פסק דין הצהרתי בדבר בעלות על תכולת דירה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 69805-11-18 מאק נ' לוי בפני כבוד השופטת מוריה צ'רקה תובע עו"ד גרשון מאק ע"י ב"כ עוה"ד צבי שטרסברג נתבע אריה לוי ע"י ב"כ עוה"ד אייל גבע פסק דין

התובע ואביעד החלו להכין את התביעות, וביום 19.6.18 שלחו לנתבע טיוטה של כתב התביעה למזונות הילדים, ביום 28.6.21 שלחו לו טיוטה של כתב תביעה לפירוק השתוף בדירות בני הזוג על תכולתן וביום 25.7.18 שלחו טיוטה של תביעה לסעד הצהרתי בדבר בעלות משותפת של בני הזוג ברכוש נוסף.

...

בשים לב לאמור לעיל, ולאחר שעיינתי בכל התיעוד שהוגש, אני סבורה שיש להעריך את פרק הזמן הדרוש לצורך לימוד החומר בכ- 15 שעות.

אשר על כן, אני סבורה שיש לפסוק לתובע סך של 34,700 ₪, בתוספת מע"מ, ובסה"כ 40,946 ₪.

לסיכום מערכת היחסים בין עורך דין ללקוח היא מערכת יחסים המצריכה אמון מרבי, ולא ניתן לכפות על הצדדים להמשיך את ההתקשרות ביניהם במקום בו אחד הצדדים חפץ להפסיקה.

( התובענה לפסק דין הצהרתי (תמ"ש 2737-02-19 טענות התובע (להלן גם "המתנגד") המנוחה היתה בת זוגו של התובע במשך 27 שנים, בהן חיו המנוחה והתובע יחדיו כזוג נשוי לכל דבר, לא נפרדו מעולם, ניהלו חיי מישפחה ומשק בית מלאים ומשותפים, יצאו יחדיו לאין ספור חופשות ובילויים, הלכו יחדיו לכלל האירועים המשפחתיים (משני הצדדים), לרבות חתונות ילדיה של המנוחה.

במהלך השנים שיפצו בני הזוג את הדירה במשותף, כמו גם החלפת תכולת הדירה לא פעם אחת, כאשר הכל נרכש במשותף.

תחילה היה רשום הרכב על שמה ולאחר מכן ולצורך קבלת קצבת ניידות ו/או הנחות מהביטוח הלאומי, העבירה המנוחה באופן פורמאלי את הבעלות ברכב על שם בתה הצעירה, אך כלל התשלומים על הרכב, לרבות טיפולים שוטפים שולמו על ידי בני הזוג ומכרטיס האשראי של התובע, הדברים עולים גם מפוליסות הביטוח.

שכן בעלות ברכב, כלפי המוסד לביטוח לאומי, יש בה כדי להעיד כי המנוחה נזקקת "פחות" להקלה, תוספת להכנסתה או כל הקלה אחרת ולכן בחרה המנוחה להעביר את הבעלות על שם בתה.

ניתן פסק דין הצהרתי על פיו התובע והמנוחה שותפים בכל הזכויות והחובות, לרבות דירת המגורים, אשר נצברו למי מהם בתקופת חייהם המשותפת, החל משנת 1991 ועד ליום פטירת המנוחה.

...

בנסיבות אלו, מכל הנימוקים שפורטו בהרחבה, אני מורה כדלקמן: תביעת התובע בדבר היותו בבחינת "ידוע בציבור" של המנוחה, כמו גם כי בין הצדדים 21  היה שיתוף רכושי – מתקבלת.

ההתנגדות לצוואת המנוחה מיום 19/7/2018 – נדחית.

23  ניתן בזאת צו לקיום צוואת המנוחה מיום 27/10/2015 ואני קובע כי צוואה זו היא בת 24  תוקף.

לאחר הבהרת בית המשפט כי לא ניתן ליתן סעד הצהרתי במסגרת הגנה מפני תביעה סילוק יד, בחרה האישה להגיש תביעה נפרדת למתן סעד הצהרתי בדבר זכויותיה בנכס (תלה"מ - 07- 20- להלן תיקרא: "התביעה השנייה" או "התביעה לפסק דין הצהרתי"), שאוחדה עם התביעה הראשונה בהיותן של הטענות חופפות זו לזו.

אציין כבר עתה כי, כפי שיוברר בהמשך פסק הדין, מלכתחילה לא נראה על פניו כי לאשה הייתה הגנה של ממש בפני התביעה לסילוק יד, אולם מתוך ראייה של התמונה בכללותה, ניסה בית המשפט להביא הצדדים להבנות והסכמות כפי המתוה שהוצע בפרוטוקול הדיון מיום 6.1.21 , כאשר מחד גיסא הוצע פינוי הנכס והשבתו לידי מ.ד. ומאידך גיסא פינוי הנכס תוך 90 ימים ומציאת דירה חלופית כאשר הנתבע ישא בעלויות מדור יחסיות של שלושת ילדיהם.

עוד הוצע כי האישה תקבל את תכולת הדירה ותידחה תביעתה לזכויות כלשהן בנכס ומינוי שמאי להערכת שווי דמי השמוש והשבחת הנכס משנת 2006 ועד היום, כאשר מ.ד. תשלם מחצית מדמי ההשבחה, בקיזוז דמי השמוש.

עדות האיש מתיישבת הן עם עדות האחות וכן עם עדות האישה אשר העידה כי ידעה שהבית הוא בבעלותה של מ.ד. (ראה עמ' 21 ש' - 27 , עמ' 41 ש' - 31 ) והיא לא הצליחה לנטוע רושם אחר וגם אם הייתה מצליחה, אין די בהתרשמות בית משפט מחבירה של אח לאחותו כדי שניתן יהיה ליתן פסק דין הצהרתי כמבוקש על ידי האישה.

ברגע שקבלת מתנה מאביו, למה לא דאגת להעביר את המתנה על שמך סמכתי על בעלי ועל המשפחה כי לא עשיתי את הדברים האלה סמכת שירשום את המתנה על שם שלו ושלך לא עשיתי כי סמכתי על בעלי כל המשפחה היתה אחד ולא חשבנו על זה כאשר רצינו למכור הלכנו למתווך והתנהלנו בבית בלי לשאול אותה למרות שזה רשום על שם מ.ד. כן אביו נפטר, אז למה לא אמרת לו שירשום את הבית על השם שלכם לא חשבתי על זה בכלל.

...

בסיכומים טענו הנתבעים כי התביעה הראשונה הוכחה בראיות ברורות, בעוד טענות האשה כלל לא הוכחו, לרבות הטענה כי הנכס ניתן לה במתנה ע"י אביו של האיש, לפיכך סברו יש לקבל את התביעה לסילוק יד ולדחות התביעה ההצהרתית של האשה.

מצאתי לציין בהקשר זה גם את הדברים שנפסקו בע"א (ת"א) 1368/06 עזבון המנוח יוסף מירום (מוסרי) ז"ל נ' עיריית חולון (נבו 27.11.06 ), הרלוונטיים לענייננו שם נפסק : "אנו דוחים את טענת המשיבה כי יש לחייב את המנוח בתשלום דמי

התוצאה: כפועל יוצא מכל האמור לעיל, אני רואה לנכון לקבל את התביעה הראשונה לסילוק יד, ולחייב את האשה (לרבות ילדיה) לפנות את הנכס מכל אדם וחפץ וזאת בתוך 30 יום מהיום ככל שלא עשתה כן (אמנם בהליך קשור בעניין מזונות ומדור טענה כי פינתה ביום 1/4/2021 אך לא ויתרה על זכותה בדירה ומכאן הצורך בסעד מפורש בהקשר זה).

התביעה השנייה למתן סעד הצהרתי נדחית בזאת.

"הסכם הגירושין נכתב ונחתם ע"י הצדדים בהסכמה מלאה וללא כל היתנגדות, יוער כי התובע הוא זה אשר פתח את תיק הגירושין ברבנות ללא כל היתערבות מצד הנתבעת וזייף את חתימתה בהסכם הגירושין אשר הוגש לבית הדין הרבני". הנתבעת הפניתה להליך ה"ט 452726-04-17 בו עתר התובע "...לפנות הנתבעת מדירת המגורים המשותפת וכב' השופט ברינגר פסק כי על התובע להדיר רגליו מן הדירה ולשלם מזונות, אם כן מדוע לא תבע החייב את הסכם ביטול הגירושין עד ליום זה (כך במקור), דבר אשר מעיד על סילוף האמת לטובתו של התובע לפי ראות עיניו" .

ההסכם הוא הסכם כולל ומכיל היתייחסות הצדדים למכלול הנושאים הקשורים בתום חייהם המשותפים ובכלל זה הליך הגירושין, משמורת הילדים "והסדרי ביקורים וראייה", שמות הילדים, חינוך הילדים ומזונותיהם, הסכמות בדבר יציאת הילדים את הארץ, הדירה, מיטלטלין ותכולת הדירה, כלי רכב , תשלומי איזון נוספים, סנקציות וסעדים בשל הפרה.

10.1.5 האשה מתחייבת בזאת לשאת בתשלומי המשכנתא הרובצת שנותרה על הדירה החל ממועד החתימה על הסכם זה. 10.1.6 בכל מקרה, עם העברת זכויות הבעל על שם האשה בלישכת רשם המקרקעין מתחייבת האשה לשחרר ולפטור את הבעל וערביו מחיוביו עפ"י המשכנתא הנ"ל, ולהמציא אישור מן הבנק לפיו שוחרר הבעל מכל חובותיו והתחייבויותיו אלו.

התובע אשר הגיש תביעתו לפסק דין הצהרתי ועתר לבטלות ההסכם מודע לכך, או אמור להיות מודע לכך, שלבד מניקיון הכפיים הנידרש ממנו, עליו להוכיח את טענתו אותה העלה שנים לאחר מתן פסק הדין שאישר את ההסכם.

על אף חלוף הזמן ממועד הדיון לא הוגשה כל בקשה בעיניין זה. לעניין אי צירוף אותו נספח להסכם ואי זימונה של עו"ד רחמים לעדות ראויים הדברים "... יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית כאילו הייתה זו ראייה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד, לאי הצגת שאלות לעד..." (יעקב קדמי על הראיות (חלק שלישי) (1999) (להלן: קדמי) בעמ' 1391).

...

יחד עם זאת ולמעלה מן הצורך תיבחן טענתו של התובע אשר גם פסיעה בנתיב שהתווה התובע בטיעוניו מביא למסקנה שדין התביעה להידחות.

התובע הגיש ביום 27/4/2017 בקשה לצו הגנה (ה"ט 45726-04-17) בה כתב לבית המשפט שהוא והנתבעת בחילוקי דעות וכן "עברנו לדירה חדשה ואשתי לא רוצה שאני יעבור איתה והיא רוצה ליתגרש ממני ואני נשארתי בבית הישן ברח' XXX והיא בכתובת אחרת ZZZ כיום אני מורחק ממנה אני מבקש שהיא לא תתקרב לבית שאני גר בו אני מבקש מכבוד השופט כי היא רוצה ליתקל בי על מנת שנריב אני לא רוצה את זה אני מבקש להרחיק אותה ממני כי היא אומרת שהיא תדאג להכניס אותי לכלא אני רוצה שלום בית אולי בזמן ההרחקה את תבין את הדברים". (טעויות הכתיב במקור).

מן המקובץ לעיל עולה שדברים נכוחים אלו נכונים במקרה שלפני.

בשים לב לאמור לעיל אני דוחה את התביעה.

למעשה, ההתייחסות היחידה של הצדדים לזכויות הנה בסע' 10 להסכם הקובע: "הצדדים מצהירים כי יש לכל צד משני הצדדים זכויות בהתאם לחוק, וכפי שמקובל כזוג נשואין, בהיותם ידועים בציבור, בעל ואישה לכל דבר". ואולם, אף סע' זה אינו קובע הסדר רכושי כלשהוא לעת סיום יחסיהם של בני הזוג (ההסכם כאמור נעדר כל היתייחסות לעניין זה) ומנוסח ההסכם עולה כי עסקינן בסעיף הצהרתי באשר לזכויותיהם של בני הזוג כידועים בציבור במהלך חייהם המשותפים.

ניתן בזאת, פסק דין הצהרתי לפי הדירה ברח' .

אין זכות ליורשים שלי, דהיינו הבנים והבנות שלי ו/או כל יורש אחר שבא במקומם, להתערב ולהתנגד, שלטובתם אני צוויתי את הבעלות בדירה הנ"ל ובקשר לחזקה ולמגורים והשימוש בדירה הנ"ל ובכלל זה תכולתה לבעלי (פלוני).

...

מכל האמור לעיל, הנני דוחה את ההתנגדות שהוגשה לצוואת המנוחה.

סוף דבר נפסק כאמור בפסה"ד. בנסיבות נוכח תוצאת ההליך (כאשר התקבלו ונדחו חלק מטענות כל אחד מהצדדים) ועל מנת שלא להסלים את היחסים בין התובע לבין ילדי המנוחה – לא מצאתי לחייב בהוצאות.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים ותסגור את התיק.