פסק דין הצהרתי בדבר ביטול משכנתא

עוד עותרת התובעת לקבל פסק-דין הצהרתי בדבר בטלות חלק מעיסקת הקומבינאציה שנערכה בין הצדדים בקשר עם מיגרש ברחוב הכלנית, מבשרת ציון – הידוע כחלקה 2 בגוש 30319 (להלן: "המיגרש ברחוב הכלנית") ולקבל צו עשה המורה לנתבע לחתום על כל המסמכים הנדרשים לצורך ביטול עסקת הקומבינאציה בקשר עם המיגרש ברחוב הכלנית (סעיפים 3.3-3.4 לכתב התביעה).

בעניינינו, בכתב תביעתו, עתרה התובעת לקבל סעדים אשר אינם עוסקים בזכות נטענת לקבל חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלקות השמוש בהם (סעדים הנמצאים כאמור בסמכות בית משפט השלום) – אלא בסעדים העולים כדי "תביעות אחרות הנוגעות למקרקעין" ועניינן זכויות הבעלות של התובעת במקרקעין (ובכלל כך זכותה למכור את המקרקעין או חלקם) ובזכותה לרשום או למחוק הערות אזהרה או משכנתא, בגין התחייבות לבצע עסקה במקרקעין.

...

בתוך כך יובהר שאין בידי לקבל את טענת התובעת כי המחלוקת בין הצדדים הנה כספית בלבד, הן משטענה זו עומדת בסתירה ישירה לסעדים להם עתרה התובעת בתביעתה, והן משום הכחשת הנתבע את טענות התובעת בדבר "הודאתו" כביכול, בהסכמות כאלה ואחרות שהושגו בין הצדדים עובר להגשת התביעה, באופן המותיר בין הצדדים אך קיומה של מחלוקת כספית (ולראיה עצם העובדה כי לאחר הסכמות נטענות אלה הוגשה תביעת התובעת והתבקשו הסעדים האמורים בה).

סוף דבר נוכח האמור, ובהתאם לסעיף 79(א) לחוק בתי המשפט – אני מורה על העברת הדיון בתובענות שלפני לבית המשפט המוסמך – בית המשפט המחוזי בירושלים.

נוכח העובדה כי בקשת הנתבע התקבלה חרף התנגדות התובעת, ובשים לב לעיתוי מועד העלאת הטענה על ידי הנתבע, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע סך של 1,500 ש"ח בלבד בגין הוצאות הבקשה.

במסגרת תביעה דנן עתר התובע למתן פסק דין הצהרתי בדבר ביטול פסק הדין, להורות על סגירת תיק ההוצל"פ, עיכוב ההליכים בהם נקט הנתבע במסגרתו עד להכרעה בתביעה וכן להמצאת מסמכים שונים ביחס להלוואה.

(1) ניתן פסק דין נגד החייב; (2) רשם ההוצאה לפועל אישר שעל מנת להפרע מהחייב, ננקטו כל הליכי ההוצאה לפועל, לרבות הליכים למימוש משכנתה על דירת מגורים או למימוש מישכון על זכויותיו בדירת מגורים והכל כשהם סבירים בנסיבות העניין.

...

יוצא אפוא כי תביעה דנן משבשת גם כן את הסדר הנכון בהליכי הערעור, היא היא התוצאה ממנה ביקש בית המשפט להימנע במסגרת פס''ד פבזנר כמצוטט לעיל.

לאור האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה ובהתאם לכך אני מורה על סילוק התביעה.

התובע ישלם לנתבע, באמצעות בא כוחו, הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪ וזאת עד ליום 18.02.2024, שאם לא כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לפני תביעה למתן פסק דין הצהרתי בדבר ביטול שלושה הסכמי הלוואה מימים 27.8.18, 26.3.19 ו- 25.11.19 שנכרתו, לכאורה, בין התובעת לנתבעת שהנה חברה העוסקת במתן הלוואות חוץ בנקאיות, וכן לביטול שטרי המישכון ו/או הערות אזהרה אשר נרשמו לטובת הנתבעת, על זכויות התובעת במקרקעין (דירה) הידועים כחלקה 24/1 בגוש 17781 בחדרה (להלן:- "המקרקעין" או "הדירה").

וראו גם: תא (חי') 29755-06-19 דרור לוי נ' אליהו לוי: "זאת ועוד, גם אם אצא מנקודת הנחה המצודדת בגירסת התביעה כי אלי מעולם לא קיבל הרשאה למכור את דירת ההורים המנוחים, כי פעולותיו הנן בבחינת חריגה מהרשאה ככל שניתנה כזאת, ומשכך אין פעולותיו מחייבות את ההורים המנוחים. הרי, שנוכח דברי העדים, לרבות התובע עצמו, התרשמתי כי האם המנוחה ידעה והבינה עוד בחייה כי אלי מכר את דירתה ופעולותיה האובייקטיביות (משיכת כספי המשכנתא מחשבון הבנק שלה ושל בעלה) מעידות כי אין מדובר בעיניינו בחריגה מהרשאה וכי פעולותיה אשררו הרשאתה בדיעבד". ובהמשך: "בין אם הרשאת האם המנוחה ניתנה מראש ובין אם לאו, הרי שמעשיה ופעולותיה עובר ידיעתה כי הדירה נמכרה לאחר, לרבות קבלת הכספים לחשבונה, משיכת הכספים בפועל על ידה מחשבון הבנק במזומן, אי הגשת תלונה במישטרה, העדר פעולות נוספות ומידיות מהוות נסיבות אובייקטיביות אשר הנן בגדר הרשאה בדיעבד. ודוק, שליחות איננה תופעה סובייקטיבית בין השולח לשלוח בלבד, והיא כוללת גם את הצד השלישי המסתמך על אותה שליחות נטענת" (והאסמכתאות שהובאו שם בהמשך).

...

הנתבעת טענה כי דין התביעה להידחות .

בעניין אישור בדיעבד של פעולה וראיית עושה הפעולה כשלוח אף שבוצעה ללא הרשאה כלל ראו דברי ביה"מ העליון עוד בע"א 632/87 גרנט נ. מרדכי : "מתוך סעיף 6(א) הנ"ל ברור כי לא רק פעולה שבוצעה בחריגה מהרשאה ניתן לאשר בדיעבד, אלא גם פעולה שבוצעה ללא הרשאה כלל. המשמעות היא, שניתן לאשר פעולה בדיעבד גם אם לא קדמו לה כל יחסי שליחות, ומבחינה זו אחת היא אם שעה שחתם על זיכרון הדברים שררו בין ברק למערער יחסי שליחות אם לאו". במקרה דנן, גם אם היה מוכח (ולא הוכח!!),שנרקיס היא שחתמה על המסמכים ,שוכנעתי מהעדויות שהוצגו בפני כי, בכל מקרה, פעולות נרקיס נעשו בידיעתה ובהסכמתה, למצער בדיעבד, של אמה התובעת.

במקרה דנן, שוכנעתי כאמור, כי התובעת נהנתה גם היא מכספי ההלוואות, ביצעה בהם פעולות, הסכימה ואישרה לנרקיס להשתמש בכספים אלו ורק כאשר הסתבר לה כי נפתח תיק הוצל"פ למימוש הנכס ששועבד להבטחת ההלוואות נזעקה בהגשת תביעה זו. מאחר שמדובר בתרופה מדיני היושר, הרי שלביהמ"ש שיקול דעת רחב האם ליתנו אם לאו.

לאור כל האמור, אני מורה על דחיית התביעה וביטול הצו הזמני שניתן ביום 28.12.21.

בד בבד, הגישה ביום 1.6.2023 את התובענה הנוכחית למתן פסק דין הצהרתי בדבר ביטול "הסכמי הלוואות ושטרי משכנתא מיום 23.4.17 ו- 15.5.19" בשל טענתה כי "נכרתו על יסוד טעות או הטעה או עושק ואו בחוסר תום לב קצוני". עוד טענה, כי יש לראות את מעמדה כערבה ולא כלווה ישירה.

...

בנוסף להתחייבות העצמית של המבקשת אני מורה לה להפקיד מזומן או ערבות בנקאית אוטונומית הצמודה למדד הידוע היום בקופת בית המשפט בסך של 175,000 ₪.

סיכום: מן המקובץ לעיל, אני מחליטה להעניק למבקשת את צו המניעה המבוקש עד להכרעה סופית בהליך העיקרי.

אני מאשרת הפקדת הערובה בתוך 10 ימים מהמצאת החלטה זו. ככל שזאת לא ייעשה, הליכי הפינוי יתקיימו כסדרם כפי שנקבע.

בתביעה זו העומדת בפני עתר התובע למתן פסק דין הצהרתי בדבר ביטול עסקת המכר של הנכס בהליכי הוצל"פ בהיותה, לטענתו, נגועה בחוסר תום לב, בתרמית ובקנוניה לה שותפים הנתבעים בהליך, ולמעט אחיו, הנתבע 3.

במסגרת הסדר הפשרה הראשון נקבעה בין היתר הוראה, בסעיף 9.3 להסכם הקובעת כי הליכי מכירת הנכס במסגרת תיק הוצל"פ ימשכו כסדרם וכי התובע לא יוכל להיתנגד או להפריע להליך המכירה "לרבות לא בדרך של הגשת בקשה לפדיון המשכנתא (למעט פדיון בסכום המכר שיאושר על ידי ראש ההוצאה לפועל, ללא הפחתות כלשהן)." בחודש נובמבר 2015 הגיש התובע תביעה לסעד הצהרתי לביטול הסכם הפשרה הראשון בטענה כי הנתבע 1 הכשיל אותו מלקיים ההסכם.

...

עוד נקבע, בין היתר, כי התובע ישלם לנתבע 500,000 ₪ בתוך 7 ימים ממועד אישור הסכם הפשרה על ידי בית המשפט וסך נוסף של 9,500,000 ₪ בתוך 90 ימים ממועד זה. ככל שלא יעמוד התובע בתנאים שנקבעו, יעמוד סכום החוב הפסוק הקבוע סעיף 9.1 להסכם הראשון על סך של 16,250,000 ₪ וסעיף 9.2 להסכם הפשרה יבוטל ולא יחול עוד.

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי על התובע לשלם אגרת בית משפט בתובענה זו בהיותה תביעה כספית על פי שווי הסכם הפשרה הראשון בסך של 16,250,000 ₪, לפי ערכו ביום 22.6.2016.