פסק דין הצהרתי בבית הדין השרעי: עקרונות משפטיים

בית המשפט המחוזי בחיפה 25 בינואר 2022 ת"א 16791-04-18 יוניס ואח' נ' ג'הג'אה ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת עפרה ורבנר התובעת: יונס אמינה יורשת המנוח עלי פארס ג'והג'אה ע"י ב"כ עו"ד אריה ספרא ו/או עו"ד נסאר תאופיק ו/או עו"ד מועלם ציון - נגד - הנתבע: פארס ג'והג'אה פארס וגיה ע"י ב"כ עו"ד רפעת מרעי ו/או עו"ד נרמין מרעי פסק דין

לפניי תביעת התובעת, שעניינה מתן פסק-דין הצהרתי על ביטול רשומו של הנתבע כבעל שטח של 500 מ"ר בגוש 12169 חלקה 25 (להלן: "החלקה"), מן הטעם שייפוי-הכוח שמכוחו נרשם הנתבע כבעל שטח זה בחלקה, היה פגום ומזויף.

באותו מועד ב-72', וכחלק מהליך גירושין בין הסב פארס עבדללה מהסבתא עאישה, התחייב הסב להעניק לסבתא עאישה דונם משטח החלקה-1,000 מ"ר, והמדובר בהסכם שאושר על-ידי בית-הדין השרעי מחוז מרכז בטייבה ב-26/3/75, ובעקבותיו התגרש הסב מעאישה, ונישא לאישה אחרת, גב' פאטמה פאיד.

לכך מתווספים גם עקרונות ייעול וסופיות הדיון.

לטענת התובעת, הסמכות לידון בטענתה כי ייפוי-הכוח מנוגד להוראות סעיף 8(ב) לחוק הירושה, נתונה לבית-משפט מחוזי, ולא לבית-משפט לעינייני מישפחה (הגם שהציטוט אליו הפניתה הנו לפסק-דין ב-תמ"ש 30162-12-16 של בית-משפט לעינייני מישפחה), והתובעת סבורה כי המדובר בשאלה משפטית, וכי אין בהעלאת הטענה בעיניין זה בשלב מאוחר משום הרחבת חזית.

...

בהקשר לכך יש להבהיר כי בהתאם לכלל האוסר הרחבת חזית, אין בעל דין רשאי לחרוג מגדר המחלוקת כפי שהוצבה בכתבי הטענות, אלא אם כן נעתר בית המשפט לבקשתו לתיקון כתב טענותיו או שהצד שכנגד נתן לכך הסכמתו במפורש או מכללא.

לאור כל האמור לעיל, התוצאה הינה כי דין רישומו של הנתבע כבעל 500 מ"ר בחלקה 25 בגוש 12169 על-בסיס ייפוי-כוח נוטריוני בלתי חוזר מ-77' להתבטל, והנני מורה ללשכת רישום המקרקעין בחיפה לבטל את הרישום של 500 מ"ר הרשום על-שם פארס ג'והג'אה פארס וג'יה ת"ז 026279539, רישום שבוצע ב-30/1/14.

הנני סבורה כי אכן התובעת, כיורשת בעלה המנוח עלי, זכאית להירשם כבעלים של 500 מ"ר מהחלקה, אולם עניין זה צריך להתברר אל מול עזבון המנוח פארס עבדאללה, ולא כל הצדדים הרלוונטיים היו צד לדיון לפניי, כך שאין מקום להיעתר לסעד זה במסגרת פסק-הדין.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪, סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

עתירות הצדדים: התובע טוען כי הוא בעל הזכויות בחלקות מכוח ההסכמים בינו לבין המנוח עמאד, והוא עותר למתן פסק דין הצהרתי על כך שהוא בעל הזכויות בחלקות הנ"ל. הנתבע 1, הנו עזבון המנוח עמאד (להלן: "העזבון"), שנפטר ביום 11.6.2016 בירדן, במהלך ביקור שם. הנתבעת 2, מתגוררת בלוב, הייתה אישתו של המנוח עמאד, והיא אמה של הנתבעת 3 (להלן: " נתבעת 2" או "האימא").

טענות המבקשים – נתבעים 4, 5: המבקשים טוענים כי משלא ניתן צו ירושה למנוח עמאד עד כה, וזהות יורשיו אינה ידועה, הרי לא ניתן להגיש את התביעה נגד העזבון, שכן, העזבון אינו אישיות משפטית עצמאית ולא יכול להיות בעל דין בהליך, כפי שעמד בית המשפט העליון על העניין לא אחת - רע"א 6590/10 עיזבון המנוח פואד אשתייה ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון (ניתן ביום, 28.05.2012) (להלן: "עניין פואד") ו- ע"א 1945/09 עיזבון המנוחה סמניה מרווה ז"ל נ' המועצה האזורית מטה אשר (ניתן ביום, 19.01.2012).

משבוטל הצוו בבית הדין השרעי, על היורשים, המנוח עמאד ואחיו – נתבע 4, להגיש בקשה מחודשת למתן צו ירושה לעיזבון אביהם המנוח ג'מיל.

יוקדם ויוער כי בעיניין פלונים, שעליו המשיב סומך ידו, ראו פס' 22 לעיל, כב' השופטת וילנר הצטרפה לדעתה של כב' השופטת שטמר, לעניין אפשרות הגשת התביעה נגד יורשים פוטנציאלים, תוך שציינה את הדברים הבאים, שם בעמ' 18 - 19: "אדגיש כי הגשת תובענה נגד אחד היורשים כפופה לאישור בית המשפט, ונדמה כי אישור זה יינתן במשורה ורק במקרים חריגים. יחד עם זאת, ספק אם ברמה הפראקטית, יש טעם בהגשת תביעה נגד יורש פוטנציאלי, שכן טרם הכרה בו כיורש, לא ניתן לממש את פסק הדין." (ההדגשות לא במקור) טוב היה לו התובע היה נוהג כך וממתין עד למתן צו הירושה כדי לתבוע את היורשים הנכונים והידועים ככאלה על פי דין ולא היורשים הפוטנציאלים אלא, כאמור הוודאיים, זה גם היה מקל עליו יותר, אך זה לא אומר כי קיימת מניעה שיחל בהליכים לפני שזהות הנתבעים תתברר ותהיה וודאית לו, זאת גם לאור הנתונים שבמידה מסוימת יכולים לנבא או לשער מי יהיו יורשיו של המנוח עמאד.

יחד עם זאת, הבקשה שבנידון הוגשה, בשלב מאוד מוקדם לפני תחילת שלב הבירור העובדתי ושמיעת הראיות, והיות שמדובר בנסיבות שיש בהן מורכבות; יש מקום ורצוי לקיים בירור עובדתי ברמה עקרונית לכל הפחות ולתת לתובע את יומו בבית המשפט.

...

לאחר שסקרתי את הדין לעניין ניהול תביעה כנגד יורשים פוטנציאלים בהעדר צו ירושה, והן את אפשרויות המשכיות בירור התביעה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בהתאם לאמור לעיל, אין כל מניעה בדין לנהל את התביעה נגד יורשים פוטנציאלים.

סוף דבר: לאחר שסקרתי את הדין לעניין ניהול תביעה כנגד יורשים פוטנציאלים בהעדר צו ירושה, והן את אפשרויות התמשכות בירור התביעה מעבר לזמן סביר, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

בהתאם לכל האמור לעיל אני מורה על מחיקת התביעה בשלב זה. המזכירות תחזיר את האגרה בהתחשב בשלב בו התביעה נמחקה.

בית המשפט ציין כי אמנם שאלת ההסכמה ושאלת ההסמכה משפיעות זו על זו, אולם טענות הנתבעת מתייחסות לבחינה עובדתית שערך בית הדין ולתוצאותיה, טענות שהן ערעוריות על-פי טיבן ומהותן ובית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על פסק דין של בית הדין השרעי.

הינה כי כן במקרה הנידון לא רק שהנתבעת קשורה בהכרעה החפצית של צו הירושה שניתן בקשר למנוח עלי על-ידי בית הדין השרעי לפי הדין הישראלי המחייבת כלפי כולי עלמא; אלא שבהיותה צד להליך לפני בית הדין השרעי בהגשת היתנגדות מטעמה בה נערך דיון והיה לה יומה בבית הדין, הרי הפלוגתות בהן הכריע בית הדין שהיו דרושות לצורך הכרעתו הסופית בשאלת הסטאטוס - ובכלל זה תוקפו של ייפויי הכוח שהגיש התובע מטעם היורשים כתקף וכמשקף את הסכמותיהם גם להגשת ההליך המשפטי - מחייבות אותה כהשתק פלוגתא.

הגם שבמהותה הוגשה כתביעה כספית נשאה תחילה כותרת "תביעה למתן פסק דין הצהרתי" ועל כן בהמשך תוקנה כך שפורט הסכום הנתבע בה ושולמה אגרה מתאימה (ראו: החלטה מיום 9.3.15 בהמשך לה פירוט סכום התביעה ביום 28.4.15).

כפי שצוין בפסיקה העניפה שימוש דפנסיבי שעושה צד זר להליך בטענת הפלוגתא הפסוקה יש בו במקרים רבים כדי לקדם את תכליתו של עיקרון מעשה בית דין - צימצום הקף ההיתדיינות ומניעת הכרעות סותרות.

...

דיון עלי סעיד עארף - האם סבו של התובע אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כאילו סבו של התובע המנוח עלי הוא אינו זה הרשום בפנקס השטרות.

לפיכך התוצאה היא כי יש לקזז מתביעת התובע 16.22% מעלות השיפוצים שביצעה הנתבעת בגובה 176,490 $ כקביעת פסק הדין בהליך הקודם.

סוף דבר תביעת התובע מתקבלת כדלקמן: 22.1.

בנוסף בשים לב לתוצאת ההליך וגם משנתתי דעתי להיקף העבודה שנדרשה אני מורה כי הנתבעת תישא בהוצאות המשפט של התובע וכן בשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 40,000 ₪.

לעת גירושיהם כרתו השניים הסכם גירושין (להלן: ההסכם) שבגדרו פטרה המבקשת את המשיב "ממלוא זכויותיה השרעיים והאזרחיים הנובעים מהנישואין והגירושין אלה". ההסכם אושר על ידי בית הדין השרעי וניתן לו תוקף של פסק דין (להלן: בית הדין).

ביום 11.4.2016 הגישה המבקשת לבית המשפט לעינייני מישפחה בחדרה תביעה למתן פסק דין הצהרתי על בעלותה במחצית הרכוש השייך לטענתה לבני הזוג (להלן: התביעה).

כידוע, רשות לערער ב"גילגול שלישי" תנתן מקום שבו הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים הישירים למחלוקת (בע"ם 4419/16 פלוני נ' פלונית, פסקה 2 (21.11.2016); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)).

...

לפיכך, נקבע כי בית המשפט לענייני משפחה לא היה מוסמך לתת למבקשת את הסעד שביקשה, ודין תביעתה להידחות על הסף.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה לה ובצרופותיהן, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא.

טיעוני הרשות הרשות טוענת כי על העותרים לפנות לבית המשפט לעינייני מישפחה, שלו הסמכות הייחודית לידון בעינייני אבהות, ולהמציא פסק דין הצהרתי הקובע כי מר א.ע. הוא אביו של העותר כנטען בעתירה, ובכך יהיה כדי להסדיר את מעמדו והוא יהיה זכאי לאזרחות מכח לידה לאזרח ישראלי.

בפסקי דין קודמים עמדתי בהרחבה על חובות הרשות להוגנות ולביסוס ההחלטות על תשתית עובדתית ומשפטית הולמת (ראו: עמ"נ (מנהליים ת"א) 57982-12-20 נתן בויצ'מן נ' רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים (נבו 21.12.2022); עמ"נ 26443-07-21 דוד דהן וסילביה סקורחדובה נ' רשות האוכלוסין וההגירה (נבו 04.05.22); עמ"נ 9613-08-20 פלוני ופלונית נ' רשות האוכלוסין וההגירה (נבו 13.04.21) ועת"מ (ת"א) 5929-03-14 אולג קורפן נ' מדינת ישראל (רשות האוכלוסין וההגירה) (נבו 08.06.16)).

על מעמדה של הרשות כנאמנת הציבור עמד גם אייל פלג במאמריו "ההליך המינהלי בצלו של שיקול הדעת", עיוני משפט מב, עמ' 136 (2019 להלן: פלג, ההליך המינהלי), כדלקמן: "מעמדה של הרשות כנאמן הציבור כרוך בחובות. הנאמן חייב לפעול לטובת הנהנה, ובמשפט המינהלי הנהנה הוא הציבור. מעיקרון הנאמנות נלמדה חובת הגינות כללית, שפותחה באופן מובהק כדי להגן על הפרט מפני כוחה הרב של הרשות המטפלת בו, כלומר, כדי למנוע שרירות, עוול ופגיעה בזכויותיו." גם בבג"ץ 840/79 מרכז הקבלנים והבונים בישראל, ואח' נ' ממשלת ישראל, פ"ד לד(3) 729 (1980), היתייחס כב' השופט, לימים הנשיא, אהרון ברק למעמדה של המדינה כנאמן הציבור, ממנו נגזרת חובת ההגינות (בפס' 7 לפסק דינו): "מעמד מיוחד זה הוא המטיל על המדינה את החובה לפעול בסבירות, ביושר, בטוהר לב ובתום לב, אסור לה למדינה להפלות, לפעול מתוך שרירות או חוסר תום לב או להמצא במצב של ניגוד ענינים. עליה לקיים את כללי הצדק הטבעי. קיצורו של דבר, עליה לפעול בהגינות. חובות אלו מוטלות על הרשות השלטונית שעה שהיא מפעילה סמכות סטאטוטורית, וניתן לראות בהן עקרונות המגבילים – על-פי כוונתה המשוערת של החקיקה – את הסמכות עצמה." ובעניין קונטרם, היתייחס כב' השופט יצחק זמיר לכך שהחובה לנהוג בהגינות חלה כלפי הציבור, וכלפי כל אדם (ראו בעמ' 319 לפסק הדין): "אבן פינה היא בדיני המינהל הצבורי שהרשות המינהלית, בהיותה נאמן של הציבור, חייבת לנהוג בהגינות... חובת ההגינות חלה על הרשות, בראש ובראשונה, כלפי הציבור. זוהי חובה של נאמן כלפי הנהנה. אך בפועל, כיוון שהציבור מורכב מבני-אדם, החובה אינה חלה רק כלפי הציבור, כגוף ערטילאי, אלא היא חלה גם כלפי כל אדם." כן יפים לעניין זה דברי כב' המשנה לנשיא, השופט מישאל חשין בעיניין קונטרם (שם, בעמ' 367): "יתר-על-כן: היחיד והשלטון אין הם שווי-זכויות, אין הם שווי-כוחות ואין הם שווי-מעמד. הם גם אינם ידידים זה לזה. השילטון מחזיק בידו רוב כוח, רוב עוצמה ורוב עושר, עד שהיחיד – יהיו כוחו, עוצמתו ועושרו רבים ככל שיהיו – לא ישוה לו ולא ידמה לו.... התופעה שאנו עדים לה יום-יום, שעה-שעה, שהיחיד עומד בתור לפני דלפק-השילטון, והתור משתרך ומתפתל עוד ועוד. יש המכנים תופעה זו "ביורוקראטיה" ויש המכנים אותה אחרת.

מבלי להכנס לשאלה האם פסק דין זה מחייב לעניין עצם קביעת האבהות (ראו לעניין זה: בבג"ץ 6483/05 מוחמד קעדאן נ' שר הפנים (נבו, 9.8.10), שכן הדבר אינו נידרש במקרה שלפניי, מדובר במסמך רישמי נוסף, של משרד המשפטים בו נזכרים העותרת וא.ע. כהורי העותר במסמך רישמי, התומך בתעודת לידת חי. עוד צורפה תעודת הגירושין של העותרת מא.ע., ופרוטוקול הדיון בבית הדין השרעי (מיום 14.11.2011, נספח ע/8 לעתירה).

...

ככל שבקשה נדחית, יש להמציא לבית המשפט את ההחלטה המלאה על נימוקיה.

המלכוד נובע מן המסקנה כי חייל המבקש להשתחרר מהצבא בטענה כי הוא מפחד מן הסכנות הכרוכות בשירות, סביר להניח שהוא שפוי, ולכן לא יזכה לשחרור.

סוף דבר לאור האמור לעיל, העתירה מתקבלת.