פסק דין הצהרתי בדבר העדר חובות לבנק

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1228979/5 בבית הדין הרבני האיזורי תל אביב יפו לפני כבוד הדיינים: הרב צבי בירנבאום – אב"ד, הרב אריה אוריאל, הרב נפתלי הייזלר התובע: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד שלמה אלבוים) הנתבעת: פלונית (ע"י ב"כ טו"ר דבורה בריסק ועו"ד עזרא קונוביץ) הנידון: החזר חובות וקביעת מועד הקרע בפרודים שניהלו משא ומתן לשלום בית פסק דין

סכום ההלוואות עולה לסך 92 אלף ש"ח. כמו כן תובע שהאישה תשתתף בהחזר הלוואות שנלקחו מ[ב'] ומחברה של הבת לצורך פרעון חוב לבנק לאומי.סכום ההלוואות בגין חוב זה 100 אלף ש"ח. עיקר טענות הנתבעת מועד הקרע – י"ב אדר ב' תשפ"ב(15.3.2022), שהוא מועד הגירושין.

(1) חלפה שנה מיום שניפתח אחד מההליכים האלה: (א) הליך להתרת נישואין; (ב) תביעה לחלוקת רכוש בין בני הזוג, לרבות תביעה לפירוק שתוף במקרקעין המשותפים לבני הזוג לפי חוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969, תביעה לפסק דין הצהרתי בדבר זכויות בני הזוג ברכוש, בקשה לבצוע הסדר איזון משאבים לפי פרק זה או בקשה לפי סעיף 11; (2) קיים קרע בין בני הזוג או שבני הזוג חיים בנפרד אף אם תחת קורת גג אחת במשך תקופה מיצטברת של תשעה חודשים לפחות מתוך תקופה רצופה של שנה; בית המשפט או בית הדין רשאי לקצר את התקופה האמורה בפיסקה זו אם ניתנה החלטה שיפוטית המעידה על קיומו של קרע בין בני הזוג.

עם זאת מוצע לקבוע כי אם בית הדין הדתי לא החליט כאמור בתוך תקופה של שנה ניתן יהיה להפעיל את הסדר איזון המשאבים אף בהיעדר החלטה כאמור ואולם לבית הדין הדתי סמכות להאריך את התקופה בשלושה חודשים נוספים.

...

לכאורה, גם אם נאמר ששניים שלוו מאחד כל אחד חייב במחצית החוב, אם פרע האחד את כל החוב, האם יוכל לחזור ולגבות מהלווה השני? הרי בעניין פורע חובו של חבירו פסק המחבר בחו"מ סימן קכ"ח סעיף א' שפטור: "הפורע חובו של חבירו שלא מדעתו, אפילו היה בשטר, ואפילו היה עליו משכון ונטלו זה שפרע, אין הלוה חייב לשלם לו, ונוטל משכונו בחנם, והרי אבד זה הנותן, מעותיו. ואפילו אם היה המלוה דוחקו לפרוע, ( שמא) היה הלוה מפייס את המלוה ומוחל לו. הגה: וכן נראה לי עיקר. ודלא כיש חולקין ואומרים דחייב לשלם (טור בשם ר"ת והרא"ש)" אם כן, לכאורה גם בשניים שלוו הדין כן. ונחלקו בכך הראשונים.

מסקנה : לא הוכח שקיים חוב.

ב. יתכן שיש כאן החזר הלוואה אותה הלווה הבעל, והוחזרה לו. מסקנה – האשה פטורה מתשלום.

לכל האמור, אין מנוס מלצרף את סך כל הנסיבות בתיק זה. הנתבע הסתבך בחובות לבנק בסכום משמעותי של כ- 1,695,000 ₪, סכום שאינו נצבר ברגע אחד ובנוסף לא שילם את סכום השיקים שהיה חייב לתובעת, ואת סכום פסק הדין שניתן בהסכמתו.

לאור הכרעתי לעיל, איני נזקקת ואיני מוצאת לנכון לידון בבקשת התובעת למתן פסק דין הצהרתי בדבר חיובה של הנתבעת ביחד ולחוד בחובות הנתבע מכוח חזקת השתוף בחובות.

ניתן היום, כ"ו טבת תשפ"ב, 30 דצמבר 2021, בהיעדר הצדדים.

...

באופן מעורר תהיות, בסמוך לכל אותה הסתבכות כלכלית מעביר הנתבע את מחצית דירתו על שם אשתו-הנתבעת ומסכים כי הוריו ירשמו משכנתא על דירתו בטענה להלוואה שעד אמצע שנת 2019 מעולם לא נדרשה, לא שולמה, ולא שוכנעתי כי הועלתה על הכתב קודם לשנת 2019 או כי עסקינן בהסכם אמיתי ולא פיקטיבי.

מכל האמור, השתכנעתי כי הסכם העברת הדירה לנתבעת, והסכם ההלוואה עם ההורים ורישום המשכנתא נעשו בחוסר תום לב כדי להבריח את חלקו של הנתבע בדירה מנושיו ולא שיקפו מציאות אמתית ומכאן כי יש לבטלם בהיותם מסמכים פיקטיביים וחוזים "למראית עין". לפיכך אני קובעת כי העברת מחצית הדירה לידי הנתבעת היא הסכם פיקטיבי וכך גם הסכם ההלוואה ורישום המשכנתא על שם ההורים, ויש לבטלם.

סוף דבר אני קובעת: 24.1.

כידוע, "הכלל בדבר מעשה בית דין משמעו כי צדדים להליך מנועים מלחזור ולהתדיין ביניהם בבתי המשפט בכל עניין או שאלה שנידונו והוכרעו בפסק דין סופי" (ע"א 127/06 בנק הפועלים בע"מ נ' לאה נגר (פורסם בנבו, 19.2.2009), פס' 14).

מסקנתי זו נשענת מטבע הדברים על ההליכים המשפטים שהתקיימו בין הצדדים ושעניינם נסוב סביב שאלת רשומו של התובע בפנקסיה של הנתבעת, כמפורט להלן: · במסגרת ת"א 41/17 עתר התובע לשני סעדים: סעד הצהרתי בדבר העדר חובות; וכן סעד לקבלת תעודת העדר חובות מטעם הנתבעת.

...

לאחר בחינה, אני סבורה כי יש לקבל את טענת הנתבעת לקיומו של מעשה בית דין.

בנסיבות המקרה דנן, אני סבורה כי יש ממש בטענת הנתבעת לפיה מדובר בתביעה טרדנית וקנטרנית, כלשון תקנה 41(א)(2) לתקנות החדשות, אשר מוגשת על ידי תובע סדרתי.

נוכח כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התובענה על הסף.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך 5,000 ₪ בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן ישא הסכום ריבית והצמדה חוק.

רכישת המשכנתא מהבנק על ידי הערייה מהוה פעילות עסקית לכל דבר ועניין, אך לעירייה אין סמכות לבצע פעולה מעין זו בהעדר מקור חוקי.

לשיטתם, פסק הדין הוא "מעשה עשוי": הבנק המחה לעירייה את החוב המובטח בשעבודים תמורת הסכום הנקוב בהסכם הפשרה אשר שולם במלואו לבנק על ידי הערייה; הערייה שילמה לרשות המיסים את סכום החוב המופחת בתמורה לתיקון שומות המס ולהנפקתם של אישורי המיסים הנדרשים לשם רישום המקרקעין על שם המערער בהתאם; המערער נרשם כבעלים של המקרקעין בלישכת רישום המקרקעין; השעבודים שהיו רשומים לפקודת הבנק נמחקו ונרשמו מחדש במסגרת הסבתם על שם הערייה במרשמים הרלוואנטיים, לרבות בלישכת רישום המקרקעין.

זאת, בין היתר, בשים לב להוראת סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) הקובע בין היתר, כי כל בית משפט הדן בעיניין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו.

אולם אף אם יש מידה רבה של צדק בקביעה זו של בית המשפט (ראו למשל: ע"א 4291/17 אלפריח נ' עריית חיפה, פסקות 16-9 (6.3.2019); דנ"א 7398/09 עריית ירושלים נ' שירותי בריאות כללית, פסקות 29-27 (14.4.2015)), משעה שהמערער העלה טענה זו במלוא עוזה והמשיבים אף הם השיבו לגופם של דברים, ועל מנת שלא יימצא פסק הדין חסר, אתייחס גם לסוגיה זו. עיקרון חוקיות המנהל קובע כי רשות מנהלית רשאית לפעול רק מכוח הסמיכה בחוק.

...

המסקנה העולה מהאמור היא כי אין כל ממש בטענותיו של המערער ביחס לסעיף 45 לחוק ההסדרים, והעירייה יכולה לשמש כ"תאגיד נעבר", כפי שקבע בית המשפט המחוזי.

בנסיבות העניין, נראה כי אין מקום להורות על בטלות הסכם הפשרה, חרף הספק הכבד בדבר סמכותה של העירייה להתקשר בו. למסקנה זו הגעתי נוכח משקלם המצטבר של מספר טעמים.

בהליך העקרי מתבררת תביעת התובע לפסק דין הצהרתי בדבר העדר חיוב במזונות הנתבעת ולחלופין, לביטול פסק דין מיום 19.3.1995 (להלן: "פסק הדין").

תחילת החיובים הנ"ל ממועד חתימת הסכם זה. כל עוד יקוים הסכם זה לא תפעיל אם התובעת את החלטות ביהמ"ש בנושא המזונות שנפסקו טרם הגיעו הצדדים להסדר זה אולם היא תהיה זכאית לקבל מהנתבע את חובות העבר שנצברו בגינם נקטה היא בהליכי הוצל"פ. הסכומים הנקובים בסעיף 5 דלעיל יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן על בסיס המדד הידוע ביום חתימת הסכם זה. לאחר שישולם החוב שנצבר בלישכת הוצל"פ בבאר - שבע יבוטלו העיקולים הקיימים.

כל אימת שקיימת אפשרות, אפילו היא קלושה, שהתובע יזכה בסעד שהוא מבקש, יטה בית המשפט לברר את התביעה לגופה (ר' לעניין זה ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ , ]פורסם בנבו[ פסק דין מיום 4.6.07 , סעיפים יב - יד לפסק הדין; רע"א 8862/08 צין טורס חדשה נ' אהרוני , ]פורסם בנבו[ פסק דין מיום 1.12.08 , סעיף ה לפסק הדין; ע"א 7218/10 יוסף שיליאן נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ , ]פורסם בנבו[ פסק דין מיום 29.1.12 , סעיף 10 לפסק הדין ).

...

תמצית טענות הצדדים בקשה לסילוק על הסף טענות המבקשת (הנתבעת) הנתבעת טוענת כי דין התביעה להידחות על הסף נוכח מעשה בית דין וקביעה חד משמעית כי התובע חב במלוא התשלום שמשולם לה ואשר בגינו הוגשה התביעה.

לאור האמור העתירה לביטול פסק דין המאשר את ההסכם, נדחית על הסף מחמת מעשה בית דין.

לסיכום מכל המקובץ מוחלט כדלקמן: העתירה החלופית לביטול פסק דין המאשר את הסכם הפשרה, נדחית על הסף מחמת מעשה בית דין.

אני מורה על תיקון כתב התביעה על מנת לאפשר לתובע לעתור לביטול / שינוי החיוב במזונות האישה.