ההמרצה כנגד המשרד וכנגד הרשות.

אם הסיבה לעמדת התאגיד מחזירה אותנו למחלוקת לגבי ההיתרים ולרצון של התאגיד לדון במחלוקת לגבי ההיתרים במסגרת ההליך הנוכחי – אעיר כי אין כל ערובה שכך יקרה וישנם הליכים אחרים, מועדפים, להעלאת הטענות של התאגיד כלפי העירייה בהקשר זה. לסיכום – ההמרצה כנגד המשיב 2 – המשרד, וכנגד המשיבה 4 – הרשות, נדחית, ללא צו להוצאות.

וכלשונו: "בחוות הדעת הספציפית הזאת התבקשתי לענות על שני דברים, דבר ראשון אם מי הנגר האלה הם שפכים, הם מים מזוהמים, והתבקשתי להגיש פיתרונות אפשריים בקטע הזה. אין חוות הדעת הזאת מחליפה לא תיכנון כללי ולא תיכנון מפורט שצריך לעשות אותו בצורה מסודרת, כמו שצריך, ולבחון את כל הדברים שענינו במשך כל היום שלא היו לי מספיק נתונים לבחון אותם, ולכן אני מסייג את זה. אני לא רוצה שמישהו ייקח וישים פה פיתרון ויגיד שהפתרון לא עובד. צריך לבחון את זה הנדסית בתכנון מסודר וראוי ואז להחליט על הפיתרון היותר מתאים.

בין כך ובין כך, ביום 27.12.17 נתנה כב' השופטת אגמון – גונן פסק דין בעיניין יעקובוביץ במסגרתו אישרה הסדר פשרה.

סעיף 53 (ב) לפקודה קובע: "כל רחוב, בריכה, מזחילה, חפירה, תעלה, אמת-מים, קערית-שופכין, בור, בית-כיסא, בית-כבוד, משתנה, בור שופכין, ביב, תעלת נקוז, בור-צואה, או בור-אפר, או בית קיבול לכל מיני אשפה ודומן שריחם נודף או הנמצאים במצב כזה או במקום כזה שהם מזיקים לבריאות או מסכנים את הבריאות". לא מצאתי כי טענת המבקשים היא כי תעלות הנקוז הן כשלעצמן "מפגע" לפי דרישות הסעיף.

(25.9.4) טענות ב"כ המבקשים בנוגע להיתר הזרמה שקבל "איגודן" (סעיף 350 לסיכומים) וודאי לא רלוואנטיות למי נגר אלא לשפכים מטופלים שמקורם בביוב (כמו בדוגמא של עריית אשדוד שהביא ב"כ המבקשים בסעיף 353 לסיכומיו).

הנזק לציבור יעלה על התועלת לו ינוהל ההליך הייצוגי: (28.1) סעיף 8 (ב) (1) לחוק תביעות ייצוגיות קובע: "הוגשה בקשה לאישור נגד המדינה, רשות מרשויותיה, רשות מקומית או תאגיד שהוקם על פי דין ושוכנע בית המשפט כי עצם ניהול ההליך כתובענה ייצוגית צפוי לגרום נזק חמור לציבור הנזקק לשירותיו של הנתבע או לציבור בכללותו לעומת התועלת הצפויה מניהולו בדרך זו לחברי הקבוצה ולציבור, ולא ניתן למנוע את הנזק בדרך של אישור בשינויים כאמור בסעיף 13, רשאי בית המשפט להיתחשב בכך בבואו להחליט אם לאשר תובענה ייצוגית". (28.2) כב' השופטת אגמון – גונן בפסק דינה בעיניין יעקובוביץ הקדישה רבות לנושא חשיבותן הציבורית של בקשות לאישור תובענות ייצוגיות בהקשר של הגנת הסביבה (סעיף 3 לפסק הדין) הפניתה לפסיקה ולמאמרים רלבאנטיים.

...

בדרך אגב אציין ,כי אני סבורה שגם לו היה מוצג לעיוני פתרון ישים שננקט במדינה אחרת בעלות אסטרונומית, על מנת למנוע מצב שבו ימים ספורים בשנה במהלך החורף לא יוכלו שחיינים וגולשים להיות בים, לא היה מקום לאשר בקשה שכזו, שכן התועלת מההליך היתה פחותה מהנזק לציבור.

לסיכום: א) משלא מצאתי כי יש אפשרות סבירה שהתביעה תוכרע לטובת חברי הקבוצה, אין מנוס מדחיית הבקשה לאישור תובענה ייצוגית.

התביעה האישית נדחית אף היא.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 33269-09-16 דור-אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ נ' כוכבי לפני כב' השופטת רויטל באום תובעת דור-אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ נתבע יאיר כוכבי פסק דין

הזרמת שפכים 9.1 לראיות התובעת לא צורף דבר שיש בו כדי להוכיח כי הנתבע הזרים שפכים שלא כדין, ודוקא בראיות הנתבע נמצא היסוד לטענה זו. 9.2 נספח ח לתצהיר הנתבע הנו התכתבות מחודשים יוני – אוגוסט 2016, הנוגעת להזרמת שפכים כאמור, במסגרתה פנה עובד במחלקת ההנדסה בעריית קרית אתא לתובעת ומסר כי תחנת התידלוק מזרימה שפכיה אל תעלת הנקוז האזורית הסמוכה, כאשר בהמשך ההתכתבות כתב הנתבע כי הנושא טופל.

11.3 בהחלטתי מיום 24.7.19 נרשם ביחס לפינת הישיבה את שראיתי בביקורי במקום ביום 23.7.19 – "פינת הישיבה ממוקמת בצד הדרום-מערבי של התחנה, היא מוצלת ויש בה מספר כיסאות, ולא ניראה כי היא עשויה להפריע כלל לניהול תחנת הדלק; נהפוך הוא.

11.5.6 עוד טען הנתבע, לראשונה בתצהירו, כי בתשריט שהוגש בידי התובעת נעשה שינוי חד צדדי על ידה, וגם זו טענה אשר לא בא זכרה בכתב ההגנה (וראו: שם, ש' 26-28); תשובתו של הנתבע לשאלתי האם הדברים נטענו בכתב ההגנה, ש'אין לו מושג' והוא יודע 'מה מרגיש לו נכון' (שם) לא תוכל לסייע; אין מדובר כאן בעיניין של רגשות או תחושות, אלא בהסכם ברור שנחתם בין הצדדים, אשר הגדיר את השטחים הנמסרים לשימושו של הנתבע ואת השמוש שהוא רשאי לעשות בהם: מתקן שטיפה ומחסן בלבד.

...

11.6 אינני מאמינה לאף אחת מגרסאותיו המשתנות של הנתבע בדבר רשות, מראש או בדיעבד, שניתנה לו ביחס לפנצ'רייה, ואני קובעת כי הוכח לפניי באופן ברור ביותר, כי חלל הפנצ'רייה לא היה חלק מהחללים שהועברו לשימושם של מר אוקנין, של רפי או של הנתבע, שהנתבע פלש לחלל זה והחל לעשות בו שימוש, שלא כדין, אף סירב לסלק ידו מהמקום חרף מכתב שנשלח אליו בידי התובעת עוד בחודש פברואר 2016 (נספח ד לתצהיר עד התובעת), פחות מחודשיים לאחר שהנתבע חתם על קבלת זכויות אחיו רפי במתקן השטיפה ובמחסן.

למעלה על הדרוש, ומאחר והטענה לא הועלתה באופן מפורש ע"י התובעת (אשר הפנתה בסע' 10 לכתב התביעה המתוקן לסע' 20.2 להסכם באופן כללי), אפנה להוראת סע' 20.2.5 להסכם, הקובעת כי לתובעת זכות לבטל את ההסכם "מכל סיבה שהיא, ללא יוצא מן הכלל, בהודעה בכתב בת 60 ימים מראש". ניראה, כי לתובעת זכות לביטולו של ההסכם - מכל סיבה שהיא – אך התובעת לא ביקשה לעשות כן אלא לאחר שנוכחה לדעת כי הנתבע מפר מספר הפרות מהותיות את ההסכם, אף גורם לה לכאורה לנזקים עקב כך (כפי שצוין בכתב התביעה ובסע' 17 לתצהיר עד התובעת); אני סבורה כי העובדה שהתובעת לא עשתה שימוש בסע' זה בטיעוניה מלמד על קיום החוזה על ידה בתום לב מלא, על העדר שרירותיות או כוחנות מצידה, בניגוד מוחלט לכל טענות הנתבע כנגדה בהקשר זה. התוצאה 13.1 אשר על כן, ועל יסוד כל המפורט לעיל, אני מורה על קבלת התביעה, ועל סילוק ידו של הנתבע מכל מתחם תחנת הדלק של התובעת ברח' זבולון 37 בקרית אתא.

13.2 בכדי לאפשר לנתבע זמן מספיק להיערכות מתאימה, לרבות להעברת מכונת השטיפה שהותקנה על ידו במקום, אני מורה כי סילוק ידו של הנתבע כאמור לעיל יעשה על ידו עד ליום 31.5.21.

יצוין, כי כנטען בבקשת האישור, זו מושתתת על עילה קניינית, הנוגעת לטענת המבקש לפגיעת המשיבה במקורות המים (נחל חדרה) שהם קניין הציבור כלשון סעיף 1 לחוק המים התשי"ט-1959 (להלן: "חוק המים"), וזאת, כתוצאה מהזרמת שפכים ומי קולחין שגרמו לזיהומו של הנחל.

המבקש הפנה עוד במסגרת בקשת האישור לדו"ח המשרד להגנת הסביבה לשנת 2011 בו נכתב, בין היתר, על נחל חדרה ועל שפכי המשיבה, כדלקמן (נספח ב1 לבקשת האישור): "מט"ש מנא"י עבר טילטלה קשה עם הכנסת המכונה החדשה לעבודה. איכות הקולחין המיוצרים במט"ש המפעל ירדה ואמינות התהליך נפגמה. באוקטובר התבקע מיכל האיזון של התהליך השלישוני וזה הושבת.

איכות הקולחין נמוכה גורמת לזיהום קטע הנחל שבין תעלת המטשים (דומרה) לסכר חח"י".

(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה; (2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין; (3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת;הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה; (4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב".

ואכן, בקשה נוספת לאישור תובענה ייצוגית, בגין זיהומו של נחל חדרה על ידי המשיבה, בין היתר בעילה נזיקית, הוגשה בעבר והתנהלה בפני כב' השופט י' גריל במסגרת ת"צ 31439-01-15 האני נ' נייר חדרה בע"מ, ובגדרה, הגישו הצדדים הודעת הסתלקות, אשר אושרה בפסק דין שניתן ביום 04/12/15, ללא שזה מהוה מעשה בי-דין.

...

בעניינינו, משבקשת האישור הוגשה אך בעילה של פגיעה ב"קניין הציבור" כתוצאה מזיהומו של נחל חדרה על ידי המשיבה, ומשהמבקש עמד על ניהול בקשת האישור בעילה קניינית בלבד, והדגיש, כי אין הוא מבקש להסתמך על עילה נזיקית או אחרת לביסוס בקשת האישור ולנוכח דחיית פרשנות המבקש למונח "קניין הציבור" כאמור לעיל, אין בידי לקבל את בקשת האישור, וזו דינה להידחות.

אולם, לאחר שעיינתי בשני פסקי הדין הנ"ל, אין בידי לקבל טענת המבקש.

סוף דבר סיכומו של דבר, לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי זיהום מקורות המים כפי שתואר בבקשת האישור, הגם שאין ספק שהעניין מזכה בהגשת תובענה ייצוגית מכוח החוק למניעת מפגעים סביבתיים, בעילות כאלה ואחרות, עם זאת, הגשת התובענה הייצוגית בגין זיהומם, על יסוד עילה קניינית, אינה יכולה להתקבל, ולכן דין בקשת האישור להידחות.