גב' פרידנברג פתחה בהליך משפטי למתן פסק דין הצהרתי כנגד הבנק בדבר בטלות המישכון לטובת הבנק, ואולם בפסק דין מיום 9.12.01 בת.א.3223/98 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע נקבע כי המישכון לטובת הבנק תקף.
להלן עיקר קביעותיו של בית המשפט דשם:
"לאחר שקילת הראיות והנסיבות לכאן ולכאן נראה לי, כי אכן אין מקום לקבל את גירסתו של בעלה של התובעת. עדותו היתה אומנם מפורטת והוא תיאר את השתלשלות העניינים, כפי שארעו לטענתו, שלב אחר שלב והזכיר את שמותיהם של העובדים שלטענתו אמרו לו את הדברים וגירסתו אף אינה משוללת יסוד שכן נקבע שעיסקת המכירה לבן אכן היתקיימה והיתה עסקה אמיתית.... בנוסף לכך, מעדות בעלה של התובעת עולה שהוא עצמו פעל, במידה רבה בהרבה מזו של פקידי הבנק, בחוסר יושר שהרי פעל להשגת הארכת מועד פרעון החוב של החברה ושיחרור שיעבוד על 8 קוטג'ים כנגד דבר שהוא עצמו ידע שהוא חסר ערך, מפני שהקוטג' כבר לא היה של החברה אלא נמכר לבן המנוח ולכן החברה לא היתר רדאית ומוסמכת לשעבדו. מי שנוהג בדרך כזו אינו אדם ישר, הדבר פוגע במהימנותו וקשה לקבל ולהאמין לדבריו.
...
ברישומים במינהל מקרקעי ישראל טיפל דרור כפי שנקבע בסעיף 8 להסכם הרכישה, כדלהלן:
"החברה תפנה למינהל מקרקעי ישראל בבקשה מתאימה לביצוע כל הפעולות הנדרשות לקראת רישום הדירה... החברה מתחייבת כי תרשום לזכות הקונה ע"י המינהל זכות חכירה..."
בסך הכל טיפל ב – 9 עסקאות בלבד בפרוייקט דנן אשר בהן לא היתה כלולה העסקה נשוא תביעה זו.
הכרעה
אקדים ואומר כי דין התביעה להידחות מן הטעמים שיפורטו להלן:
התיישנות
על פי סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 דין תביעה כספית להתיישן לאחר 7 שנים, כדלקמן:
"5. הזמן להתיישנות
לאור זאת, נראה לי שאין מקום לקבל את עדותו של בעלה של התובעת שהיה לו אינטרס מובהק לעזור לאשתו, על אף שנפרד ממנה, ולמנוע את התוצאות של אובדן זכויותיה על הקוטג' כתוצאה ממה שעשה בשעבדו את הקוטג' בשעה שלא היה מקום לכך.
לאור כל אלה, נראה לי כי יש מקום להעדיף, כפי שנאמר כבר בתחילת הדברים, את עדויות פקידי הבנק על פני עדותו של בעלה של התובעת ולכן לקבוע כי פקידי הבנק לא ידעו על המכירה הקודמת של הקוטג' לבן המנוח.
"
משום קביעות אלה, אין לדלות ולו כזית מסקנה כי משכון הבנק אינו תקף וזאת עקב התנהגות או תרומה של הנתבע.
