פסק דין הצהרתי לעניין רציף עבודה בעת הפסקת עבודה

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו ק"ג 17556-05-17 07 מאי 2019 לפני: כב' השופט תומר סילורה נציג ציבור (עובדים) מר אמיר אופיר נציג ציבור (מעסיקים) מר אברהם גלאי התובע יוסי לובק ע"י ב"כ: עו"ד דוד אור חן הנתבעת כלל פנסיה וגמל - מיטבית ע"י ב"כ: עו"ד סהר שכטר פסק דין

בהתאם, מבקש התובע מבית הדין שיתן פסק דין הצהרתי לפיו הוא זכאי לקבל פנסיית נכות מיום 17.10.11, כל עוד מצבו הרפואי לא משתפר, וכי ממועד זה יהיה פטור מתשלום פרמיה.

סעיף 14 לתקנון דן בהפסקת תשלום דמי הגמולים לתקופה של עד 150 יום: "(א) הופסק תשלום דמי גמולים לקרן לתקופה שאינה עולה כל 150 יום, ולא נתבקשה הוצאת דמי הגמולים שנצברו בה, יישמר לעמית הכסוי הבטוחי לפנסיית נכות ושאירים כעמית פעיל במשך פרק זמן מה, באמצעות תשלומים מופחתים לרכישת ביטוח נכות ושאירים, המפורטים בנספחים ב' ו- ג' לתקנון." סעיף 15 מתייחס לתקופה שלאחר 150 הימים: "(א) בתום 150 יום ממועד תשלום דמי הגמולים לקרן, בהם שולמו תשלומים מופחתים כאמור בסעיף 14, יהיה העמית זכאי להאריך את התקופה בה יובטחו זכויותיו לפנסיית נכות ושאירים, באמצעות תשלום מופחת לרכישת ביטוח נכות ושאירים בלבד, לפי המפורט בנספחים ב' ו- ג' לתקנון...." סעיף 16 מתייחס להפסקת התשלומים לקרן וקובע: "(א) הפסקת התשלומים לקרן בגין עמית, לרבות הפסקת התשלום המופחת לרכישת ביטוח נכות ושאירים כאמור בסעיפים 14 ו- 15, מבלי שהעמית משך את כ יתרת הזכאות הצבורה, מביאה להפסקת הכסוי הבטוחי לנכות." האם לתובע רצף בטוחי מאז הצטרפותו לקרן הפנסיה בשנת 2003? כמתואר לעיל בהרחבה, התובע הצטרף לראשונה לקרן הפנסיה בנובמבר 2003, עת החל עבודתו בסלקום.

בהנחה שזהו תאריך שינוי מעמדו לעמית פעיל, 16.12.07, עדיין חל נתוק ברצף הבטוחי של התובע החל מחודש יולי 2007 ועד לתאריך זה. מהו מועד גילוי המחלה ממנה סובל התובע? על פי ההלכה הפסוקה, מועד תחילתה של "מחלה" לצורך הכרעה בשאלה אם מדובר ב"מחלה קודמת", אם לאו, הנו המועד שבו החלה המחלה לתת את ביטויה במבוטח, אפילו טרם אובחנה ככזו (פיסקה 28 לחוות דעתו של כב' השופט אילן איטח (כתוארו אז) בע"ע 28489-06-12 אבו נסאר - מנורה מבטחים פנסיה, 1.3.15 (להלן: "עניין אבו נסאר").

...

לסיכום, סעיף 14 לתקנון קובע מנגנון ריסק זמני אוטומטי במשך 150 ימים לאחר שהופסק תשלום של דמי גמולים לקרן הפנסיה (במידה ולא התקבלה בקשה למשיכת הכספים).

בהתבססם על מסמכים אלה ועל בדיקת התובע, הגיעו רופאי הוועדה לעררים למסקנה כי התובע סובל מ chronic anxiety disorder with agoraphobla ומ- somatization disorder, וכי מחלתו החלה כשנה טרם הצטרפותו לקרן והוחמרה עם השנים.

סוף דבר: לתובע לא קיים רצף ביטוחי בשל הנתק בהעברת התשלום לקרן הפנסיה מיולי 2007.

הליכים קודמים בין הצדדים והרקע להגשת התביעה עניינה של תביעה זו היא לסעדים כספיים והצהרתיים בהמשך לפסק דינו של בית דין זה מיום 3.3.10 שקבל את תביעת התובעים להכיר בהם כעובדי רשות העתיקות החל מיום 1.10.08, מכוח סעיף 12א לחוק העסקת עובדים באמצעות קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996 (להלן- "חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם") לאחר תקופת עבודה רצופה העולה על תשעה חודשים (תיק עב' (י-ם) 1307/09 עבדאלה חג'אזי ואח' נ' בריק (י.פ.) ניהול וייזום פרויקטים בע"מ ורשות העתיקות, ניתן ביום 3.3.10, ולהלן- "התביעה הראשונה" או "ההליך הראשון").

בתום הדיון הראשון (מיום 21.9.10) הצדדים קיבלו את הצעת בית הדין הארצי עבודה לפיה עד למתן פסק דין בעירעור יעמוד בתוקף ההסדר שהיה קיים במהלך הדיון בבית הדין האיזורי לעבודה בכל הנוגע להזמנתם של התובעים לעבודות הצלה, ככל שחברת בריק תתבקש לספק עובדים לצורך עבודות אלה על ידי רשות העתיקות.

האם התובעים זכאים לקבלת סעד הצהרתי נגד רשות העתיקות, הקובע שותק עבודתם בבריק יצורף לוותק עבודתם ברשות העתיקות לצרכי חישוב זכויותיהם כעובדי הרשות ולחילופין מיום 1.10.08, והאם התובעים זכאים לסעד הצהרתי המחייב את רשות העתיקות להנפיק להם תלושי שכר המציינים את תחילת עבודתם בהתאם? סעיף 12א (ד) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם קובע כי: "נחשב עובד של קבלן כוח אדם כעובדו של המעסיק בפועל כאמור בסעיף קטן (ג), יצורף ותק העובד בתקופת העסקתו על ידי קבלן כוח האדם אצל אותו מעסיק בפועל, לוותק העובד בתקופת העסקתו אצל המעסיק בפועל." סעיף 12א (א) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם קובע כי יראו רציפות בעבודה לעניין סעיף זה אפילו חלה בה הפסקה לתקופה שאינה עולה על תשעה חודשים: "(א) לא יועסק עובד של קבלן כוח אדם אצל מעסיק בפועל תקופה העולה על תשעה חודשים רצופים; יראו רציפות בעבודה לענין סעיף זה אפילו חלה בה הפסקה לתקופה שאינה עולה על תשעה חודשים." אם כן, הפסקה בעבודה העולה על תקופה של תשעה חודשים מנתקת את הרציפות בעבודה אצל קבלן כוח האדם לצורך החלת הוראות הסעיף ובכלל זה ההוראה בדבר צירוף וותק העובד אצל קבלן כוח האדם.

...

הגם שערעורה של בריק נמחק, טענה בריק כי דין הערעור של רשות העתיקות להתקבל מן הטעם שאין היא בגדר "קבלן כוח אדם". מנגד, טענו התובעים (שהיו משיבים בערעור), כי דין הערעור להידחות מטעמי בית הדין האזורי לעבודה.

סוף דבר תביעת התובעים 1, 3-4, 7-19 מתקבלת ברובה.

בשים לב לאופן ניהול ההליך, לכך שניתן היה להגיע להסדר המייתר את הצורך במתן הכרעה בתיק, וכן בשים לב לתוצאה בהשוואה לסכומים שנתבעו, החלטנו לחייב את רשות העתיקות ובריק יחד ולחוד לשלם לכל אחד מהתובעים (למעט התובעים 2,5 ו-6) הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

לפיכך החלטנו לחייב את התובעים 2, 5 ו-6 לשלם לכל אחת מהנתבעות 1 ו-2 הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

ההליך העקרי עניינה של תביעה זו בדרישת התובעת למתן פסק דין הצהרתי שיכיר בה כגמלאית הסגל, על כל המשתמע, לרבות הענקת זכויות מקרן המחקר של גימלאי הסגל האקדמי.

פיטוריה הפתיעו אותה ואת חבריה לסגל האקדמי ונדמה כי אינטרס זר הביא להחלטה שרירותית זו. התובעת פרשה לגימלאות ביום 1.10.93 ומאז ועד היום היא מקבלת קצבת זקנה מקרן הפנסיה גלעד, בה נצברו זכויותיה הפנסיוניות במהלך תקופת עבודתה.

נוהל פרישה לגימלאות של עובדים מינהליים מגדיר פנסיונר של האוניברסיטה כעובד שפרש לגימלאות בגיל פרישה (65 לגבר ו- 60 לאשה) לאחר תקופת עבודה של 10 שנים רצופות לפחות בהקף של חצי משרה לפחות.

התובעת הפסיקה עבודתה שנים ארוכות לפני הגיעה לגיל פרישה ולכן מעולם לא הייתה גמלאית של האוניברסיטה.

נפסק כי: "הכלל בבתי הדין הנו, כי דחייה על הסף תעשה רק כאשר בית הדין משוכנע שגם אם תצלח דרכו של התובע והוא יוכיח את כלל טענותיו אשר הוא טוען בכתב התביעה, הרי שלא יהיה בכך כדי להועיל לו ... בבתי הדין לעבודה מחיקה על הסף אינה יכולה ואינה צריכה לשמש דרך המלך, ויש להכריע במחלוקת לגופו של עניין" (בר"ע 1204/01 קרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות - דבורה מקובסקי, עבודה ארצי כרך לג(43) 28).

...

השופט זיסמן (המנוח) הגדיר קו מנחה לבחינת המועד הקובע: "השאלה מתי הושלמה ונולדה עילת התביעה היא שאלה שבעובדה והדבר תלוי בנסיבות העניין. במקרה דנא, אילו בא המשיב בתביעה אל המערערת לפני סיום על העבודה סבורני כי המערערת יכלה להשיב לו 'המתן עד לגמר הענין' והתביעה היתה נדחית בהיותה מוקדמת. אות הוא, כי עילת התביעה לא באה לעולם עד שלא תמה עבודתו של המשיב ולמן אותו תאריך עד להגשת התביעה לא עברה תקופת ההתיישנות". טענות האוניברסיטה כנגד התיישנות התביעה הינן טענות כבדות משקל.

בהתבסס על ההלכה והאמור לעיל - בקשת האוניברסיטה לסילוק על הסף מחמת התיישנות דינה להידחות.

סוף דבר: בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות ומחמת היעדר יריבות והיעדר עילה - נדחית.

לצורך המצאת המסמכים החל עו"ד שמר בבדיקת המצב התיכנוני וכך הוברר כי הבית ניבנה בחריגות בניה ואף הוצא צו הפסקת עבודה בעת בנייתו בשנים 1985-86 (נספח יח').

נוכח נסיבות אלו נכללה הצהרת התובעת בסעיף 8 להסכם המכר בו התחייב הקונה והצהיר כי "הוא מתגורר בבית במשך כימעט שנתיים ברציפות ומכיר היטב את הנכס וכי ראה ובדק אותו ומצבו וכן בדק את זכויות המוכר בבית ואת זכויותיו וחובותיו של המוכר כלפי המינהל בקשר לבית". במעמד חתימת ההסכם חתמה התובעת על טופס המש"ח לאחר שהפרטים בו מולאו בהתאם לתשובותיה ובין היתר מסרה כי רשומה על שמה דירה יחידה.

בסופו של יום מאחר ולא הוגשה תשובה מטעם המשיבים ניתן פסק דין הצהרתי לרישום הזכויות בנכס על שם התובעת מבלי שהתקיים דיון בבית המשפט המחוזי בירושלים.

יחד עם זאת, איני סבור כי ניתן לפטור את התובעת מאחריותה לעניין זה, אשר בחרה משיקוליה היא שלא לשלם את החוב הנידרש חרף הדרישות וההתראות שנשלחו אליה ועתה מבקשת להלין על כך. בעלה של התובעת עומת בחקירתו עם פרק הזמן משך שנתיים שחלף ממועד דחיית ההשגה בשנת 2006 ועד לבצוע התשלום בשנת 2008 אשר במהלכו לא שולם החוב אך לא היה בפיו הסבר מניח את הדעת להמנעותו מתשלום החוב (עמ' 34, שורות 18-23 לפרוטוקול).

...

לאחר שעיינתי בחוות הדעת ושמעתי את עדויות הצדדים והמומחים ובהתחשב בחובת התובעת להקטנת הנזק, אני קובע כי התובעת זכאית לפיצוי בגין הפסד דמי שכירות עבור פרק זמן של שלושה שבועות בתקופה במהלכה בוצעו בפועל העבודות להכשרת חריגות הבניה.

אני מקבל את הערכת שווי דמי השכירות הראויים כפי שנקבעו בחוות דעתו של שמאי התובעת רודיטי ובסך של 6,200 ₪ לחודש ובסכום כולל עבור 3 שבועות סך של 4,650 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן זה שלסילוק מלא וסופי של התביעה אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסכום הכולל של 153,907 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה (24.11.16) ועד לתשלום המלא בפועל.

בכתב התביעה עותר המבקש לחיוב המשיב לשלם לה סך של 770,829 ₪ וכן על מתן פסק דין הצהרתי לזכות העכבון של המבקש באתר הבניה הבניה של המשיב האוסר על המשיב ועל כל מי מטעמו לעשות שימוש במקרקעין ובמטלטלין שבתוך המקרקעין עד לתשלום החוב.

לטענת המבקש בשל בניית המשיב דירות בפרויקט בנגוד להיתר הבניה וללא ידיעתו, בחודש פברואר 2022 הוצא לפרויקט צו הפסקת עבודה אשר גרם לעיכוב בפרויקט, וביום 15.3.2023 הכניס המשיב בכוח פועלים תוך תקיפת המבקש ועובדיו, אולם המבקש ממשיך להחזיק במקרקעין באופן רציף.

במהלך חודש מרץ 2023 הגיעו בריונים מטעם המבקש לאתר העבודות, תקפו את המשיב ואת עובדיו, בנו של המבקש איים על עובדי המשיב וביום 15.3.2023 המבקש נהג בבריונות כלפי המשיב והמשטרה עורבה.

סעיף 15 להסכם עניינו בסילוק המשיב את המבקש מאתר העבודות ותפיסת המשיב את החזקה במקום במקרה של הפרה מצד המבקש (ראו; סעיפים 15.1-15.3 להסכם).

...

במקרה זה, לאחר בחינת הטענות - הגעתי לכלל דעה לדחות את הבקשה מהטעמים המצטברים הבאים; שיהוי: לשיהוי בהגשת הבקשה לסעד זמני יש משמעות לצורך בחינת השאלה אם מתן הסעד הזמני צודק וראוי בנסיבות העניין.

סיכויי התביעה: מבלי לטעת מסמרות, לכאורה בלבד ובזהירות הנדרשת בשלב דיוני מוקדם זה, אני סבורה כי טענת המבקש לזכות עיכבון במקרקעין ובכל המצוי על המקרקעין בשל חוב נטען של המשיב המקנה למבקש זכות לאסור - כסעד קבוע - על המשיב ומי מטעמו לעשות שימוש במקרקעין עד לתשלום החוב נושא התביעה הכספית, מעוררת קושי ורף סיכוייה לא נחזה להיות גבוה.

מכל האמור הבקשה נדחית.