פסק דין הצהרתי בדבר בעלות על מיטלטלין מעוקלים

מבלי לקבוע מסמרות אגיה כי בשים לב למלאכה העדינה והמורכבת הכרוכה במיקום פסק דין הצהרתי על בעלות במטלטלין על חווקי הסולם שבין גברא, מעין חפצא [Quasi in rem] וחפצא [ראו רע"א 340/94 חברת חלקה 41 בגוש 6415 נ' מרקו בסן, נ(1) 636 (1996) וכן ה"פ (שלום תל אביב-יפו) 176709/01 זיתוני בתיה נ' ירקון פלסטיקה בע"מ (2002)], יקשה עוד יותר לבסס טענה כי היה על הנתבע להמנע מבצוע העיקול, כל זאת, עת נוהל בעלי תפקיד של רשות האכיפה והגבייה עצמה אשר הוצג על ידי הנתבע, קובע במפורש ביחס לפסק דין הצהרתי: "יש לוודא כי הזוכה רשום כאחד המשיבים בפסק הדין לענין תיק ההוצאה לפועל הרלוואנטי", וביחס לחלוקת רכוש בין בני זוג הוא מורה להסתמך רק על "תעודת גירושין ופסק דין מאושר של בית המשפט המוסמך בדבר חלוקת הרכוש בו מצוין במפורש כי חלוקת הרכוש נוסעת מגירושי בני הזוג, בצרוף הסכם ממון. הסכם ממון בלבד אינו מהוה עילה לאי ביצוע ההליך, גם אם ניתן לו תוקף של פס"ד". המסמכים שהציגה התובעת לבית המשפט, ואשר נטען כי רצתה להציגם לנתבע בעת ביצוע העיקול, אינם מקיימים אחר דרישות הללו.

...

50,000 ₪ מתוכם יוחסו ל"לשון הרע ללא הוכחת נזק", 6,500 ₪ נוספים ל"הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין שחרור המעוקלים", 650 ₪ בגין "דמי אחסנה ושחרור מעוקלים", 2,500 ₪ בגין "אובדן ימי עבודה", ו-2,500 ₪ בגין "עוגמת נפש". סדן התביעה מצוי בסעיף 20 לה, לפיו "אין חולק כי שמה הטוב של התובעת נפגע קשה בעקבות העיקול הלא חוקי וממילא הרי שדי בכך שהנתבע ביצוע עיקול לא חוקי, בכדי להקים עילת תביעה בגין פרסום לשון הרע". אחר שמיעת הראיות, עיון במוצגים ושקילת סיכומי טענות הצדדים, סבורני כי אין מנוס מן המסקנה כי סדן התביעה אינו יצוק מחומר קשיח דיו, ואין בכוחו לעצב עבור התובעת גמול כלשהו, וכפי שאשרטט להלן במכחול הדק הנדרש בהכרעה בתביעה בסדר דין מהיר.

אצביע גם על כך שהחלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל לחייב את התובעת בהוצאות איחסון המטלטלין עד ליום מתן ההחלטה תומכת דווקא במסקנה שלא מצאה פגם בהתנהלות הנתבע בעת ביצוע העיקול.

הסולת הנקייה היא כי בשים לב לכך שלא הוצגו לנתבע אותם מסמכים אשר רק בכוחם בהתאם לנהלי רשות האכיפה והגבייה המצוטטים לעיל לעצור את ביצוע ההליך, ואף פסק הדין ההצהרתי שהובטח לא הוצג לו, ומשמעדות בתה של התובעת עצמה עולה כי בניגוד לנטען הנתבע לא נחפז טרם השלים את הליך הוצאת המעוקלים בנסיבות שפורטו לעיל [ראו עמ' 11 לפרוטוקול מיום 12.5.20, שורות 7-8] ונכח שם עד שהספיק רחמים להגיע, לא הונחה תשתית ראייתית מספקת במהימנותה לטענה שהיה על הנתבע, אשר תפקידו לבצע הליכי גבייה כלפי מי שמשתמט מתשלום חוב פסוק, להיעתר לטענות התובעת ומי ומטעמה בעת ביצוע ההליך בבית המגורים, או כי התנהג שם שלא כשורה.

" [עמ' 21, שורות 24-28, לפרוטוקול מיום 12.5.20], בהודעה על רישום עיקול נכללה ההוראה הבאה: "הטוען לבעלות על המיטלטלין שנרשם עליהם עיקול, עליו ההוכחה. עליו לפנות תוך 3 ימים ללשכת ההוצאה לפועל הנ"ל בבקשה בכתב כחוק. אם ברשותו מסמכים המאמתים טענותיו עליו לצרפם." דא עקא, חרף האמור לעיל לא טרחה התובעת להגיש בקשה כאמור, ואת השלכות התנהלות רשלנית כאמור ראו בעניין גמזו הנזכר לעיך וכן בדברי כב' השופט ד' מינץ בת"א (י-ם) 7493/04 גל אברהם נ' ורשה שמואל (2004)] במכלול האמור לעיל, נדחית התביעה.

אמנם הפנייה הייתה מטעם בא כוחן של המבקשת ושל המשיב 2, גם יחד, אך מנוסח הפנייה, ברי כי אותה נעשתה מטעם המשיב 2, אשר כונה במכתב "מרשי". בשל החשש כי המשיב 2 ימכור את המיטלטלין, הגיש המשיב 1 באותו היום בקשה דחופה לעיקול מיטלטלין הנמצאים במושכר וזאת לצורך מימוש פסק הדין.

עם זאת, כבוד הרשמת עיכבה את הליך הוצאת המיטלטלין למשך 30 ימים וזאת על מנת לאפשר למשיב 2 לפנות לבית המשפט בבקשה לסעד הצהרתי בדבר הבעלות במיטלטלין שבמושכר.

...

אני סבורה כי בכך יש משום ראיה לטשטוש הגבולות של מסך ההתאגדות, כך שהמשיב 2 רואה את נכסי המבקשת כנכסיו האישיים.

סבורני כי המקרה הנדון הינו בגדר המקרים החריגים שבהם צודק ונכון בנסיבות העניין להרים את מסך ההתאגדות ולייחס את הזכויות ביתרת המיטלטלין למשיב 2.

סוף דבר לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית, ואני קובעת כי יש להרים את מסך ההתאגדות ולייחס למשיב 2 את הזכויות ביתרת המיטלטלין.

מדובר איפוא בטיעון חסר, שאינו עומד בנטל הנידרש, ואינו מאפשר קביעת ממצאים בנוגע לבעלות המבקש במיטלטלין ב- ה"פ (שלום ים) 572/02 דינה מימוני נ' עו"ד חיים מן (26.07.2002) נאמר על נטל ההוכחה בבעלות מיטלטלין: "הכלל הוא שכדי להוכיח בעלות על מטלטלין על המבקש להביא ראיות ברמה שנדרשת במשפטים אזרחיים, היינו ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות. אם הוא הביא ראיות כאלה ואין כל ספק באשר לאותן ראיות, יש להעתר לבקשתו. אחרת דין הבקשה להדחות. לא די בהבל פה של מבקש שיטען שהוא בעל פריט כלשהוא. עליו לאשש את דבריו. הדבר יכול להעשות באמצעות קבלות הרשומות על שמו, באמצעות פירוט חשבון של חברת כרטיסי אשראי, אם התשלום נעשה באמצעות כרטיס אשראי, ואם אין את כל אלו ניתן לאשש את הטענה באמצעות תצהירים של אחרים שנכחו בעת הקניה או שילמו תשלומים. אם אין אף אחד מאלה, דין הבקשה להדחות." המבקש נישאל בהתייחס למיטלטלין שהוצהר בבקשה הקודמת כי הם בבעלות המבקשים 2-3, והשיב " אין שם רכוש של הבן שלי" והוסיף כי "כל הרכוש בדירה ביפו שייך לי אפילו צעצועים של הבנות שאני מביא אותם מחו"ל" (פרוטוקול עמ' 3 שורות 28-32).

ראו, ע"א 79/75 ‏ ‏מאירה אברהמי נ' שלמה ישראלי, פ''ד לד(2),216, שם ציין השופט בייסקי כי "תביעת האב להצהרת בעלות על הרכוש שבדירת בני הזוג נדחתה – וכל שניתן לומר הוא שאם נתן האב כספים למערערת לרכישת מיטלטלין לדירתם – ניתנו הכספים בתקופת הנישואין כמתנה לבני הזוג ולרכישת ציוד למשק ביתם המשותף, המתקיים ללא הפרדה והתחשבנות מאז תחילתו ועד היום." בפסק דין שניתן ב-ה"פ (כ"ס) 280/03 רואימי יהודית נ' שושם עזרא, דן בית משפט בנסיבות דומות, ומסקנתו הייתה שמיטלטלין שנרכשו על ידי ההורים, הועברו על ידם ללא תמורה לילדיהם, כמתנה.

ואכן, לא ניתן כל הסבר מה הטעם להביא לישראל שעונים יקרים, כאשר המבקש אינו מתגורר בישראל, אין תאריך יעד לעלייתו לישראל, נוכח העובדה שאמו ועסקיו מצויים ברוסיה, ובפרט בנסיבות בהן ידוע כי למבקשים 2-3 נושים העשויים לנקוט בהליכי עיקול מיטלטלין (שהרי לשם כך הוגשה הבקשה הקודמת למתן פסק דין הצהרתי, שהמבקש היה בעל דין באותה בקשה).

...

בהתייחס לשעונים אלה, אני סבורה כי ניתן להיענות לבקשה.

סוף דבר, הנני מקבלת את הבקשה בנוגע לכספים שנתפסו במועד העיקול בסך של 9400 ₪, וקובעת כי הם בבעלות המבקש 1.

כן, הנני קובעת כי שעון מסוג רולקס שנרכש בשנת 1986 בקובה, וכן שעון מסוג אומגה שנרכש בארה"ב בשנת 2019, הם בבעלות המבקש 1.

עלי לציין כי במקביל לפסק דין זה אשר אני חותם עליו בשם כבוד השופטת זערורה המטפלת בתיק ואשר נימצאת בחופשת לידה, הוגשה לי בקשה דחופה למתן פסק דין הצהרתי בתיק זה. לפני בקשה למתן פסק-דין הצהרתי סופי לעניין בעלותה של המבקשת מס' 1 (להלן: "המבקשת") ברכב מסוג מרצדס ספרינטר לבן, אוטובוס מ"ר 64-730-66 (להלן: "הרכב").

עם גמר כל התשלומים, יבוטל העיקול על רכב מספר 6473066 מסוג מרצדס ספרינטר 515 וינתן צו בדבר בעלות המבקשים על הרכב.

כידוע, רישום הבעלות על כלי רכב במשרד הרשוי הנו דקלראטיבי ואין הוא האקט המכונן את הבעלות (ע"א 6299/15 ‏ ‏ עו"ד איתן ארז, בתפקידו ככונס נכסים ספציפיים של החייב עדי קדושים נ' עטרת תעשיות ‏‏(1996) בע"מ (בפרוק), פסקה 5 (פורסם בנבו, 22.05.2016)), זאת להבדיל מרישום קונסטיטוטיבי כגון מירשם המקרקעין (ראה סעיף 7 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969).

בנכסי מטלטלין, כגון רכב, הבעלות עוברת במועד שבו קבעו הצדדים ובהעדר קביעה כגון דא, תעבור הבעלות עם מסירת הממכר מהמוכר לרוכש (ראה סעיף 33 לחוק המכר, תשכ"ח – 1968).

...

לאחר שבחנתי את כלל נסיבות המקרה שלפניי, מצאתי כי יש מקום ליתן פסק-דין הצהרתי בהיעדר תגובה.

ביום 08.11.2017 ניתנה החלטה ולפיה הבקשה לביטול מועד הדיון הוגשה באיחור, וכי הבקשה לשחרור מייצוג נדחית.

אני מורה כי כלל העיקולים הרשומים אצל רשות הרישוי על הרכב הנ"ל בשל חובותיה של עמי קאר בע"מ ח.פ 514609171 – יבוטלו, והרכב יירשם בהתאמה על שמה של המבקשת מס' 1.

כללי וטענות הצדדים בתובענה שלפניי עותרת המבקשת ליתן פסק דין הצהרתי שלפיו היא הבעלים הבלעדי של המיטלטלין המצויים בדירתה ברחוב הרב מוצפי 37/8 בביתר עילית.

לאור כל זאת טען המשיב כי חלה הילכת השתוף בין בני זוג ומכאן שהמיטלטלין שייכים גם לבעל החייב וניתן לעקלם.

כך כבוד השופט צ' א' טל סבר כי בן זוג יכול לתבוע הצהרה על בעלותו באותם נכסים שמכוח דיני הקניין יש לו בעלות בהם, כגון: מחצית מן המיטלטלין שניקנו מהכנסתם המשותפת של בני הזוג (עמ' 602א').

סוף דבר המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי היא הבעלים היחיד של המיטלטלין בדירה וכי אין לבעלה כל חלק בהם.

...

סוף דבר המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי היא הבעלים היחיד של המיטלטלין בדירה וכי אין לבעלה כל חלק בהם.

על כן התובענה נדחית.

המבקשת תשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪.