פסק דין הצהרתי לביטול הסכמה דיונית קודמת

נידחה ערעור על פסק הדין (ע"א 6482-05) ונקבע: "כל עוד לא נקבע אחרת, עומדת בעינה ההסכמה אליה הגיעו הצדדים, ואין למערערים שום עילה להיתנער מאותה הסכמה". תביעה אחרת הוגשה לבית משפט השלום בירושלים, למתן פסק דין הצהרתי לפיו ההסדר הדיוני מבוטל ולפיכך מבוטל גם פסק הדין שהורה על פינוי (ת"א 6599-99 ות"א 8041-99) והתבקש עיכוב ביצוע הפינוי מכוחו.

הנתבעים מנגד, לא טענו במסגרת הסיכומים בנוגע למסקנות המומחים עירון ואלישיב ובעניין פסקי דין חלוטים שניתנו במספר הליכים קודמים בנוגע למקרקעין שבמתחם, בזיהויים כמקרקעין הרשומים בפנקס השיטריות בבעלות הועדים בעבר, ובבעלות התובעת כיום.

...

ברע"א 2723/13 אליהו בוטח נ' טרי וון דמיש (16.06.2013) נקבע: "אולם, בית משפט פירש סעד כזה בצמצום (ע"א 5/79 רייכמן נ' רוזנבלום, פ"ד לד(2), 208 (1979)); סעד זה נתפס כ"תרופה יוצאת דופן, שפניה בעיקר אל הנסיבות האישיות של הנוגע בדבר (הדייר – א"ר), ואשר באה לאפשר התחשבות מיוחדת במצבים קשים היכולים לנבוע מן היישום הפורמלי והאוטומטי של הדין... ברי כי כדי שהגנה זו תופעל בגדרי הדין, יש צורך ככלל בנסיבות זועקות". לאחר שבחנתי את הדברים ובהיעדר בקשה למתן סעד מן הצדק , אין לתתו לנתבעים.

לאור כל האמור, דין התביעות להתקבל וכך אני מורה.

אני מורה על דחיית מועד הפינוי עד יום 1.8.21 על מנת שתהיה שהות בידי הנתבעים למצוא להם מקום מגורים אחר.

ברקע ההליכים תביעת התובע, מר יואל אופיר (להלן: "התובע"), כנגד הנתבעים, מר ברוך גן וגב' אילנית יצחק (להלן: "גן", "אילנית" ושניהם ביחד: "הנתבעים"), להסרת קפוח ולמינוי רו"ח חוקר, בקשר עם ניהול עסקיה של "מרכז שירות ברגיל בע"מ" (להלן: "החברה" או "הנתבעת 3"); ותביעתו של גן, כנגד התובע, למתן פסק דין הצהרתי בדבר בטלות הסכם העברת המניות בחברה, מיום 3.8.2009, והשבת המניות שהוקנו לתובע לידיו.

ביום 13.5.2020 , קודם שהחל שלב שמיעת הראיות, הגיעו הצדדים בהמלצתי, להסדר דיוני אשר קיבל תוקף של החלטה , ובמסגרתו נקבע, בין היתר, כי ימונה מומחה על ידי בית המשט אשר יחווה דעתו באשר לשווי מניות החברה, נכון ליום 31.12.2016, תוך מתן דעתו לכלל הנושאים והסוגיות הנוגעים להתחייבויותיה של החברה ולנכסיה.

כב' בית המשפט העליון פסק כי לעניין זה יש להצביע על נימוקים משכנעים וכבדי משקל, על מנת להצדיק ביטולו של הסכם פשרה או הסדר דיוני, אשר קיבל תוקף של פסק דין או החלטה.

(ר' בעמ 2180/15 פלוני נ' פלוני (פורסם; 19.8.2018); רע"א 1581/13 פלוני נ' וקנין עמרם ובניו קבלני ביניין בע"מ (פורסם; 1.5.2013); ע"א 5914/03 שוחט נ' כלל חברה לביטוח (פורסם; 1.5.2005)) בהתייחסו לסוגיה זו קובע כב' השופט זילברטל ברע"א 1581/13 לעיל, כדלהלן: "אכן, אין להקל ראש בתוקפן של הסכמות אליהן מגיעים בעלי הדין תוך כדי ניהול ההליך. בדרך כלל יש לכבדן וראוי שבתי המשפט יאכפו הסכמות אלה ולא יאפשרו להשתחרר מהן בנקל. אחרת יפגע הדבר ביכולת בית המשפט לנהל את ההליך ביעילות תוך הסתמכות על הצהרות והסכמות של פרקליטי הצדדים, תפגענה ציפיות לגיטימיות של הצדדים שעל פיהן הם נערכו וכו'. אלא שגם אין מקום לעמדה הקיצונית לפיה אותן הסכמות תאכפנה בכל מחיר, תהיינה הנסיבות אשר תהיינה...". במסגרת פסק דין זה, נקבע כי קיימת הצדקה להתיר חזרה מהסכם דיוני, מקום בו הנסיבות השתנו, וכתב התביעה תוקן באופן בו ירעת המחלוקת שונה לחלוטין מזו שעל בסיסה הושג ההסכם הדיוני.

...

בבחינת למעלה מן הצורך תומצא החלטתי זו למומחה.

תוך שנתתי דעתי לכלל טענות הצדדים כמו גם השיקולים הצריכים לעניין אני מורה כי די בהחלטתי דלעיל לעניין המצאת המסמכים לידי המומחה וזאת בתוך 21 יום מהיום.

המזכירות תתבקש להמציא העתק החלטתי זו לצדדים.

עוד נפסק כי אם העילה כבר נדונה בהליך קודם, הרי היא נבלעה בפסק הדין ואינה קיימת עוד.

האחד - האם תיקון התביעה העיקרית מקנה למבקש זכות לביטול ההסכמה הדיונית? והשני - האם הוספת עילה חדשה בתביעה המתוקנת, מקנה למבקש הזכות לפסק דין הצהרתי.

...

בהתאם למסקנה אליה אגיע, אפנה במידת הצורך לברור טענות הבקשה והסעד לביטול ההסכמה הדיונית.

כפי שנקבע בע"א 539/78 אדית לואל נ' הרברט לויס (מיום 22/5/80): "הלכה פסוקה מלפני בית משפט זה שאין נותנים סעד על דרך של הצהרה כשלא הוכח שיש תועלת בצידו". נוכח כל האמור, ובשים לב שענייננו בהליך למתן פסק דין הצהרתי, הגעתי לכלל מסקנה לדחות תביעת המבקש כאן.

טרם אחתום פסק הדין, סבורני כי יפה בענייננו קביעת בית המשפט העליון במסגרת רע"א 5256/17 פהד חאג' נ' ראג'י חאג' (1.11.17) באשר לכוחה של הסכמה דיונית: "אם אין המדובר בפגיעה באינטרס ציבורי, בחוסר צדק כלפי אחד הצדדים או בהסדר המונע מבית המשפט למלא את תפקידו - אל לו לבית המשפט לסטות מן ההסדר הדיוני שאליו הגיעו הצדדים." סוף דבר אני מורה על דחיית המרצת הפתיחה שהגיש המבקש, מן הנימוקים המפורטים לעיל.

השנייה, תובענה לפסק דין הצהרתי לביטול הערת אזהרה וצו עיקול על דירת הצדדים (אשר נרכשה מחברת "עמידר" ברחוב *** **/** ב***, הידועה כגוש *****, חלקה **, תת חלקה **) הרשומים לטובת הנתבע 2 בגין התחייבויות הנתבע 1 כלפיו, על דרך העברת חלקו של הנתבע 1 בתמורה בגין מכירת הנכס לתובעת (לאחר קזוז התחייבויות קודמות של הנתבע 1 לתובעת) ישירות לנתבע 2.

הסכמות הצדדים בהליכים הקודמים (תמ"ש 53517-03-15, תמ"ש 53495-03-15, תמ"ש 53465-03-15) אשר קיבלו תוקף של פסק דין, פורטו בפרוטוקול הדיון מיום 8.2.2016, ובין היתר: מוסכם עלינו שהשיתוף בדירת הצדדים יפורק מיד בחלוף תקופת המניעות של חמש שנים ממועד רכישתה.

דיון והכרעה; בפתח הדברים ראוי לציין כי, על אף שלא עומדת בפנינו תביעה עצמאית מטעם הנתבע 2, הסכמות הצדדים במסגרת ההסדר הדיוני ביחס לסוגיית הקיזוזים, מעניקות בידי בית המשפט סמכות לקבוע את אופן העברת הסכומים, בין אם על דרך הקזוז מהכספים המגיעים לנתבע 1 בגין מכירת חלקו בדירת הצדדים לתובעת, ובין אם על דרך תשלום בפועל - העברת חלק מכספי התמורה לנתבע 2, וזאת לשם הסרת העיקולים ומחיקתה של הערת האזהרה, הרובצים על הדירה.

...

איני מקבלת בהקשר זה את טיעונו של הנתבע 1, לפיו מאחר ונפתח תיק הוצאה לפועל כנגדו, אין מקום לקזז את סכומי המזונות מהתמורה המגיעה לו בגין מכירת הדירה.

אם כן, אני מורה על קיזוז הסכומים אשר פורטו לעיל מחלקו של הנתבע 1 בדירה, כאשר לאותם הסכומים יתווספו הפרשי ריבית והצמדה, וכן אני מורה על הסרת העיקולים והערת האזהרה אשר נרשמו על דירת הצדדים.

בנוסף אני מורה על אימוץ ההסכם אשר הוגש על-ידי כונסת הנכסים עובר לדיון, בשינויים הנדרשים, ביחס לסכומי הקיזוזים אשר פורטו לעיל.

עוד עותרת התובעת לקבל פסק-דין הצהרתי בדבר בטלות חלק מעיסקת הקומבינאציה שנערכה בין הצדדים בקשר עם מיגרש ברחוב הכלנית, מבשרת ציון – הידוע כחלקה 2 בגוש 30319 (להלן: "המיגרש ברחוב הכלנית") ולקבל צו עשה המורה לנתבע לחתום על כל המסמכים הנדרשים לצורך ביטול עסקת הקומבינאציה בקשר עם המיגרש ברחוב הכלנית (סעיפים 3.3-3.4 לכתב התביעה).

עוד טוענת התובעת כי למעשה בין הצדדים קיימת מחלוקת כספית, כאשר יתר המחלוקות בין הצדדים ניתנות לפיתרון בהסכמה שהצדדים התחילו לגבשה עוד קודם להגשת התביעות לבית המשפט (ס' 7-14 לתגובה).

בהתאם להסכמה הדיונית שגובשה בין הצדדים (ר' החלטה מיום 17.12.23), הדיון שנקבע לפני לחודש ספטמבר 2024 מבוטל.

...

בתוך כך יובהר שאין בידי לקבל את טענת התובעת כי המחלוקת בין הצדדים הנה כספית בלבד, הן משטענה זו עומדת בסתירה ישירה לסעדים להם עתרה התובעת בתביעתה, והן משום הכחשת הנתבע את טענות התובעת בדבר "הודאתו" כביכול, בהסכמות כאלה ואחרות שהושגו בין הצדדים עובר להגשת התביעה, באופן המותיר בין הצדדים אך קיומה של מחלוקת כספית (ולראיה עצם העובדה כי לאחר הסכמות נטענות אלה הוגשה תביעת התובעת והתבקשו הסעדים האמורים בה).

סוף דבר נוכח האמור, ובהתאם לסעיף 79(א) לחוק בתי המשפט – אני מורה על העברת הדיון בתובענות שלפני לבית המשפט המוסמך – בית המשפט המחוזי בירושלים.

נוכח העובדה כי בקשת הנתבע התקבלה חרף התנגדות התובעת, ובשים לב לעיתוי מועד העלאת הטענה על ידי הנתבע, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע סך של 1,500 ש"ח בלבד בגין הוצאות הבקשה.