עקרי טענות הצדדים
התובעים טענו בכתב התביעה, בעקרי הדברים, כי בעלי הזכויות במשק מס' 17 (להלן: "המשק") במושב איתן, או בשמו המשפטי איתן מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להן: "המושב"; "הנתבעת") היו המנוחים מיכאל חדד ז"ל (שנפטר ביום 4.11.1966) וחנה חדד ז"ל (שנפטרה ביום 23.7.1995); המושב ביקש לקבל את חלקה ב' של משק 17 לצורך הרחבת היישוב; בין הצדדים הרלבאנטיים הוסכם שכנגד הויתור על חלקה ב' של משק 17 יקבלו בעלי הזכויות במשק מס' 17 שתי משבצות במסגרת ההרחבה כאשר התשלום מטעמם יעמוד על חצי משבצת בלבד (הצעה של נציג הנתבעת מיום 10.11.2009 וקיבול מיום 19.11.2009); עם פטירת המנוחה חנה חדד ז"ל התעורר סיכסוך לגבי הזכויות במשק בין היורשים ומשכך ביום 5.9.2011 אליהו חדד, בנם של המנוחים, הגיש תביעה בבית המשפט לעינייני מישפחה בבאר שבע (ת"ע 22236-09-11), נגד משה חדד, בן נוסף של המנוחים, שתפס את החזקה במשק מס' 17, ונגד הנתבעת ורשות מקרקעי ישראל, לצורך מתן פסק דין הצהרתי לגבי הבעלות על הזכויות במשק; המושב טען כי המדובר בסכסוך משפחתי שלגביו אין לו עמדה והוא יקבל את החלטת בית המשפט לגבי הבעלות על הזכויות במשק; רשות מקרקעי ישראל לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיון בטענה שהיה מקום לבצע את המצאת כתב התביעה לפרקליטות מחוז דרום; הצדדים גיבשו הסכם בכתב שקבל תוקף של פסק דין ולפיו משה חדד יהיה בעל הזכויות במשק כבן ממשיך והמשבצות בהרחבה יימסרו האחת לאליהו חדד והשנייה ליורשי המנוח בנימין חדד ז"ל או לאלמנתו קונפיטה חדד; בהתאם להסכם שקבל תוקף של פסק דין התחייבו מנשה חדד (בנם של המנוחים בנימין וקונפיטה חדד ז"ל) להמציא תצהירי הסתלקות שלו ושל אחיו לטובת אמו ואלה הומצאו; בהמשך, אליהו חדד העביר את זכותו לקבל משבצת בהרחבה לבנו אסף הדר, שקבל המלצה מהמושב למגרש מס' 78, ויורשי בנימין וקונפיטה חדד העבירו את זכותם לקבלת משבצת בהרחבה למנשה חדד ולרעייתו נאוה חדד שקבלו מהמושב המלצה לקבלת מיגרש מס' 77; מטעם המושב מונתה חברה ב.פ. עמיר בע"מ שהחתימה את התובעים על הסכמי ניהול ובהמשך הוציאה מכתב למועצה האזורית שפיר לפיו יש לגבות מכל אחד מהם 25% מהוצאות הפיתוח לכל מיגרש על פי ההסכם עם המושב; לתובעים התברר בהמשך שחברת הניהול הוחלפה ומונה מטעם המושב עו"ד אחר לצורך טפול בהקצאות שהחליט שלא לכבד את ההסכם בין הצדדים; הסעד המבוקש- אכיפת "... ההסכם אשר יורה לנתבעים לעמוד אחרי המוסכם ובין היתר, יורה לנתבעים או מי מהם לעמוד בהסכם ככתבו וכלשונו ולמסור את המשבצות האמורות לידי התובעים וכן לשלם כל סכום שנידרש לשם כך למי מהצדדים".
הנתבעת טענה בכתב ההגנה המתוקן, בעקרי הדברים, כי בשנת 2011 אליהו חדד הגיש תביעה נגד אחיו משה חדד על מנת להכריז עליו כבעל הזכויות במשק ולתת תשלומי איזון ליתר אחיו וצאצאיהם ובכלל זה ליורשי המנוח שושן חדד ז"ל, ליורשי המנוח בנימין חדד ז"ל וליורשי המנוחה דינה עסיס ז"ל, ורק לעניין הסעד שהתבקש הנתבעת הגישה את כתב ההגנה בהליך הנ"ל והודיעה שאין לה עמדה במחלוקת והיא תכבד כל החלטה של בית המשפט; הסכמות הצדדים בהליך הנ"ל החורגות מהבעלות בזכויות במשק חורגות מהסעד שנתבע, אינן חלק מהתביעה בבית המשפט לעינייני מישפחה ואינן חלות או מחייבות את הנתבעת; פרויקט ההרחבה במושב איתן יצא לדרך בשנת 2009 לצורך הרחבתו בשבעים ושמונה מגרשים המיועדים לבעלי נחלות ולנקלטים חצוניים, לפי הוראות רשות מקרקעי ישראל והחלטות המועצה האזורית; חלקה ב' של משק 17 וכן חלקות ב' במשקים 14 ו-15 היו חלק ממיתחם ההרחבה; באספה כללית שנערכה ביום 12.12.2004 (צ"ל 12.1.2004-מ.ה.) נקבע גובה הפצוי לנחלה אשר חלקה ב' שהוקצתה לה לצורך שימוש תשמש את ההרחבה, וזאת באמצעות העמדת קרקע חלופית באותו גודל (של חלקה ב') וכן עלות פיתוח של מיגרש אחד; דמי ההוון לרשות מקרקעי ישראל עבור מיגרש בפרויקט ההרחבה עומדים על 91% מערך הקרקע ולפי שומה מטעמה בסך של כ-400,000 ₪ לכל מיגרש (למגרשים 76 ו-77) בערכי 2019 והתשלום עבור הפיתוח עומד על סך של כ-180,000 ₪ לכל מיגרש; בעיניין נחלה מס' 17 הוקצו 20 דונם חלופיים כנגד 20 דונם בחלקה ב' שנכללה בהרחבה ועל הנתבעת לשלם עבור פיתוח של מיגרש אחד סך של 180,000 ₪ לפי החלטתה של האספה הכללית ולא יותר מכך; קבלת טענות התובעים משמעותה תשלום סך של כמיליון ₪ מקופת הנתבעת עבור הוון ופיתוח עבור מיגרש וחצי; אין מקום לקבל את דרישת התובעים מכיוון שהם נסמכים על הודעה של נציג הנתבעת שאינה מתיישבת עם החלטת האספה הכללית ומשכך היא בטילה, ומכיוון שהיא אינה מתיישבת עם הפצוי שניתן לנחלות 14 ו-15 וחריגה מהחלטת האספה הכללית תיפגע בעיקרון השויון בין בעלי הנחלות ללא סיבה של ממש; התובעים מוזמנים לחתום על המסמכים הנוגעים למגרשים שהוקצו להם במסגרת ההרחבה אלא שהם או קודמיהם לא עשו זאת משנת 2009; התובעים אינם מקדמים את ההליכים הנוגעים לבנייה על המגרשים בהרחבה; התובעים מבקשים לקבל כספים על התחייבות בטלה; אין מקום לחייב את הנתבעת בתשלום כספים מעבר לאלה שהיה עליה לשלם בשנת 2009 נוכח חוסר המעש של התובעים והעלייה בעלויות במשך הזמן.
התובעים טענו שעניין הפצוי הכספי לצורך מתן ההסכמה להקצאת חלקה ב' במשק מס' 17 עבור ההרחבה לא נכלל בסדר יומה של האספה הכללית הנ"ל ומשכך לא ניתן להחיל עליהם את ההחלטה וסבורני שיש בטענה זו ממש.
...
אדון תחילה בטענתם של התובעים לפיה החלטתה של האסיפה הכללית מיום 12.1.2004 כלל לא באה לעולם והמדובר במסמך מזויף, ולעניין זה אציין שלאחר בחינת טענות הצדדים וחומר הראיות סבורני שלא עלה בידם להניח תשתית ראייתית של ממש להוכחת הטענה בעניין זה ודינה להידחות.
יוצא אפוא שהנתבעת הודיעה שתכבד את הכרעת בית המשפט לגבי זהותו של בעל הזכויות במשק מס' 17, וזאת מבלי להתייחס להסכמתו של בעל הזכויות במשק להקצאת חלקה ב' לטובת ההרחבה או לפיצוי שיכול ויוקנה לו, או לחליפיו, בשל כך.
יש לשים לב שכתב ההגנה הוגש למעלה משנה טרם הגשתו של הסכם הפשרה לאישורו של בית המשפט לענייני משפחה, הנתבעת לא הייתה צד להסכם, ולא ניתן לייחס לה ידיעה או הסכמה מכוח הודעתה בכתב ההגנה (שאף זו הוגבלה לזהותו של בעל הזכויות במשק מס' 17) לרכיב הפיצוי שצוין בהסכם שטרם בא לעולם במועד הגשת כתב ההגנה.
התובעים טענו בסיכומיהם כי חברת ב.פ. עמיר בע"מ, מטעמה של הנתבעת, הוציאה ביום 16.1.2016 הודעה שמוענה למועצה אזורית שפיר לפיו יש לגבות מאת התובעים 25% בלבד מהוצאות הפיתוח לכל מגרש, "יש לגבות מהמומלצים 25% מהוצאות הפיתוח עבור המגרש, על פי הסכם עם האגודה ופסק הדין שנתן תוקף להסכם..." (נספח יא' בתיק המוצגים מטעם התובעים), ולשיטתם יש בכך כדי לתמוך בטענתם לגבי היקף הפיצוי, אלא שאין בידי לקבל את הטענה.
מעבר לכך, הצעת הפיצוי מטעם הוועד המנהל ניתנה ללא אישור האספה הכללית, בחוסר סמכות, והיא נעדרת תוקף משפטי מחייב, ומשכך ההודעה שהוציאה חברת ב.פ. עמיר בע"מ לגבי עלויות הפיתוח שעל התובעים לשאת, כפועל יוצא מהצעת הפיצוי, אינה יכולה לסייע לתובעים בגדרו של הליך זה.
התוצאה
התוצאה היא שהתביעה נדחית, וזאת בשים לב לסעדים שנתבעו.
