בעקבות המחלוקת הגיש המערער בשנת 2013 כנגד המשיבות – מי נעם – תאגיד מים וביוב איזורי בע"מ (ולהלן: התאגיד) ועיריית נוף הגליל (ולהלן: הערייה) תביעה למתן סעד הצהרתי, צו עשה וצו מניעה (ת"א 3016-03-13, להלן: התיק העקרי).
לאחר האמור, בחודש יולי 2021 הגיש המערער לבית המשפט קמא תביעה חדשה אשר הוגדרה על ידו כתביעה לפסק דין הצהרתי, ביטול פסק דין ולקיומו של משפט חוזר, וכן כספית ונזיקית.
לעניין זה הבחינה הפסיקה בין "תרמית פנימית", שהיא תרמית כלפי בית המשפט כדוגמת עדות שקר, לבין "תרמית חיצונית" שהנה תרמית שמנעה מבעל הדין את האפשרות לשטוח את טענותיו באופן הוגן לפני בית המשפט כדוגמת מתן שוחד לבית המשפט (ראו: ע"א 6019/17 טורג'מן נ' אחים עופר (25.02.2010) בפיסקה 9 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל).
...
עם זאת, לפנים משורת הדין אוסיף, כי אין בראיות שצורפו בכדי לשנות את תמונת המצב המשפטית, שכן לכל היותר, מסמכים אלה רלוונטיים לטענה בדבר הפרת חובת הגילוי, כאשר כפי שקבענו לעיל, אין הדבר מוביל לקביעה או מסקנה בטענת המרמה, שהיא הרלוונטית להכרעה.
למסגרת נימוקיו הוסיף בית המשפט קמא כי גם מחמת "השתק העילה" יש לקבל את הבקשה לסילוק על הסף שכן מדובר בעילת תביעה שכבר הוכרעה בפסק דין חלוט.
סוף דבר הערעור נדחה.
